חלום מבוסס

טוב. זה חלק מספר שאני עוד עובדת עליו, זהו רק ניסיון, תגיבו =]

ג'נה חלמה שהיא בתוך חדר לבן, סגור. היא ניסתה להניע את גופה הנוקשה וגילתה שהיא כבולה, בידיה וברגליה.
"אוי לא.." מלמלה. 
היא ניסתה למצוא את שרביטה, אבל גילתה במהרה שהוא לא עליה. החבלים הכאיבו לידיה. כל תזוזה שלה גרמה לעוד חיכוך של ידיה הכואבות ממילא. היא גנחה בכאב. דלת החדר- לבנה גם היא- נפתחה. 
גבר במסכה שחורה נכנס. השחור נָגַד את הלובן של החדר. אם זה היה הפוך הייתי מסתנוורת, חשבה, איזה הומור שחור... 
היא הרימה את עיניה והביטה בזר. 
"מי אתה? מה אתם רוצים ממני?" שאלה, מנסה למנוע מקולה לרעוד.
הזר הוציא סכין באורך אמתה. הוא החל ללטף את הסכין כאילו הייתה מישהי שאהב. 
מטורף, חשבה, אך משום מה זה לא הפחיד אותה. 
היא הרגישה שהיא בתוך ענן עָבֶה, לא מרחפת אבל גם לא קשורה לאדמה, בשלב ביניים כלשהו בין שני עולמות. 

"אני כאן שואל את השאלות" אמר הזר בקול עבה וחלקלק. ג'נה הרימה גבה. 
"שאל" השיבה בפשטות. לא היו לה דברים להסתיר. 

"איפה אמך?" שאל אותה. 
"לא יודעת" השיבה. תוך שנייה הזר עשה חתך בזרועה. היא זעקה בהפתעה ובכאב. היא בהתה כמהופנטת בדם הסמיך שזלג על זרועה.
"איפה אמך?" שאל אותה שוב. 
"אין לי מושג, היא נעלמה!" השיבה ג'נה וזכתה בעוד חתך, הפעם בשוקה. היא חשקה את שיניה, היא לא תיתן לזר להתענג על זעקותיה. 
היא הרפתה את שריריה. זה כאב, אבל יכול להיות יותר גרוע, עודדה את עצמה. 

"פעם אחרונה, איפה אמך?" שאל אותה. 
"אני כבר אמרתי לך, היא נעלמה לפני הרבה שנים, לא ראיתי אותה מאז!" השיבה לו בכעס. 
עוד חתך, בלחי. הדם נספג בבגדיה. 

"נעלמה, הא?" שאל אותה הזר בקול חלק ממשי. 
"לפני הרבה שנים?.. מעניין... איך היא נעלמה?" שאל אותה. 

"היא.. פתחה דלת.. בקיר... ולא הופיעה שוב.." אמרה בשקט. זה היה נושא כאוב במשפחה. אבל לזר זה לא היה אכפת. 

"עלוב. ממך ציפיתי ליותר. אביך לא נתן לי תשובה מספקת יותר ממה שאת נתת לי. משפחה של חסרי תועלת.." ספק אמר ספק מלמל. 
"אבי? מאיפה אתה מכיר אותו? מה עשית לו?" כעת כבר נשמעה היסטריה בקולה. הזר צחקק חרישית. 

"אני מכיר את אביך הרבה לפני שנהיה אביך... ומה עשיתי לו... בואי רק נאמר שהוא לא סתם מטייל בעולם..." השיב לה הזר במסתוריות מאיימת. ג'נה נחרדה. האם הזר הפנט את אביה? גרם לו לשכוח את ילדיו? לשכוח את חיפושיו הנואשים אחר אשתו? הרי אבא יצא כדי להחזיר אותה אליהם... אבל הוא לא היה בבית כבר כמה שנים אז.. אולי באמת קרה לו משהו?... סרטי אימה רצו בראשה של ג'נה. אביה כלוא במגדל של רשע, אביה תלוי על עמוד בכיכר עיר, אביה מכיר אישה אחרת ובורח איתה, לא חוזר... 
די! לא קרה לו כלום! את סתם מדמיינת! היא הייתה דופקת על ראשה בידה, אך האפשרות הזאת לא ניתנה לה, כיוון שהייתה קשורה וכבולה. 

"אשאיר אותך לבד כרגע, להיסחף במחשבותייך..." אמר, כאילו באמת ידע על מה היא חושבת. פצעיה עוד דיממו, אך לזר לא היה אכפת. הוא אפילו לא טרח לנעול את הדלת... וככה היא נרדמה, מדממת.

אזזז... תגובות! אני רוצה לראות אם יש לי עתיד בתחום הכתיבה =]

מימונה שמחה!