להיות עיוורת

אן ואלבוס קשרו ידידות אמיצה, שהלכה ונתעצמה עם כל יום שעובר. יחד הם הלכו לשיעורים אכלו ודברו ורק כאשר האפיל הלילה היו נפרדים בעל כורחם. הם היו חברי נפש והיו אומרים זה לזו את כל רגשותיהם גם לאליאן אלבוס התחבר ויחד הם היו מעין שלישיה שלא נפרדה לעולם.
כמה ימים לפני חג המולד הזמין אלבוס את אן ואת אליאן לביתו אן הייתה מאושרת וואליאן אמרה לה שיש לה מזל שהיא אינה יכולם לראות איך היו פניו באותה השעה. אן כתבה מכתב חפוץ לאימה שקצת  הצטערה ששמעה שביתה לא תבלה איתה את החג אבל היא שמחה מאוד לדעת שלביתה יש חברים אף על פי הפגם-שנהגה-שלא-לומר-אותו-בקול. אותו יום אן הייתה נרגשת במיוחד היה זה היום שלפני החופשה ואן לא הפסיקה לדבר ומכיוון שלא ראתה את הבעת פניה של אליאן היא לא ידעה שקצה נפשה של חברתה בדיבוריה. היום עבר לאט מדי לטעמה של אן יותר מידי לאט היא הרגישה שעוברים יומיים ולא אחד אבל כשהיום הארוך במיוחד סוף- סוף נגמר כבר פקעה סבלנונתה והיא רצה החוצה בלי לחכות לאליאן או לאלבוס גם הדרך לביתו של אלבוס הייתה ארוכה מדי ככה זה כשמחכים למשהו הזמן כאילו מפנה לנו עורף ולאן זה היה עוד יותר נורא מכיוון שהיא לא יכלה להסתכל החוצה
לאחר שסוף סוף נגמרה הדרך הזו בה ישבו בשתיקה ובחוסר מעש הם ירדו שם חיכה להם אביו של אלבוס שמו היה הארי הארי פוטר והוא קיבל אותם בזרועות פתוחות הוא הוביל אותם למכוניתו כדי שיוכלו להראות כמו מוגלגים מין השורה ויסעו בלי להראות מוזרים כשהגיעו לביתו של אלבוס חיכתה שם אמו ואף היא הייתה חביבה ומיד הראתה להם את חדרם 
העולם החשוך של אן זכה בקרן אור חמה
באותו ערב ישבו כולם לארוחה והארי שאל את אן: "סליחה על השאלה, את זוכרת למה את עיוורת? אמרו לך?" 
"מה זאת אומרת אמרו לי?! המרפאים אמרו שהם אינם יודעים מה מקור העיוורון"
"אז איש לא אמר לך?"
"אמר לי מה?"
"חכו שנייה." אמר וקם מהשולחן "למה הוא מתכוון?" לחשה אן אל אליאן אך זו רק משכה בכתפיה ואן שמעה את איוושת הבגדים שלה הארי חזר לשולחן ובידו מגילה "זה נשמע כמו קלף." אמרה אן "נכון." השיב הפעם אלבוס "מה כתוב כאן?" היא המשיכה...


                                   המשך בקרוב...

                                (כדי שיהיה טיפה מתח)

הפרק הקודם