אביר הברונזה

הפרק מוקדש ל-ליאל גונן,הבת דודה האחת והיחידה מאילת!!!

התיישבנו בצל עץ תפוחים,שבכלל לא הניב פרי.
שתקנו למשך הרבה זמן,לא יודעים מה לומר ומה להגיד.הוא נשען על העץ,משחק באיזה ענף,ואני ישבתי זקופה,מחכה למילים שיזרמו מפיו.
"חשבתי שאנחנו צריכים לדבר," אמרתי בטון משועשע.
הארי כאילו התעורר מחלום.
"אממ,כן,כלומר...כ-כמובן," הוא התיישר וזרק את הענף הרחק.
"אממ...אני יכול לקרוא לך ג'י?" הוא שאל בהיסוס.
הבטתי בו בכיווץ גבות. "אבל זה לא השם שלי.השם שלי הוא ג'יאנה,אמרת שאתה מכיר אותו,אני לא מבינה..."
הארי צחקק.הבטתי בו במיליון סימני שאלה.
יש לי שם,למה לקרוא לי ג'י?
"טוב,ג'יאנה," הוא אמר,הדי צחוק בקולו. "טוב,אני לא יודע איך לומר לך את זה," הוא נראה מהוסס יותר ממקודם.
"לומר לי מה?" דרבנתי אותו.
עכשיו הוא  מבקש את מה שהוא רצה בשיעור?
"לומר לך ש..."

"שאתה רוצה עט נוצה?" התקדמתי.
הוא התחיל לפרוץ בצחוק היסטרי.
"מה מצחיק?" שאלתי,מעוניינת לדעת מה מצחיק כאן.
"לא...זה...זה פשוט...מה שרציתי...לא-לא קשור!...עט נוצה..."
לא קשור לעט הנוצה?
אז מה הוא רוצה?מחק?
"אוף,פשוט תגיד מה אתה רוצה וזהו!" התחלתי להתעצבן.
הארי חזר לעשתונות.
"אממ,ג'יאנה,אני חושב ש..."

"אוף,תוציא את זה כבר."התרגזתי.
"אני חושב ש...שאנימאוהבבך."
לא הבנתי מילה.
"שאתה נימאווב בי?מה זה?" אמרתי מה שהבנתי ממה שאמר.
הוא נאנח,ואז הוא אמר בקול ברור, "אני חושב שאני מאוהב בך,ג'יאנה."
כיווצתי גבות.

כלומר,הוא לא רוצה עט נוצה.
הוא התאהב בי?מה זה אומר?

"זאת אומרת שאתה..." לקחתי את המילה מהשיחה ההיא של הגריפנדוריות, "מעוניין בי?"

הארי הסמיק כמו עגבנייה מבושלת.
"אפ-אפשר לו-לומר..." הוא גמגם,והסמיק עוד יותר אם הדבר אפשרי.
לא הנבתי מה כל כך מביש כאן.הוא מתוודה,זכותו.
"אממ,טוב,זה מה שרצית לומר לי?" שאלתי אותו בעיניים שואלות.
הארי נראה מבולבל,והסומק פחת. "כן...למה,זה לא בסדר?" הוא חייך חיוך שנראה בעיניי די...
יפה.
ניערתי את ראשי.

"לא,זה-זה הכי בסדר בעולם,הכי בסדר בעולם..." מלמלתי,ותלשתי עשב מהמרבד הירוק שנפרש סביבנו.
"תשמע,הארי," פתחתי. "אני שומעת שאתה רומז משהו בווידוי שלך.מה אתה רומז?"
הארי נראה מופתע ונכלם.
"אממ...שום רמז,כלומר,כן,שום רמז...ל-למה?"
מה,הוא לא שומע שיש רמז כלשהו בווידוי שלו?הוא חירש?
"אתה רומז משהו.מה,אתה רוצה לצאת איתי?" צחקתי.
פתאום הבנתי שזה הרמז העיקרי,והפסקתי לצחוק.
אני לא יוצאת עם שום בחור,להרגיע את הרוחות,בבקשה.
הארי נראה יותר מבולבל מקודם.
קמתי מהר.
"אני חייבת ללכת,ל...לספרייה," אלתרתי ורצתי לאולם הכניסה,שם עברתי באולם הגדול ומשם טסתי לחדר השינה שלי,לכתוב ביומן את כל מה שקרה כעת.

                                ~~~

טיפש.טיפש.אני טיפש.

דפקתי את הראש שלי בעץ.
מה,אני עד כדי כך אידיוט?!לא יכול להיות שקיבלתי קס"ם בהתגוננות מפני כוחות האופל!...
אני אידיוט.יותר חסר טאקט מרון,ועם הרמיוני אי אפשר להשוות את חוסר הטאקט.
קמתי,ובעטתי בעץ.עכשיו היא בטח תלך לספר לכל החברות שלה על הטיפשות של גריפנדורי מאוהב!...
נזכרתי בפנים שלה.כאלה יפות,כאלה חכמות,כאלה תמימות.
ועיניים,כאלה כחולות,כמו השמיים...
ניערתי את הראש,וטסתי כמו מטורף לעבר חדר המועדון,לספר על טיפשותי להרמיוני שתעשה לי קצת סדר בעניינים.

כשהגעתי,ראיתי אותה יושבת וכותבת במרץ על גליון קלף ארוך במיוחד.
"למי את כותבת מגילה?"
הרמיוני קפצה.

"אוי,הארי,איך הבהלת אותי!" היא הניחה יד על לוח ליבה.
"מה קרה?" היא שאלה אותי,מסתכלת על פניי.
"טוב,אז ככה.יש מישהי שאני אוהב מרייבנקלו,ואמרתי לה עכשיו בחוץ שאני מאוהב בה,והיא רצה לספרייה-אני חושב-ואני כזה חסר טאקט-!"
"וואו וואו וואו,הארי,להירגע..." היא השתיקה אותי ואת הפה חסר-הטאקט שלי,ואני הבטתי בה,מתנשם עוד מהריצה,מיואש ונבול מתמיד.
"מה אני עושה?!" נאנקתי בשקט. "עכשיו היא בטח תלך ותספר לכל החברות שלה על הארי פוטר הדפוק שהתוודה בפניה שהוא מאוהב-!"
שתיקה השתררה.
למה?
טוב,היא פשוט נישקה אותי.
כן,הרמיוני בכבודה ובעצמה.

הפרק הקודם		הפרק הבא