ריטה סקיטר בכתבה חד פעמית!

בעקבות תחקירי בנושא בריאות נפשו של הארי פוטר, החלטתי להרחיב את נושא התחקיר לתפקודו של בית הספר הוגוורטס (חוזרים לבית הספר על ספרי כרך ודף בע"מ! עמ' 9)

הוגוורטס- מוסד חינוכי או עברייני?

בית הספר הוגוורטס כידוע לכל הקוראים הוא בית הספר אליו אנו שולחים את ילדינו המקום בו אנו מקווים שיקבלו את החינוך הראוי כדי להפוך לקוסמי העתיד.

אך האם בפועל בית הספר אכן מתנהל כהלכה ומעביר לקוסמים הצעירים את החינוך הנדרש?

את זאת הלכתי לבדוק.

בבואי לבית הספר מקבל את פניי השרת של בית הספר אדון ארגוס פילץ' הוא מוביל אותי במסדרונות בית הספר עם חיוך שבע רצון על פניו.

בהגיענו למחוז חפצנו- למשרדו הקטן והמעופש של אדון פילץ' בו האח כבויה ושלשלאות משתלשלות מן התקרה.

התיישבנו במשרד אדון פילץ' הציע לי כוס תה, דחיתי אותו בנימוס ופתחתי בראיון.

"האם מצב המשמעת בבית הספר משביע את רצונך אדון פילץ'?" אני פותחת.

"כלל וכלל לא! המצב פשוט מצב מחפיר! לא עובר לו יום בלי שאני עוצר כמה וכמה תלמידים בעוון עבירה על חוקי בית הספר, יום יום אני והחתולה שלי, גברת נוריס מוצאים פצצות סירחון שהפרחחים הקטנים מפזרים בבית הספר!". עונה פילץ' וממטרות רוק יוצאות מפיו, אני מביטה סבבי ורואה שמשרדו מלא במגירות ובתיקיות על תלמידים ועל פשעיהם. אני חוזרת ושואלת "אם כך, התלמידים "הפרחחים" כדבריך מקבלים עונשים מספיקים שיגרמו להם להמנע מעשיית פשעים דומים בעתיד?" אדון פילץ' מתפרץ מייד בהאשמות זעומות במיוחד כלפי מנהל בית הספר פרופסור דמבלדור על כך שאינו מאשר לו להעניש תלמידים יותר בחומרה. "אם המנהל היה נותן לי לתלות את התלמידים במרתף מהבהונות שלהם! חה! אז הם לא היו מעיזים לחזור ולפוצץ פצצות סירחון!". כעת אני פונה לאדון פילץ' בשאלה המעניינת אותי מכל- האם הארי פוטר המפורסם עובר על החוקים בבית הספר?!

פילץ הנזעם עונה, יותר נכון צורח לי "הארי פוטר! הוא והחברים שלו! פרחחים אחד אחד! משוטטים בלילות בבית הספר, מפריעים לשגרת הלימודים וזוהי רק ההתחלה במניית פשעיהם! פוטר הזה, אבל הוא לא הכי גרוע! הפושעים הגדולים בבית הספר הם שני התאומים הג'ינג'ים! הוויזלים האלה! והחבר שלהם ג'ורדן, בחורים נבזים שכמותם, יש להם פה יותר תיקי פשעים מכל התלמידים יחד!"

"אני מודה לך אדון פילץ' שהקדשת לי מזמנך" אני יוצאת מן המשרד ונותנת לשרת היקר של בית הספר להמשיך לרטון ולצרוח בזעם לעצמו.

אני מחליטה לשוטט בטירת בית הספר ורואה מדי פעם תלמידים משוטטים העוברים משיעור לשיעור אני פונה לאחת התלמידות, שנראת מבית סלית'רין. אני פונה אליה אם אני יכולה לשאול אותה מס' שאלות, התלמידה צורחת בהתרגשות! שמה פרנסי פנטיקסון היא מובילה אותי בהתרגשות לכיתה ריקה ותוך כדי הליכה מקשקשת דברים במהירות כזו שאפילו עט צטט אותך קלט רק מס' מילים מעטות "אני מפורסמת!, דראקו לא יאמין! ווואוו!".

אני מושיבה אותה בכיסא ופותחת יש בשאלה המעניינת ביותר, "האם את מכירה את הארי פוטר? האם זה נכון שהוא בריון עבריין?" פניה של פרנסי נופלות "את לא הולכת לשאול אותי שאלות על בית הספר וזה?" אני מחייכת אליה, "כמובן חמודה! אבל קודם אני רוצה שתספרי לי על הארי פוטר!" היא מחייכת בהקלה ואומרת- "פוטר הוא שרץ! הוא תמיד עובר על חוקי בית הספר ומוריד לו ולבית שלו נקודות, לא שאישית זה מפריע לי שלגריפינדורים הטיפשים האלו ירדו נקודות משהו צריך להוריד להם הנפח של האגו לא? היא מחרחרת בצחוק וממשיכה, "אני וחבר שלי דראקו (אוהבת אותך דראקו! היא צועקת בהתרגשות לא נדלית) לא סובלים את פוטר העבריין הזה והחברים שלו וויזלי וגריינג'ר הבוצדמית הזאת" היא המשיכה לקשקש עוד ועוד "אבל למרות הכל הם מקבלים יחס מועדף מהמנהל, זו ממש חוצפה!" אני מודה לפרנסי החביבה, ומצטערת על כך שלא מצאתי בביקורי הקצר בהוגוורטס תלמידה קצת פחות רעשנית וקשקשנית, תלמיד או מורה שיכול להעביר מידע בצורה יותר ברורה מאשר צרחות זעם ופטפוטים חסרי משמעות.

אני יוצאת החוצה למדשאות ופונה לכיוון היער שם נמצאת הבקתה של אדון האגריד שידוע שגורש מבית הספר אך בכל זאת המנהל השאיר והעסיק אותו בבית הספר, פניתי לתלמיד קטן ושאלתי אותו לכיוון הבקתה, המסכן הסתכל עליי בפחד, "לבקתה של האגריד? זה שם.." מצביע לי על הכיוון בגמגום, אני פונה לכיוון הבקתה בניסיון למצוא את האגריד ולקיים איתו ראיון על הארי פוטר, אלבוס דמבלדור ועל בית הספר בכללי.

הדבר הבא שראיתי זה הוא אדם ענק מאיים מאוד במראהו לבוש מעיל מפרוות סמור יוצא מן היער וסוחב על גבו חתיכת עץ ענקית! אני פונה אליו "שלום, אדון האגריד? אני עיתונאית בנביא היומי ריטה סקיטר נעים מאוד! האם אני יכולה להחליף איתך מס' מילים?" בנהימה אדירה הוא הוריד את גזע העץ על הרצפה וצעק בקול רם "הנביא היומי! אתם יכולים להתקסם לי שרצים שכמותכם! חלולי גב צבועים אתם! בגללכם! אתם חלק מזה! מזה.. ש.. ש..." הענק הענק פרץ בבכי והוציא מטפחת מנוקדת ענקית וקינח את אפו בקול תרועה, פניתי ללכת- כנראה שלא אקבל תשובות מהענק הבכיין הזה, הערב כבר ירד ופניתי לחזור לאכסניה שלי שנמצאה בכפר הקרוב "הוגסמיד" (בעלי חנות הדובשנרייה מדברים על החיים בצל העסק המוצלח עמ' 29). שם השהה עד בביקורי הבא בבית הספר הוגוורטס.

המשך תחקירי המעמיק בנושא בריאות נפשו של הארי פוטר ותפקודו הלקוי של בית הספר הוגוורטס יתפרסם בשבעות הבאים.

עד כאן, שלכם-

Rita Skitter

הפרק הקודם