יומנו של גי'מס וויזלי

24.4.2011
יומני היקר,
זוהי הפעם הראשונה שאני כותב בך. אילו אימי לא הייתה מכריחה אותי לא היית שומע ממני יותר מעולם, טוב נו.... אני רק מקווה שהיא לא תציץ על מה שכתוב כאן. שלא תהרוג אותי- אתה מבין?
היום היה היום הראשון שלי בהווגורטס. אני כותב לך כאן ממיטתי בחדר המועדון שלנו. טוב- נתחיל. מעולם לא ניתקלתי בקסמים משמעותיים חוץ מזה שאני תמיד מכשף עם השרביט של אימי את הסירים לקרצץ את עצמהם. אני רק בן 14. למה לא הלכתי להווגורטס? כי זו הייתה התקופה של הארי פוטר כפי שאימי הזכירה לי אולי אלף פעמים- וזה מסוכן ולכן אתה לא יכול ללכת להוגוורטס- כן כן כן, בלה בלה בלה. מה שהכי מעיק עליי זה שכול האחים שלי כבר בוגרים ועברו את הווגורטס ואפילו חלקם הקימו משפחה ואני האח ה'קטן' וה'מסכן' שלהם. זה כול כך לא פר שבגלל שאני לא יודע קסמים אני לא יכול להחזיר לרון על זה שהוא כול הזמן הופך אותי לכלב. אתמול- לפני הנסיעה, הלכתי לבקר את אחי צ'רלי ברומניה. זה האח היחידי שאוהב אותי באמת. הוא מתייחס אליי כאל שווה לו. לא כאל כלב או עכבר שמתרוצץ בן הרגלים שלו. ומאתמול הוא נתן לי במתנת פרידה שק מטבעות של מטבעות נחושת ישנים, שהוא הסביר לי שזה הכסף של הקוסמים, את השרביט הישן שלו שהוא לא צריך בשימוש יותר כי הוא קנה לעצמו חדש (ואת כול ה'מתנות' האלה הוא נתן בהוראת אמא). אבל מה שהכי הפתיע אותי שהוא גם נתן לי ביצת דרקון והוא אמר לי לא לספר על כך לאמא דבר. הוא אמר לי שמדי פעם החמם אותה בכישוף 'ארגאנדו' או משהו כזה בכיוון השרביט אל הביצה כדי שתתחמם ושהדרקון יבקע מהביצה. היום, אחרי שקיבלתי את כל המתנות האלה וחזרתי בחזרה ללונדון, אני ואימי הלכנו אל הוגסמיד ואמי קנתה לי את כול החפצים לשנה הראשונה שלי בהווגורטס. כול מני ספרים משעממים וכאלה..והיא לא הרשתה לי חיית מחמד. נו טוב...אמרתי לעצמי. יש לי את ביצת הדרקון במזוודה הקטנה של הבגדים המשומשים שלי מהאחים שלי וגם את הלבוש של בית הספר גריפינדור שכנראה על בטוח התקבל לשם כי כולם שמה. טוב נו..אני אסתדר. אחרי שקנינו את כול הספרים הלכנו ברחוב צפוף אם לפחות מאתיים איש וחנויות בכול מקום. אפילו ראיתי מטאטא. לא הבנתי למה כול הילדים בוהים במטאטא- לי יש סיוטים ממנו על ניקיונות הבית. אולי הם רוצים לנקות במקומי בחופש הגדול אם זה כול כך מרהיב? חשבתי לעצמי. שיהיה. המשכתי ללכת עם אימי ולבסוף לקחנו מונית (שזו הייתה הפתעה מוחלטת בשבילי) ונסענו אל תחנת הרכבת אל בית הספר. עד עכשיו היה משעמם. אבל כשאימי הורידה אותי והלכה יחד איתי עד לקיר הבטון ואמרה לי לחצות- זה כבר לא היה מצחיק. לקח לה לפחות חצי מהזמן שנותר לנו עד שהצליחה לשכנע אותי להתנגש בקיר. הגענו להסכם קטן שאם השובץ בבית אחר- תקנה לי חליפה חדשה ונקייה של הביתן האחר שהשובץ בו. לאחר שנתקעתי בקיר חציתי אותו לתדהמתי ובקושי הספקתי לראות את הבטון שחציתי וכבר עברתי אל הרציף. נכנסתי אל התא והתיישבתי. חיממתי שוב את הביצה בקסם (למרות שלא רואים את תהליך החימום ואין לך מושג אם אתה מחמם או לא), והתיישבתי לנוח. פרד וגור'ג סיפרו לי על מוכרת ממתקים שהולכת במסדרון ומוכרת ממתקים קוסמיים ברכבת- אבל היא לא הופיעה בתא שלי. לאחר פחות מחצי שעה של שיעמום נכנסה לרכבת מישהי.

---

פתחתי אותו כי חשבתי שבאמת יצא לי טוב...וברור שהמשיך אותו(:

תגובות בבקשה(: