אהבה בלתי אפשרית

השניים עמלו וקרצפו את סירי הלילה. ג'יני, שהייתה מורגלת לניקיון, אם כי לא ניקיון מוגלגי, הסתדרה יחסית. מאלפוי, שכל דבר בביתו נעשה על ידי גמדון הבית שהיה, דובי, וגמדון הבית ששעבדו עכשיו, סורנווט, נראה אומלל ביותר. בשלב מסויים, כאב לג'יני לראות את מאלפוי סובל כך.

"בוא, אעזור לך." אמרה ולקחה מידו את הסמרטוט היבש למחצה, והחלה לנקות. מאלפוי נראה כאדם הניצל מגזר דין מוות.

"תודה רבה." אמר את המילים הזרות לו כל כך. הוא טעם את המילים, והופתע לגלות איזו הרגשה נעימה הייתה לו לאחר שהודה לג'יני.

"אין בעד מה." ג'יני חייכה חיוך קטן ומתוק, שסחף גם את מאלפוי, שחיוך נחמד, ולא יהיר, לשם שינוי, הופיע על פניו. הוא התקרב מעט לג'יני. היא צעדה צעד אחד אליו. הם עמדו כשני סנטימטרים אחד מן השני. מאלפוי העביר את ידו בשערה של ג'יני. היא כרכה ידיה סביב גופו. ראשיהם התקרבו אט – אט, כמנסים לשמר את זמנם יחד. עוד סנטימטר וחצי, סנטימטר, חצי.. שפתותיהם נפגשו. ג'יני העבירה את ידיה מתחת לצווארו של מאלפוי, והוא קירב את גופה אליו. לאחר כדקה, שנמשכה כמו נצח, הם התנתקו. פניה של ג'יני דמו עכשיו באופן מפתיע לשערה, ומאלפוי השפיל את מבטו. מבלי לומר מילה, ג'יני החלה לקרצף במרץ את הסירים בקצה המרוחק שלך החדר, ומאלפוי לקח בהיסוס סמרטוט וניקה בחוסר ניסיון את הסירים בקצה השני. עד הערב, הם לא החליפו מילה, ועיניהם לא נפגשו במבט.

"היי, ג'יני!" קראה הרמיוני כשחזרה ג'יני לחדר המועדון, לבה מפרפר ועצביה מרוטים.

"מה?" ירתה ג'יני. הרמיוני התכווצה מעט.

"רק רציתי לדעת מה קרה לך, לא חזרת לחדר המועדון לאחר השיעורים, אבל נראה שאת נגדי משום מה, אז אני אוותר." הרמיוני נראתה נעלבת.

"אני מצטערת. הייתי בעונש כי אמרתי משהו לא במקום לסנייפ, והייתי צריכה לנקות את כל סירי הלילה במרפאה, יחד עם מאלפ-" פלטה ג'יני, ומיד השתתקה.

"היית צריכה לעשות עונש יחד עם מאלפוי?, נדהמה הרמיוני. "איו!"

"למה איו?" התריסה ג'יני. "דווקא ממש נהנתי." היא הבינה ששוב פלטה משהו שלא הייתה צריכה לומר. "יחסית לעונש, כן." מיהרה להוסיף. "עדיף שאני אעלה לישון." גמגמה, ורצה לחדרה. הרמיוני נותרה בחדר המועדון, מבולבלת.

"היית בעונש עם הוויזלי הזאת?" הצטווחה פנסי. "איך לא ביקשת ערעור על העונש? היא לא יכולה לתת לך להיות כל הזמן הזה איתה!" מאלפוי נשם עמוקות.

"תראי, פנסי," התחיל. "היה לנו משהו, אני לא יכול להכחיש, אבל-"

"אבל?! אבל?! אתה נפרד ממני?" דמעות עמדו בעיניה של פנסי.

"אה.." מאלפוי מלמל במבוכה. "אני מניח.." אמר בקול קטן. פנסי נעצה את כידוני עיניה מלאות הדמעות במאלפוי, סיננה קללה מזווית פיה, ורצה במדרגות לחדר השינה של הבנות, כובשת פניה בידיה ופולטת יבבות. מאלפוי בהה במקום בו עמדה פנסי לפני רגע, חסר אונים. לבסוף, גרר את רגליו לחדר השינה של הבנים, התמוטט על המיטה, מבלי לטרוח אפילו להסיר את נעליו, ונרדם, חולם חלומות מתוקים על שהייה עם ג'יני.

ספר הכשפומטיקה פתוח לפניה, על השולחן בחדר המועדון, ועיניה כמעט נעצמות מאליהן. ג'יני הסיטה קצוות שיער מפניה, וניסתה להתרכז בכתוב בספר, ללא הצלחה. בספה מאחוריה, ישבו הארי, רון והרמיוני, ודיברו בשקט. יהיה נכון יותר לומר שרון והרמיוני דיברו, כיוון שהארי ישב ובהה בג'יני, בשיערה האדום החלק, בגופה החטוב והרזה, וחיכה ליום בו יוכל לגעת בגוף המדהים הזה, לאהוב את הנשמה שבתוכו.

"הארי? הארי!" קראה הרמיוני בלחש. הארי הסיט את עיניו מג'יני ואי רצון והביט בהרמיוני.

"מה?" שאל.

"וואו, בנאדם, אתה מאוהב!" צחקק רון.

"לא נכון!" מיהר הארי להתכחש והזדקף במקומו.

"לא נראה לי ילך לך איתה," אמרה הרמיוני. "היא כבר תפוסה."

"באמת?" שאל הארי, וטון דיבורו מופתע ומתעניין. 'אל תראה כזה פתטי.' גער בעצמו. "עם מי?"

"טוב, זה רק שמועות, אבל יש אומרים שהיא יוצאת עם..." היא התרווחה במקומה. "מאלפוי."

הארי ורון פערו את פיהם לרווחה.

"זהירות, שלא ייצא לכם ריר." עקצה הרמיוני, והשניים מיהרו לסגור את פיהם. כעת, היו הם עסוקים בלסקור את ג'יני וכף רגל ועד ראש, מנסים למצוא איזה קרניים או זנב, סימן שהיא לא אנושית. ג'יני חשה את המבטים הנעוצים בגבה והסתובבה.

"מה נסגר?" גערה בהארי ורון. אלו מיהרו להנמיך את מבטם.

'רק שלא גילו!' חשבה, מודאגת. אך ההיגיון מיהר והסיר את חששותיה. 'אין סיכוי שהם יעלו על זה,' ניסתה לשכנע את עצמה. 'הרי היה לנו רק סוג-של-דייט אחד, ולמרות שהתנשקנו, אף אחד לא ראה כי הוא היה במרפאה!' עד מהרה הדבר נשכח מלבה, והיא ניסתה להתכונן לבוחן שעומד להתקיים בעוד יומיים.

"פססט!" לחש מאלפוי לג'יני כשהיא עברה, נושאת את ספריה במסדרון, בדרכה חזרה לחדר המועדון.

"מה אתה רוצה?, היא לחשה חזרה, מתקרבת לכיתה ריקה שממנה לחש לה מאלפוי. היא נכנסה וסגרה את הדלת.

"תקשיבי.. שלשום? אז אני.. אני ממש.." הוא האדים. "ממש נהנתי. את רוצה ש... את יודעת, ניפגש לפעמים?"

"דראקו מאלפוי מציע לי לצאת?" צחקקה ג'יני. מאלפוי האדים אף יותר.

"את לא חייבת, את יוד-"

 "אני רוצה."

הפרק הקודם		הפרק הבא