מה היה קורה אם לא.... פיקצר

"אני אוהבת אותך, טום..." לחשה מירטל המייללת אל טום, בשעה שיצאו אל הוגסמיד.טום חייך אליה,וליבו הופשר. הוא לא רוצה הורקרוקסים. הוא רוצה את מירטל.לנצח. רק הוא והיא.

______________________________________________________

"ג'יימס!!!! הוא יוצא!!!" צרחה לילי אל בעלה , ג'יימס,שהיה אובד עצות.

"סליפנדו..." אמר ג'יימס וכיוון את שרביטו על לילי, שנרדמה מיד. הוא זימן אלונקה, והתעתק איתה לקדוש מנגו.

כעבר כמה שעות, הביטו ג'יימס ולילי פוטר אל בנם, בן השעתיים-שלושה. שיערו כהה, תווי פניו כשל ג'יימס, ועיניו של לילי.

"הארי פוטר." אמר ג'יימס בלחש לאישתו, שהנהנה בעייפות.

_______________________________________________________

"קדימה הארי!!!! אתה יכול!!!" עודד ג'יימס את הארי, שדידה ברחבי החדר על שתי רגליו השמנמנות.הארי צהל, והתיישב על ישבנו בקול חבטה. פלומתו השחורה והמבולגנת, שנחה לה על מצחו של הפעוט בן השנה, קיפצה איתו כשדידה בחדר.ג'יימס הפריח עננות עשן צבעוני משרביטו, והארי ניסה לתפוס אותם באגרופו הזעיר, בצהלה.כעבור כמה דקות משחק,הפעוט  נרדם על השטיח, ואימו נשאה אותו למעלה, אל חדרו.ג'יימס נשאר למטה, מסדר את הבלגן של הארי. הוא לא יכל שלא לחייך לעצמו.

שום קוסם אפל לא נראה באופק.

_______________________________________________________

"הארי, מתוק, קום. הולכים לבקר את דודה שלך, פטוניה.וגם את משפחתה." אמרה לילי בכעס בעודה מנסה להעיר את בנה בן ה-4.הוא נהם נהימה שקטה, התהפך וחזר לישון, מוצץ את אצבעו הקטנה.

" אני באמת מבינה אותך, הארי, יקירי." צחקה לילי ויצאה מהחדר, חודלת מניסיונות להעירו.אחרי שווידא שאמו יצאה מהחדר, הארי ציחקק.

_______________________________________________________

" אלנה, הארי , ארוחת צהריים!" צעקה לילי מהמטבח. הארי בן ה-6 נכנס למטבח בריצה, ואחותו הקטנה, אלנה,בת ה-3, השתרכה אחריו.היא הייתה ילדה יפה, שיערה היה אדמוני ,כמו של אימה, ועיניה בצבע שקד והבצורתן, כמו של אביה.

"אלנוש, הארי מותק, שבו." אמרה לילי ממקומה ליד הכיריים. הארי טיפס אל כיסאו, קורע את גלימתו הירוקה בדרך.אלנה התקשתה לטפס על כיסאה הנמוך, כי החזיקה בידה האחת דובי צעצוע.

"הארי,מותק, תעזור לאלנה." ביקשה לילי.הארי נאנח, אבל נחפז לעזור לאחותו למראה מבטה הכעוס של לילי.הוא החליק מכיסאו ופנה אל אלנה.

"אויש,תני לי להחזיק את זה." אמר לה. הוא לקח מידה את הדובי, והיא התחילה לצרוח בקול.

"הארי, ביקשתי ממך לעזור לה, לא לגרום לה לבכות!" אמרה לו לילי בכעס.

"אבל ניסיתי!" התגונן הארי.לילי נאנחה. היא הרחיפה את הדובי מידו של הארי לידיה של אלנה, והרחיפה את אלנה הצוהלת אל תוך כיסאה.

____________________________________________________

" הארי, בוא כבר!!! הולכים לקנות לך גלימות חדשות!!!" צעק  ג'יימס לעבר בנו

הקטן, ששיחק על המטאטא שלו,חץ הכסף,שאותו קיבל במתתנה ליום הולדתו השביעי,בגינה.הוא טס טוב וגבוה, מקפיד על כללי הזהירות.

"כבר בא, אבא!!!" אמר הארי בן ה-8, והנחית את המטאטא שלו בצורה מושלמת על גבי כר הדשא, סמוך לאביו. אביך חייך אליו בגאווה.הוא תפח על שכמו של בנו והכניס אותו הביתה.

_______________________________________________________

"הארי, בוא רגע!!!" צעקה בחיוך לילי, באחד מימיו של החופש הגדול.כעבור רגע הגיח מהמדרגות ילד כבן- 10, שחור שיער,גלימתו מתנפנפת אחריו,מעופף על המטאטא שלו.הוא כמעט התנגש באמו, שעמדה בקצה המדרגות.

"כמה פעמים אמרתי לך שאסור לך לעוף בתוך הבית?" שאלה לילי, בעודה מניפה את שרביטה ומונעת מהארי להתקדם הלאה בטיסה,ועל פניה מבט כעוס במקצת.

"נכון." הארי השפיל את ראשו.הוא ירד מהמטאטא שלו , שריחף בערך כמטר וחצי מהקרקע.אמו החזירה את השרביט שלה אל קפלי גלימתה, והמטאטא נפל ישר לידיו של הארי.אמו ניגשה אליו, ועברה בשרביטה על גלימתו, שהתנקתה מעצמה.

"עכשיו בוא. אני ואבא רוצים לתת לך את המתנה לכבוד יום הולדתך העשירי היום." אמרה לילי.

הארי סטר לעצמו במצחו.

"שכחתי..." הודה במבוכה.לילי צחקה.היא הובילה את בנה אל הטרקלין שבביתם, ששם כבר ישבו סבא וסבתא פוטר, סבא וסבתא אוואנס, דודה פטוניה, בעלה ורנון, וילדם השמן והנלעג- דאדלי. גם סיריוס,ורמוס,וגם, למרבה הפתעתו של הארי, גם מנדנגוס פלצ'ר,האגריד ופיטר.גם חברו הישן של הארי עוד מחיתולים,וגם תאומתו- ילדיהם של סיריוס עם אנבל, אישתו- שמם היה סוני (סירנה) וסיופ (סיופסקוס) בלק. הארי היה חבר בדם של סוני וסיופ.אלנה הייתה חברה טובה מאוד של סוני, והן נהגו לשחק הרבה בבובות.הארי היה חבר מצוין של סיופ, והם נהגו לערוך מירוצי מטאטאים לעיתים תכופות.

 "אל תכעס, הארי, אבל הזמנתי את המשפחה שלנו אלינו." אמרה לילי בנועם.

הארי בהה בחבורה כאילו מעולם לא ראה אותם.

"שמעת אותי מתלונן?" שאל בערמומיות. לילי צחקה. פטוניה הסתכלה עליהם, זועמת.דאדלי השמן נצמד אליה באימה.

"בואו נעשה מרוץ מטאטאים!!!" צעק הארי, ולמראה הבעת פניו של דאדלי, רק רצה לעשות זאת יותר ויותר.

"לא לפני שאני ואביך ניתן לך את המתנה שלך." עצרה אותו לילי בחיוך.היא וג'יימס הגישו להארי עטיפה כסופה, וכשהארי פתח אותה, הוא ראה גלימה כסופה.

"מה? עוד גלימה?" שאל הארי בצער רב.

"כן, אבל זו לא סתם גלימה.היא הועברה אליך ממני,שהועברה מסבך,שהועברה מאביו, שהועברה מאביו.קלטת ת'עניין." הוסיף ג'יימס בהתנצלות.

"תמדוד אותה." הוסיף סבו של הארי, הווארד.הארי הוציא אותה מעטיפתה בלית-ברירה, ומדד אותה. כל גופו נעלם בבת-אחת.הארי צרח ומיהר להוריד את הגלימה.

"זו גלימת היעלמות." יידע אותו אביו.

"ואל תנסה להשתמש בה עלינו." הוסיפה לילי בחיוך. הארי חייך.

" אנחנו תמיד נראה אותך." הוסיפה לילי.

הארי הוא קפץ על אמו ועל אביך, וחיבק אותם ונישק אותם.

מהסבים ומהסבתות הוא קיבל סדרה חדשה של ספרים מרהיבים  על קווידיץ', עם תמונות מרהיבות, והן גם זזות.מסיריוס ומשפחתו הוא קיבל גלימה כחולה של התותחים מצ'אדלי, שנשאה את שמו רקום על גבו, וגם ערכה לטיפוח המטאטא.סיריוס רמז לו שהוא עוד יזדקק לה. גם סוני וסיופ הגישו להארי מתנות, בלי קשר לגלימה או לערכה. הם הביאו לו ערימה ענקית של נפצי-חג קסומים.

רמוס ופיטר נתנו לו נייר קלף ישן ,ואמרו לו שיוכל להשתמש בה רק כשיתחיל ללמוד בהוגוורטס, כי צריך שרביט.אביו חייך למראה פיסת הקלף.הוא קרץ לרמוס ולפיטר.ומהדארסלים, קיבל ציור מכוער של דאדלי - ילד משקפופר. ראו שהוא םחד כשצייר את זה.הוא פחד שהארי יטיל עליו קללה. הוא גם קיבל מהם סוודר חום מבחיל עם פומפונים כתומים, שניהיה קטן על דאדלי. (אימו לקחה אותו, והוא נעלם.) האגריד נתן לו עוגה שעלייה כתב בשגיאות כתיב 'יומולדט סמח הארי'.הארי ממש שמח לקבל אותה. האגריד גם נתן לו מושב למטאטא, שהמקל לא יכנס בחריץ.בצבע אדום, כמו שהארי אוהב.ממנדנגוס הוא קיבל משהו חסר צורה, שלא הבין מה זה.(אימו לקחה גם את זה.). על כל הפנים, היה יום הולדת נחמד מאוד- חוץ-מזה שכשלילי הרחיפה את עוגת יום-ההולדת של הארי, הדארסלים פלטו צווחה, ודאדלי, מרוב הלם, הלך והתנגש בה. ("זוז הצידה, דאדלוש" סיננה לילי מבין שיניה.היא שלפה את שרביטה ודאדלי נרתע.) הארי אהב את  המתנות שקיבל.בסוף, גם מישהו מסתורי שלח לו את אש המחץ , המטאטא שהארי חפץ בו יותר מבכל דבר אחר. בסוף, הוריו הודו שנתנו לו אותו, וכשהוא עלה עליו, וסיופ וסוני בעקבותיו, דאדלי הלך והתחיל לצרוח.בסוף הארי נאלץ לזרוק לו גם מטאטא, שהיה שלו כשהיה תינוק.המאטאט ריחף רק כחצי מטר מעל הקרקע.הוא עזר לדאדלי לרחף, וכשדאדלי התחיל לצרוח שהוא מפחד ליפול מגובה של חצי מטר, הארי וויתר על הרעיון.

______________________________________________________

"אמא!!! אמא!!! קיבלתי!!!! קיבלתי!!!!" הארי המאושר גלש על המעקה, מנפנף במכתב שהיה חתום בשעווה ונשא את הסמל H  על החותמת. סימן מורכב יותר היה שם, אבל הארי לא התעמק בכך.אמו הגיחה מהטרקלין.

"מה קיבלת, מתוק?" שאלה לילי בנועם.

"התקבלתי!!!התקבלתי!!! אני בהו-" הארי לא הספיק לגמור משפט, עד שאביו החליק על המעקה , בדיוק כמו הארי, ונחת לצידו, מחבק אותו חזק.

"לילי!!! הו, לילי!!! הארי שלנו!!!! בהוגוורטס!!!!" שאג ג'יימס.לילי חייכה אליו.

"על כך אתה צריך מתנה." תהתה לילי."ואני יודעת מה יתאים בדיוק!"

___________________________________________________

ביום שלמחרת, יצאו לילי,הארי וג'יימס לסימטת דיאגון.הם קנו להארי טלסקופ פליז מתקפל, קדרת ברזל יפה, וגם כמה גלימות שחורות.הם גם קנו את כל הספרים הנחוצים. בסוף, הם נכנסו לחנות השרביטים.ג'יימס הלך לקנות להארי את המתנה.לילי נכנסה עם הארי לחנות.

"שלום מר אוליבנדר." חייכה במתיקות.

"אוה, ליליאן אוואנס...אני זוכר שמכרתי לך את שרביטך.... עץ שקמה, 29.5 ס"מ, ליבה של רעמת חד קרן.האם צודק אנוכי?" אמר מר אוליבנדר, מגיח מתוך האפלה.

"הנך צודק." אישרה לילי את דבריו בטון סמכותי. הארי ציחקק.

הארי ניסה כמה שרביטים.

"הנה צינית ונוצת עוף-חול, 28 ס"מ." אמר לו אוליבנדר. הארי לקח את השרביט בידו, וישר הרגיש חמימות רכה ונעימה בידו.השרביט יצר ניצוצות אדומים.

"זהו השרביט, ילד." אמר אוליבנדר כשראה את הניצוצות שיצר השרביט.

הארי חייך אל אימו, שחייכה אליו בחזרה.היא שילמה לאוליבנדר 11 אוניות, ושניהם יצאו מהחנות. בדיוק אז יצא ג'יימס מהחנות ממול, ובידו כלוב גדול ובו תנשמת צחורה כשלג. הוא החזיק בידיו גם כמה אריזות גדולות של חטיפי ינשופים.

"הארי! לילי!" התנשף ג'יימס." הנה המתנה שלך, הארי." אמר והושיט להארי את הכלוב. הארי כמעט הפיל אותו, אבל בסוף ג'יימס הרחיף אותו מעל ראשיהם של כל העוברים בסמטת דיאגון. הארי קרא לתנשמת שלו הדוויג.

_______________________________________________________

"אפשר לשבת כאן?" שאל ילד ג'ינג'י גבוה את הארי.

"בטח." אמר הארי ופינה לו מקום.

"אני הארי.הארי פוטר." אמר הארי.

"אני רון וויזלי." אמר הילד.

"אתה וויזלי? אבא שלי אומר ש..." התחיל הארי.

"כן, כן, אני יודע. מפגרים ומטומטמים." נאנח רון.

"מה פתאום?! אבא שלי אומר שאבא שלך הוא איש מאוד נחמד! הוא עובד איתו במשרד הקסמים." אמר הארי.

"באמת?" רון נראה מופתע.

הארי הנהן.

_______________________________________________________

אמא!!! גריפינדור!!! היית מאמינה? אני בגריפינדור!!! מה שלומכם, שם? ומה שלום אלנה? אני בטוח שהיא משגעת אתכם, אבל תגידו לה שאם היא לא תשתוק, הארי הגדול יגיד לה מילה רעה. לא ברצינות. בכל מקרה, היום הראשון שלי עבר דיי טוב. הכרתי ילד שקוראים לו רון וויזלי, הבן של ארתור וויזלי, אבא. גם הכרתי ילדה די קרציה. שמה הוא גריינג'ר. הרמיוני גריינג'ר. שניהם איתי בבית גריפינדור.

                                                  שלכם באהבה, הארי.

_______________________________________________________

"הארי!!! מזל טוב!!!" אמרה לילי בעודה מנסה להעיר את בנה בן ה17, שיקום כבר. אלנה בת ה-14 הגיחה מהדלת, כולה מקנאה שלהארי מותר לעשות קסמים ולה לא.

_______________________________________________________