דן והאלים הנוורודים.

אז ככה, ערכתי מחקר בנושא המיתולוגיה הנוורדית ועלה לי רעיון- כמו פרסי ג'קסון ומשפחת קיין קשורים לאלים המצריים וליוונים-אתם תיפתחו לעולם חדש. וכן כן- במיתולוגיה הנוורדית.
את הפאנפיק הזה אני אעדכן הכי הרבה וכמה שאוכל, זה הולך להיות הסיפור הכי טוב שלי שיצא אי פעם. אז ככה, ועכשיו זה ממש לא קשור בי-

--------

היי! שמי הוא דן. היום, כשנכנסנו לסבתא שלי, סבתא יוכבת שבאה מאירלנד לפי סיפוריה ויש לה בית שנראה כמו השירותים בבית שלי (סליחה על הביטוי, בגלל כול העיצוב האירלנדי הזה), הגעתי לעולם אחר.

-------

פרק ראשון/סבתא יוכבת מראה לי את עולם המיתולוגיה הנורוודית

"סבתא? הכול בסדר?" שאל דן בארוחה שהכינה להם סבתם, בחשש למראה מצבה העגום והרע.

"כן..כן." אמרה לאחר כמה שניות. "הכול בסדר."

"את בטוחה סבתא?" אמר דן אבל הבין שהיא לא רוצה לדבר על זה ובסוף הארוחה, כשהוריו הלכו לראות טלויזיה כמו כול יום שישי רגיל אצל הסבתא, דן הלך עד לחדר שלה וראה שהיא מתעסקת עם מפה חומה שמראה עולמות מדהימים. היא גילגלה אותה מיד כשראתה את דן מתבונן בהם מלמעלה.

"מה זו המפה הזו?"

"כלום בכלום." אמרה סבתא של דן ונאנחה אחרי כמה שניות של העיניים החשודות של דן.

"מגיע לך לדעת את זה. איזה טיפשה אני."

"מה קרה?" שאלתי.

"קשה יהיה לי להסביר לך את זה." אמרה הסבתא של דן. "תסתכל." אמרה ופרשה מולו את המפה.

"מה שאתה מאמין בו הוא לגמריי לא נכון. במקום האלוהים שלכם יש את האלים שלנו. האלים הנוורודים. אני בטוחה שתצליח לקלוט את העניין די מהר כי אתה יודע את העיקרון- אתה אוהב את המיתולוגיה היוונית, לא?"

"סבתא." אמר דן. "את חייה באשליות."

"תסתכל לשנייה!" אמרה לו והושיטה אליו את המגילה פתוחה. הוא ראה עץ רחב ענקי שעליו פרושות גדולות במרכז של יבשה וים, מעליו, מקום שנראה כמו גן עדן קסום ומתחתיו מקום שנראה כמו המוות- מפלצות איימות היו שמה- ובעיקר זאב אחד- זאב אחד גדול ומפחיד מאוד מאוד מאוד.

"אתה רואה את הזאב כנראה, נכון?" אמרה הסבתא של דן הווא הינהן.

"הוא הגיע שוב לכדור הארץ. ראיתי את הפרצה אליו. ניסיתי לשכנע את שאר האלים אבל הם לא הסכימו."

"האלים?"

"האלים הנוורודים." הסבירה הסבתא הזקנה של דן. "אתה רואה את המקום מעל בני האנוש? זהו משכן האלים ואזור המחייה של היצורים הקסומים." והיא הצביעה על שני מקומות שונים- בצפון- שבו שרר קרח והיו בו ענקי קרח. ובדרום-שבו שרר מדבר צונן ובו נראו ענקי אש.

"יש המון המון סוגים של יצורי פלא." הסבירה הזקנה. "יש ענקים, גמדים, אלפים, שדונים. אני מניחה שאתה מכיר את כול המושגים הללו, נכון?"
דן הינהן. הוא שמע עליהם וראה אותם בטלויזיה או באינטרנט לא מעט פעמים במשחקי מחשב.דמיינו לעצמכם מפה-או משהו שנראה כמו מגילת קלף, שבו רק עץ אחד גדול בלי ענפים ובמרכזו- מפת כדור הארץ במדויק כמו בגלובוס. ארצות הברית במערב, רוסיה במזרח, ועוד כול שאר הגלובוס, חשב דן. מדרגה אחת מעלה אתם רואים במרכז בימה ענקית שנראת בדיוק אחד לאחד כמו הוותיקן רק מוזהבת, בצפונה של המפה עולם שורר קרח ובדרום עולם שורר מדבר. מדרגה תחתונה ביותר מכדור הארץ אתם רואים ממלכה שחורה ואפלה, שבו חיות נוראיות ורוחות (אנשים שנהרגו) שוכנים שמה. אז לעץ הזה יש שלושה שכבות. חשב דן.טוב ויפה. אבל במרכז התמונה היה זאב ענקי שחור עם פנים מפחידות שנראה כאילו תופס לפחות חצי שכבה בעץ ונוגס לפחות במאתיים בני אדם. סבתא שלו הורידה את בגדיה בדיוק.

"היי...בבקשה...אל תעשי את זה מולי." אמר דן אבל ראה שהיא קיבלה צורה חדשה- נערה צעירה ויפה עם שיער גינ'גי אסוף בקוקו ובשמלה לבנה מחזיקה מוט לבן שיוצא ממנו (נצנצים, זאת המילה הנכונה? חשב דן) של שלג.

"וואו." אמר דן והתפלא למראה סבתא שלו.

"אני לא באמת סבתא שלך...אתה יודע." אמרה סבתא שלו, וכנראה לשעבר.

"אז..מה את?"

"אני המשגיחה של מדינת ישראל." אמרה הנערה. "אני אלה. בגיל שלך בערך-רק עוד 200 שנים יותר. אבל יש לי מתפוח חיי הנצח גם חיי נעורים- אז זאת צורתי הרגילה. כמובן שאני יכולה לשנות צורה כי אני אלה...אבל שיהיה."

"איזו כוחות יש לך?" שאל דן בהפתעה לשמוע מהנערה היפה את כוחותיה.

"אני היא פריה." הסבירה הנערה החיננית והיפה. "אלת היופי, האהבה והפריון."

"פירמה?" שאל דן.

"פיריון. לידה של בני האדם." אמרה פריה. "בגלל החשש למתקפה, כול אל מגן על מקום אחר בכדור הארץ-להצילכם."

"אז...תוכלי להראות לי את העולם הזה לא רק בציורים ופיטפוטים?"

"כמובן..כמובן. בוא אחריי." אמרה פריה ונעצרה קרוב לטלויזיה. "לולירוקי!" אמרה פריה האלה ומשרביטה יצא אבקת קסמים בצבעי הקשת שהרדימו מיד את אבא ואמא של דן.

"אז מי היא סבתא שלי?" שאל דן.

"ווואה. וואה. שאלה קשה שאלת אותי." אמרה בזמן שפתחה את הדלת במכה אחת במקל כשהו היה נעול ויצאה מהבית.

"היא זו שהעניקה לנו את הכוחות...כמובן."

"מה קרה לה?" אמר דן.

"היא נרצחה על ידי הזאב ההוא שראיתה בניסיון להגן עלינו." אמרה פריה. "היו לה כוחות עצומים. קראו לה אדין. ככה יכולתי להחליף את תפקידה בלהגנכם ועל ישראל כולה. מדי פעם תמיד נידנתי לכם לבקר כדי שהראה שכולכם בסדר ולא נפגעתם על ידי הזאב, ששמו דרך אגב הוא פנריר."

"טוב.מספיק עם הפיטפוטים." אמרה האלה. היא הרימה את המקל שלה שהיו היא ודן בחוץ וקשת בענן גדולה ניגחה בהם. היא קפצה עלייה ונשארה יציבה. זה היה בגובה שני מטרים מהם. היא נתנה לו יד.

"נו...אתה מפחד..או מה?"

		הפרק הבא