אלמה

היי ,אני אלמה אוורדין. עכשיו אני הולכת לאיזה בית ספר בשם הגוורטס, בית ספר לקוסמות ולכישוף ,או משהו כזה. אני עולה לרכבת שמובילה אותי לבית הספר הזה. מסתבר שאני מכשפה. הכל התחיל לפני שבועיים: שלחו לנו בדואר מעטפה עם כתובת בצבע ירוק, בצד השני של המעטפה היה סמל של אריה ,גירית ,נשר ונחש ,פתחתי את המעטפה ,בפנים היה רשום:

בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות
מנהל: אלבוס דמבלדור (מסדר מרלין, מחלקה ראשונה,
מכשף גדול, מגוואמפ עליון, חבר באיגוד הקוסמים הבינלאומי.)

העלמה אוורדין היקרה,
אנו שמחים להודיעך שנשמר עבורך מקום בבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות.
מצורפת בזאת רשימת הציוד הנחוץ.
שנת הלימודים מתחילה ב-1 בספטמבר.
אנא שלחי ינשופך לא יאוחר מה- 31 ביולי.

בכבוד רב,
מנרווה מקוגנגל,
סגנית המנהל.

הראתי את המכתב להורים שלי, אבל הייתי בטוחה שסתם עובדים עלי או משהו כזה, ההורים שלי הסכימו איתי . זרקתי את המעטפה. יום לאחר מכן ,הגיעו עוד 5 מכתבים כאלה. זרקתי את כולם. עבר עוד יום והגיעו עוד 50 מכתבים, גם הם זכו לגורל דומה. אחרי עוד יום משהו דפק לנו בדלת פתחתי אותה, בדלת עמד משהו גבוהה, עם זקן כסוף אף עקום ומשקפי בצורת חרמש והוא שאל אותי "האם את העלמה אוורדין ?" "כן." עניתי ניכר היה בקולי שפחדתי. הוא אמר שהוא צריך לדבר עם ההורים שלי . לקחתי אותו אליהם. אבא ואמא שלי אמרו לי לעלות אל החדר שלי.

כעבור בעררך 20 דקות הם קראו לי למטה, ואמרו לי שאני הולכת להוגוורטס. שאני באמת מכשפה. "איך אתם יודעים?.." שאלתי, והאיש הראה לי את הכד עם הפרחים שעל השולחן מרחף. פערתי את פי. ואם אני לא טועה, הרגשתי את הרצפה נוגעת בסנטרי. ואז הוא אמר : "לא הצגתי את עצמי, אני הוא אלבוס דמבלדור, מנהל בית הספר הוגוורטס" טוב, פה אני הייתי יכולה לשבור את הרצפות! "הסברתי כל מה שצריך לקנות ולעשות כדי להגיע לבית הספר הוגוורטס, להורים שלך. " ובזאת הוא יצא מהבית.

כשהוא הלך אמא שלי אמרה "טוב, אממ.. אני הולכת להתקשר לדודה שלך, לילי, היא גם מכשפה, מלבד זאת יש לך עוד 2 דודות-" אבל אני קטעתי אותה: "מה ?????? ממתי יש לך 2 אחיות? תמיד חשבתי שיש לך רק אחת, שהיא ממש מגעילה ושאף פעם לא הלכנו אליה כי היא מהווה דוגמא לא טובה" ואמא ענתה: יש לי 2 אחיות. ועכשיו אני צריכה להתקשר ללילי שתסביר לי איך מגיעים לסמטת דיאגון, משם נקנה לך את הדברים להוגוורטס."

לאחר 10 דקות בערך היא חזרה ואמרה שהדודה שלי לא ענתה אז היא התקשרה לחברה של דודה שלי.

הלכנו לסמטת דיאגון,וקנינו את כל הדברים לבית הספר ,המקום היה די מוזר ,אני חייבת לומר. עברו מאז שבועיים והנה אני כאן.

אני עולה לרכבת ומתיישבת בתא ריק ,מבחוץ אני רואה את ההורים שלי מנופפים לי, חיוכים פרושים על פרצופיהם ,אני מנופפת להם בחזרה ומחייכת אליהם בחזרה חיוך מאולץ ,כאילו שאני שמחה ללכת לבית הספר הזה ,כן בטח!

עכשיו נכנס לתא ילד ,והוא שאל אותי "אני יכול לשבת פה ?" אני עיתי לו במלמול "בטח" כשהוא התיישב, שמתי לב שיש לו צלקת בצורת ברק על המצח, אבל אני התנהגתי כאילו לא שמתי לב.

הרכבת מתחילה לזוז ,ולאט לאט מאיצה .

עכשיו נכנס עוד ילד לתא, ג'ינג'י,ושאל "אני יכול לשבת פה? אין עוד תאים פנויים" שנינו ענינו לו ב"כן" והוא התיישב.

"אני רון, רון וויזלי" אמר הילד הג'ינג'י, "ומי את ?" הוא הוסיף. "אני אלמה אוורדין" עניתי. ואז הילד עם הצלקת אמר: "ואני הארי, הארי פוטר", רון פער את פיו ומיהר לסגור אותו, ואז הוא ענה בתשובה שמעולם לא הייתי מצפה לשמוע: "אתה הארי פוטר?!", "נו אז מה אם קוראים לו הארי פוטר ?" לא הבנתי, והארי ענה לי: "עזבי אני אספר לך פעם אחרת", ושינה נושא, "תגידי מה היה שם המשפחה הקודם של אמא שלך? סתם לידע כללי.." הוא הוסיף במהירות. "אוונס, ושלך ?" גם אני שאלתי אותו, "גם אוונס" הוא ענה לי. "ומה השם של אמא שלך?" שאלתי. "לילי" הוא ענה "אבל היא מתה כשהייתי בן שנה" הוא הוסיף."אוו , אני כל כך מצטערת בשבילך" אמרתי ,ובכנות אמיתית "משהו פה מוזר" הוספתי "גם לדודה שלי, שהיא מכשפה, קוראים לילי" אמרתי. "את לא רצינית!" הוא אמר לי, וניצוץ של תקווה הופיע בעיניו .

תגובות ?!

		הפרק הבא