אמה מולי וויזלי

אמה שכבה במיטתה. קרני השמש ביצבצו מבעד לחלון וחיממו את פניה הקטנות באור של בוקר אביבי. היא היתה ערה, אך לא רצתה לקום. שאר חברותיה עדיין ישנו והיא חשבה שיהיה עדיף לשכב במיטה ולחשוב על סופי ועל כמה היא שונאת אותה.
"אמה, את ערה?" היא שמעה קול, זה היה קולה של לוסי.
"כן," אמה ענתה בעיניים עצומות.
"את נורמאלית?" היא צעקה.
"כן." אמה ענתה והתהפכה על משכבה.
"לא! את לא! מה את עושה?" היא צעקה שוב.
"שוכבת."
"אני רואה."
"ואני גם שונאת את סופי." אמה ענתה, עדיין לא פקחה עיניים.
"היי! לשנוא אותי זה לא תעסוקה!" סופי צעקה, כניראה שהיא התעוררה.
"אני חושבת שכן!" אמה התרוממה מייד ופקחה עיניים.
"בוקר טוב לך יפיהפיה נידמת" לוסי צחקה וחבטה באמה בכרית.
"היי!"
"מלחמת כריות!"
***
אמה,לוסי וסופי ירדו יחד לאולם הגדול.
"נו, אז אתן חזרתן להיות חברות?" לוסי שאלה בתקווה.
"לא."
"ממש לא."
לוסי נאנחה וסידרה את שיערותיה החומות בקוקו גבוה.
"היי, ראיתם את פרדוארד דיגורי?" סופי גיחכה והצביעה על ילד עם שיער חום ועיניי אגוז יפות שרדף אחרי 'הספר הצווח' שתלמידי שנתו היו צריכים לשיעור טיפול בחיות הפלא.
"תיסתמי, פארקר" הוא קרא לעבר סופי. "אני יותר גדול ממך" הוא הזהיר. "והשם הוא פרדי, פרדי דיגורי!"
"אופס, מצטערת פרדוארד!" סופי צחקה, פרדי היה נראה נבוך, הוא התאפק לא להרביץ לסופי-כי מקונגל עברה שם בדיוק באותו רגע. "החלטה טובה, דיגורי." מקונגל מילמלה לעבר פרדי הנירגז. "היא כבר תקבל את שלה." מקונגל סיימה והלכה מישם.
"אם ניסית קודם להעביר נושא-הצלחת." לוסי עקצה.
"אני יודעת, אני תמיד מצליחה." סופי ענתה וחייכה חיוך ענק.
"למה את ניטפלת לדיגורי הזה? מה הוא עשה לך?" אמה שאלה.
"קודם כול, אל תדברי איתי." סופי ענתה, אמה גילגלה עיניים. "ודבר שני, אני עושה את זה כי הוא מוזר, הוא לוזר!" סופי צחקה והצביעה לעבר הנער המתרחק.
"שמעתי שהסבא שלו... סדריק דיגורי, בטורניר שהיה, הוא נירצח על ידי ההוא.."
"וולדמורט." לוסי המשיכה את אמה. "וולדמורט, כבר אפשר להגיד." היא סיימה.
"אפשר גם לצרוח?"
"כן, אבל זה לא כדאי..."
"וולדמורט! וולדמורט!" סופי צרחה כמו מטורפת. לוסי מייד אטמה לה את הפה בדיים.
"תסתמי! בן דוד שלי כאן!" אמה פקדה.
"אז מה, גם שלי. וולדמ-"
"תסתמי! כולם מסתכלים!" לוסי כמעט צעקה. "באמת מספיק." אמה מיהרה להגיב.
שתיקה קצרה.
"תודה." אמה אמרה.
"עשיתי את זה, לא למענך, עשיתי את זה בשביל לוסי, ווזלי!"
"לא מעניין אותי, זה הועיל גם לי."
"אמה די." לוסי מיהרה להשתיק.
"שם." אמה אמרה לחברותיה, סליחה, לחברתה ולסופי, והצביעה על ספסל פנוי בשולחן בית גריפינדור.
"מצוין," השיבה לוסי ושתיהן הלכו לשבת שם. רגע, שתיהן?
"מה איתך, סופי?" לוסי שאלה.
"אני מעדיפה לשבת.. אממ.. תני לחשוב רגע..." סופי חשבה. אמה גילגלה עיניים. "שם," היא הצביעה על מושב ריק בין מריסה קורסקרוב ובין קווין טורסבול. "ליד מריסה." היא אמרה.
"אבל את בכלל שונאת את מריסה!" לוסי צעקה אחרי סופי המתרחקת. "נכון, אבל אני יותר שונאת את אמה." היא השיבה וניבלעה בין שאר התלמידים.
"זה.. זה ירגע מתישהו... היא תפסיק עוד מעט.." לוסי ניסתה לנחם את אמה בעודן מתיישבות במקום הפנוי.
"עוגת קרם?" לוסי שאלה והושיטה עוגת קרם קטנה עם ציפוי ורוד ודובדבן למעלה. "הן די טובות-"
"אני לא רעבה!" אמה צעקה.
"אוה, אני באמת מיצטע-"
"זה בסדר, לו, אני פשוט רוצה לשכוח את זה."
"את מה לשכוח?"
"את סופי."
"אבל את לא יכולה! היא החברה הטובה שלך!"
"לא, היא היתה החברה הטובה שלי. עכשיו-תסלחי לי." אמה קמה ממקומה. "אני צריכה ללכת."
אמה יצאה מהאולם כובשת את פניה בכפות ידיה, בוכה. היא רצה במסדרון, בום! פתאום היא ניתקלה במשהו. או שזה היה מישהו? "סליחה, אני לא ראיתי אותך.." "זה בסדר, את לא צריכה להצטער". היא ראתה דמות מוכרת. פרדי דיגורי. אמה התחילה לצרוח.  "מה-מה קרה?" הוא נילחץ. "הצילו! הצילו!" אמה צעקה בקול, מגינה על ראשה. "אני מצטערת! היא לא יכולה להשתלט על עצמה לפעמים! אני לא רציתי שהיא תגיד את זה! רק בבקשה, אל תרביץ לי!" היא צרחה.
"אמה," הוא אמר, מנסה להרגיעה. "אמה." הוא הגביר את קולו.
"הצילו-"
"אמה!" הוא צעק.  אמה השתתקה. "אמה." הוא לחש, מתנשם ומתנשף. "אני לא רוצה להרביץ לך." הוא הרגיע. "ל-לא?" אמה התבלבלה. "בואי." הוא התרומם והושיט לה יד. היא אחזה בידו והתרוממה אף היא. היא טפחה על בגדיה מאבק, קשרה את עניבתה וסידרה את שיערותיה.
"זה בסדר, את ניראת יופי." הוא קרץ. אמה הסמיקה.
"רגע, למה אתה לא רוצה להרביץ לי?" היא התעלמה מהיערתו.
"למה שארצה להרביץ לך? הוא גיחך.
"כ-כי, וב-ובכן... ק-ק-קודם... אני פ-פשוט.. צחקתי.. ש-שאתה.. והס-הספר... של הטיפ-טיפול בחיות ההם.." אמה גימגמה. פרדי צחק צחוק גדול ואז פרע את שיערותיו. "מה אתה צוחק, מכוערצ'יק?" כמה ילדים עברו שם והקניטו את פרדי. "זה בסדר," אמה הרגיעה. "אתה ניראה יופי..." 

הפרק הקודם		הפרק הבא