טייסון והאיש המיסתורי

פרק ראשון/טייסון

"טייסון!" קרא לו אביו. "צריך לזוז לשנתך הראשונה בהווגורטס! רד כבר!"

טייסון חשב מה לשים בתיק. את מחשב הנייד שלו, לשים. כמה בגדים להחלפה, לשים. פלאפון נייד, לשים. בקבוק מים, לשים.

"נו!"

"רגע...אבא." אמר טייסון והכניס את הדבר האחרון שנראה לו חשוב לתיק, את הקמע שקיבל מאימו לפני שמתה. זהו קמע קסום, אך טייסון עדיין לא יודע מזה. הוא היחיד שיודע על הקמע שנתנה לו אימו. הוא פשוט מצא את הקמע בחדרו עם מכתב ביום שנדרסה בתאונת הדרכים. טייסון יצא מחדרו אל הסלון. זאת דירה בעלת ארבעה חדרים. החדר שלו, המטבח, הסלון וחדר השינה של ההורים. טייסון שם את תיקו על הגב והסתכל על אביו.

"נו....בוא כבר!" אמר אביו ודחף אותו מהדלת. אבא שלו היה מוגל. אימו הייתה קוסמת רבת-עוצמה בהווגורטס על פי סיפוריה. אביו קינא בו כול הזמן על כך שהוא קוסם. וטייסון רק בן 10. הם נסעו ואבא של טייסון הסביר לטייסון על מה שאימו אמרה לו בנסיעה, על החיים מעבר, על כך שהייתה בגריפינדור, בית האמיצים, וגם הוא הסביר לטייסון קצת על הווגרטס. על גריפינדור, רייבנקלו, הפלפאף וסילת'רין, יריבה רבת-שנים עם גריפינדור, על משחק הקדווי'ץ המפורסם ועל הארי פוטר.

"הארי פוטר די מפורסם בהווגורטס. והוא רק בשנתו השניה."

אביו של טייסון הוריד אותו והוציא את ארנקו ורוקן מכיסו אל כפות ידו כמות נכבדת של מטבעות מוזהבים ולבסוף הושיט לעברו כרטיס רכבת. אביו שם את הכרטיס מעל לכול המטבעות. הילד, טייסון, שם את כול מטבעותיו בתיק ואת כרטיס הרכבת בשתי ידו. הוא החטיף מבט.

"אממ...אבא. אין כזה דבר רציף תשע ושלושה רבעים. זו טעות." אבל אביו נסע משם. טייסון שם שוב את תיקו על גבו והסתובב במקום. לפתע, ניתקל בקיר בטעות אבל עבר דרכו בדרך פלא אל רציף תשע ושלוש רבעים.

"מה קרה כאן?" אמר טייסון בפלא והתיישב ברכבת עם הכרטיס בתא אחד בלי אף-אחד. הכרטיסן הגיע ולקח לו את הכרטיס וחורר לו אותו.

"תלמיד שנה ראשונה בהווגורטס?" שאל הכרטיסן והילד הינהן.

"אתה יודע...אתה צריך גלימה. לא היית בהוגסמיד?"

"סליחה?"

"הוגסמיד." ענה הכרטיסן. "החנות לקוסמים...מוזר שאתה לא יודע אותה. ומה עם שרביט?"

"שרמה?" שאל טייסון.

"שרביט." אמר הכרטיסן. "כלי ביצוע הקסם שלך. רגע..." אמר הכרטיסן והושיט אליו שרביט שנראה פשוט לגמריי.

"זה משערת ויליה. זה השרביט היחידי שיש לי. אני אקנה אחד חדש, לא חסר לי אונות. תנסה."

חצי מהמונחים שאמר הכרטיסן לא הבין טייסון אבל הוא לקח את השרביט והביט בו. שרביט לבן ובקצהו קליפת עץ שחושפת עץ אמיתי.

"תאמר קסם." אמר הכרטיסן.

"אני לא יודע קסמים." אמר טייסון והושיט אל הכרטיסן את השרביט.

"תודה בכול אופן." ולפתע, כול השרביט נצנץ באורות ירוקים. כמה עשרות גיצים קפצו אל עבר הכרטיסן. הוא התרחק.

"קח אותו. תשמור עליו טוב טוב." אמר הכרטיסן ותרק לו את דלת התא בפרצוף. נשאר לטייסון רק לחכות עד סוף הנסיעה אל עבר הווגורטס.

		הפרק הבא