אפילוג

קרדיט לבלוגרית בתפוז

כשהעשן התפוגג אלבוס יכול היה לראות את אביו ואמו מנופפים לו בפעם האחרונה. הרכבת צברה מהירות, ובוקר לבן וערפילי נראה דרך החלונות. אלבוס פנה לחפש את רוז, חולף במהירות על פני התאים המלאים, שהמו קולות פטפוטי ילדים.

הוא ראה בזווית העין באחד התאים את אחיו, ג`יימס, משוויץ בגלימה החדשה שקנתה לו אמם. אלבוס חייך לעצמו והמשיך ללכת, כשפתאום נתקל במשהו קשה ומעד. "איה," הוא פלט. הוא הסיט את הגלימה. סימן סגול גדול החל להיווצר על הברך שלו.

"סליחה," אמר קול חולמני. "חשבתי שהבחנת בי."

"מה – ?" אלבוס הרים את מבטו, וראה שהדבר הקשה שעליו מעד היה קרסול של ילדה.

לילדה היה שיער בלונדיני ארוך מאוד ועיניים גדולות ובולטות.

אלבוס קם על רגליו. כשהוא עשה זאת הילדה אמרה, בלי לקום מהרצפה עצמה, "אני זוכרת אותך. נפגשנו ביום ההולדת של הוגו וויזלי. הארי פוטר הוא ידיד טוב של אמא שלי, ואתה הבן הצעיר שלו."

"אה – כן. אני אלבוס."

"נכון!" היא פלטה צרחה נלהבת, וגרמה לאלבוס להשמיע קול מבוהל.

"אוי, סליחה! לא התכוונתי להבהיל אותך! אז אתה אלבוס פוטר. אלבוס סוורוס פוטר! אני אָאוּרה סלמנדרה, נעים מאוד!" היא הושיטה את ידה במהירות, לפתה את ידו בכוח שהפתיע אותו, ומשכה אותה כמה פעמים בהתלהבות.

"אתה יודע שאתה נקרא על שמו של המנהל המפורסם ביותר של הוגוורטס?" היא שאלה בהתעניינות.

"אה... כן."

"ואתה יודע שאתה גם נקרא על שם האיש שהרג את המנהל המפורסם ביותר של הוגוורטס?" היא שאלה באותה נימה של עניין מנומס.

"הממ..." אלבוס התבונן לצדדים, לבדוק דרך מילוט אפשרית, אבל לא הופתע כשלא מצא אחת כזו.

"כן, אלבוס דמבלדור. הוא נרצח על-ידי סוורוס סנייפ. באיזה בית אתה חושב שתהיה, בגריפינדור או בסלית`רין? דמבלדור היה בגריפינדור, אבל סנייפ היה בסלית`רין, ו – "

"אה – אני לא יודע, אני מקווה שלא אהיה בסלית`רין. אה, למה את יושבת על הרצפה?" הוסיף כבדרך אגב שאלה שהציקה לו במיוחד.

"הו, זה כי גירשו אותי מכל התאים שנכנסתי אליהם. בסוף הפסקתי לנסות, אתה יודע, כדי לא להביך את עצמי עוד יותר. אנשים לא כל כך רצו שאשב לידם, אתה מבין," היא אמרה, ולא נראתה נבוכה בכלל. היא משכה בכתפיה.

"אני מבין." הוא באמת הבין למה אנשים לא רצו לשבת ליד אאורה סלמנדרה. עם זאת, הוא לא יכול שלא לחוש רחמים כלפיה, וגם, אם כי התבייש להודות בכך, גם קצת הזדהה איתה: הוא היה בטוח שגם לידו אף אחד לא היה מסכים לשבת, ואילולא רוז הייתה על הרכבת, הוא היה בוודאי יושב כל הנסיעה על הרצפה יחד עם אאורה סלמנדרה.

"אני צריך למצוא את רוז וויזלי," הוא אמר לבסוף. "את מכירה אותה?"

"לא אישית, אבל ראיתי אותה במסיבה. היא מאוד יפה. אבל ג`ינג`ית. זה ידוע שלג`ינג`ים יש רגישות גבוהה ביותר לעקיצות יתושטוש. היקפיצ`יק מרצופלח היה קוסם ג`ינג`י שהתנפח בגלל חמישה עשר יתושטושים שעקצו אותו בו-זמנית. הוא התנפח עד שהתפוצץ."

"אה, טוב. אממ, אני הולך לחפש את רוז..."

"טוב. שמחתי להכיר אותך, אלבוס." היא חייכה חיוך רחב, "אני אשאר לי פה. זה דווקא לא נורא כל כך, לשבת על הרצפה."

"אל תדברי שטויות," אמר אלבוס בתקיפות, "את באה איתי. לרוז ולי לא אכפת לשבת לידך."

עיניה הגדולות של אאורה נפערו לרווחה, ונראו כמו שתי מטבעות אוניה ענקיות. "באמת? וואו!" היא התרוממה על רגליה במהירות. "איזה כיף! אף אחד אף פעם לא הזמין אותי לשבת לידו..."

"טוב," אמר אלבוס, אובד עצות, שכן הדבר האחרון שרצה הוא לקחת את אאורה איתו, אבל לא יכול היה להשאיר אותה יושבת על הרצפה. "אנחנו קודם צריכים למצוא את רוז ולוודא שיש לנו בכלל היכן לשבת."

"בוא," היא אמרה בחיוך, אחזה בידו ומשכה אותו קדימה. "נדמה לי שראיתי אותה נכנסת עם עוד ילד לתוך התא האחרון!"

אאורה דפקה בעדינות על דלת התא האחרון.

"כן!" נשמע קול מוכר של ילדה, ואלבוס נשם לרווחה.

"היי רוז," הוא אמר בחיוך כשהוא ואאורה נכנסו לתא.

"אל!" קראה רוז בשמחה. "ו – "

"רוז, זו אאורה, אאורה סלמנדרה," השיב אלבוס למבטה השואל.

"וואו, איזה שם!" קרא ילד שישב לצד רוז, שאלבוס הבחין בו רק עכשיו.

"נעים מאוד, אאורה," אמרה רוז.

"נעים מאוד גם לי. ואתה, ילד, לא כדאי שתצחק על השם שלי. אם לא ידעת, אבא שלי הוא נכד של ניוט סלמנדרה, סופר מפורסם שנודע בכתיבתו המקורית, בהעלאה לסדר היום של אמיתות מכאיבות במיוחד, ובהיותו חוקר חיות פלא מדופלם."

רוז נשכה את שפתה. "באמת?" היא שאלה, והילד שישב לידה פלט צחקוק.

"כן," אאורה ענתה. "הוא כתב על שנורקקים פחוסי-קרן, נרגולים והמדינגרים מברברים. וזה לא הכל. בין היתר הוא כתב גם על עלייתו ונפילתו של אדון האופל, ועל אבא שלך, אלבוס. כן, כן. אב סבי גילה פרט אפל שהוסתר מעיני הבריות זמן רב. מסתבר שהארי פוטר הביס את זה-שאין-לנקוב-בשמו בעזרת דלקת חניכיים הורגת."

הילד שישב לצד רוז פרץ בצחוק פרוע, בזמן שרוז נראתה מאוד מבולבלת, ואלבוס רק הסמיק.

"תצחק כמה שאתה רוצה!" קראה אאורה בטון גבוה והרימה אצבע ארוכה לעבר הילד, עד שהוא הפסיק לצחוק ונראה מבועת, "אבל דלקות חניכיים הורגות הן סכנה איומה שהולכת וגוברת, בזמן שעולם הקוסמים מתעלם מהן משום מה! הארי פוטר היה אחד האנשים היחידים שידע להעריך את הכוח האמיתי והאדיר שלהן! יחד עם אב סבי, כמובן."

"אפשר לשאול אותך משהו, אאורה?" שאלה רוז בקימוט מצח, והתעלמה מכל ההסבר על דלקות החניכיים. "כשאת מדברת על כך שאבא של אלבוס הביס את זה-שאין-לנקוב-בשמו, למי את מתכוונת? מי זה, `מי שאין-לנקוב-בשמו`?"

"בטח סוג של יתושטוש," אמר אלבוס.

אאורה הביטה ברוז ובאלבוס לרגע בנימוס מרוחק, ואז פתאום הזדעזעה. עיניה התבלטו. "מה, אתם לא יודעים?"

גם הילד שישב לצדה של רוז נראה המום. אלבוס הביט בשניהם, ואחר כך פנה להביט ברוז, שהייתה מבולבלת כמוהו.

הילד קם ממושבו והתקרב לאלבוס. "ג`ייסון קריווי, אלבוס. נעים להכיר!" אמר הילד ולחץ את ידו של אלבוס בחוזקה. ואז לחש: "אתה באמת לא יודע מי אתה?"

"מה זאת אומרת - `מי אני`?"

"אתה לא יודע שאתה בנו של האיש המפורסם ביותר בעולם הקוסמים?" שאל ג`ייסון קריווי. הוא נראה כאילו הדבר שאותו אלבוס לא ידע ריגש אותו במיוחד, כי הוא האדים כולו.

"אחיו הגדול של אבא שלי מת בלילה ההוא," הוא אמר בגאווה, "הוא היה רק בן שש-עשרה, אבל הוא נלחם כמו גיבור! ואבא שלך, הוא היה רק בן שבע-עשרה, והרג את הקוסם המפחיד ביותר בהיסטוריית הקסם! את לורד וולדמורט!"

אאורה הזדעזעה, "לא אומרים – "

"ששש," הפסיק אותה ג`ייסון, "הוא כבר מת, מה זה משנה אם אומרים או לא אומרים את שמו?"

"רגע, אני לא מבין," אמר אלבוס, "לורד וולדמורט היה קוסם רשע? ואבא שלי הביס אותו?"

"ממש ככה!" קרא ג`ייסון וספק את כפות ידיו בהתלהבות, " אבא שלי, דניס קריווי, מספר לי ולאחי את הסיפור הזה כל שנה ב-31 באוקטובר. גדלנו על זה! לורד וולדמורט ניסה להרוג את הארי פוטר הקטן כשהיה רק תינוק. אבל הוא לא הצליח. הארי פוטר הוא היחיד בהיסטוריה ששרד קללה ממיתה. וולדמורט הרג את הוריו, ג`יימס ולילי פוטר. כשהוא ניסה להרוג את הארי, כוחותיו נעלמו והוא ירד למחתרת. אבל הוא חזר, וניסה להרוג את הארי מספר פעמים, והארי עמד מולו בגבורה כל אותן הפעמים ולא הובס. בסופו של דבר, בשנתו השביעית של הארי בבית-הספר, הארי נלחם בוולדמורט בפעם האחרונה בקרב על הוגוורטס, והביס אותו! כולם יכלו לנשום לרווחה, שלטון הטרור נגמר. אנשים הפסיקו להיעלם, מוגלגים הפסיקו להירצח, בני מוגלגים הפסיקו להיכלא. אבא שלי, שהיה בן מוגלגים, היה חופשי להמשיך וללמוד בהוגוורטס. הארי פוטר הציל את עולם הקוסמים!"

רוז הביטה בג`ייסון בחיוורון, ואלבוס מצא את עצמו מתבונן ברוז בניסיון לתפוס את מה שג`ייסון סיפר לו זה עתה. הוא חשב שהוא הבין עכשיו את הסיבה לכך שכל הילדים ההם נעצו מבטים באבא שלו מקרונות הרכבת, אבל איך זה ייתכן? אבא שלו, הביס את קוסם האופל הגדול בהיסטוריה? אבא שלו, מפורסם? אלבוס הרגיש שהוא אובד בתוך בליל ענקי של מידע, ותהה מדוע אביו לא סיפר לו דבר. הוא תהה האם ג`יימס ידע את כל זה, ואם כן, מדוע לא אמר לו על כך מילה.

"אני מתערב עם כולכם שאלבוס מוכשר לא פחות מאבא שלו!" קרא ג`ייסון וטפח בהערצה על גבו של אלבוס. "הוא עוד יהיה גיבור בדיוק כמו הארי פוטר! חכו שאבא שלי ישמע שאלבוס פוטר לומד איתי בשכבה," הוסיף בקול נרגש לרוז ולאאורה.

"תראו תראו," אלבוס שמע קול של ילד מפתח התא, והסתובב להסתכל. ילד גבוה, רזה ובלונדיני עמד מלווה בשני ילדים ענקיים. מאחוריהם עמד נער שנראה מבוגר יותר, גבוה ושחור שיער. "עוד וויזלית," הוא אמר. "הם ממש ממלאים את הרכבת, אתם לא חושבים, גויל? פרקינסון?" הילדים הענקיים הנהנו בראשיהם במבטים מטומטמים. "בואו נספור... ויקטואר הצרפתייה המגעילה... האחים המסריחים שלה אנטואן ואמֶלי... פרד וויזלי מהשנה החמישית שחושב שהוא מצחיק, אבל הוא סתם דביל... שני האחים התאומים שלו, מהשנה השנייה, רמוס ודורה... צ`רלי וויזלי מהשישית ואחותו קלייר מהרביעית... ואת - איך קוראים לך, ילדה?"

"רוז," ענתה רוז בכעס.

"אוקיי, בואו נראה - אחת, שתיים..." הילד ספר בגיחוך, נעצר ופנה להביט ברוז בפנים מלאות סלידה. "תשעה וויזלים בבית-הספר! אתם מתרבים כמו ארנבונים! ומי אתה?" הוא הביט בגועל באלבוס.

"מה אכפת לך?" שאל אלבוס והחזיר לו מבט מלא ארס.

"משקפיים, שיער שחור מבולגן... אבל אתה לא... לא יכול להיות שאתה - ?"

"שאני מה?"

"פוטר," ירק הילד.

"ומה אם אני כן?" צעד אלבוס קדימה, מוציא את שרביטו.

"אלבוס!" צעקה רוז בבהלה, "אסור לך! חוץ מזה, אתה בכלל לא יודע לעשות קסמים עדיין!"

"יש דווקא כמה דברים שאני יודע, יש קללה נהדרת שלמדתי מאמי, קללת עטלפי נזלת. ניסיתי אותה על ג`יימס, והתברר שאני ממש מוכשר בה..."

הילד הבלונדיני צחק, אבל לקח צעד אחורה. "ומה אכפת לי מקצת נזלת? אתה צריך להיזהר, פוטר! סבא שלי סיפר לי הכל עליך ועל אביך, וגם אם אנשים אחרים שכחו, אבא שלי ביניהם, יש אנשים כמו סבא שלי שזוכרים את הדרך הישנה! אנחנו לעולם לא נשכח! נכון, טום?"

הנער הגבוה והרזה בעל השיער השחור לא ענה. אבל מבטו ננעץ באלבוס. הוא סקר את עיניו הירוקות בעניין, כמעט בריתוק, ואז חייך. היה משהו קר בחיוך שלו, וצמרמורת עברה בגופו של אלבוס.

"בואו, גויל, פרקינסון."

הילד הבלונדיני, המלווים הענקיים שלו, והנער שחור השיער נעלמו במסדרון.

אלבוס פנה להביט ברוז. "מי זה היה?"

"סקורפיוס מאלפוי," אמרה רוז בגועל. "אתה זוכר, בתחנת הרכבת?"

"אה, כן. ומי זה הנער הגבוה עם השיער השחור?"

"אני לא יודעת," משכה רוז בכתפיה.

"אני יודע מי זה," אמר ג`ייסון, והעווה את פניו. "זה הילד של אוכלי המוות, רודולפוס ובלטריקס לסטריינג`."

"אוכלי המוות?" תמהה רוז.

"זה השם שנתנו לעצמם התומכים של וולדמורט."

"אבל הם כלואים באזקבאן, נכון?" שאלה אאורה בקול חולמני.

"הם מתו לפני שנים," השיב ג`ייסון. "בלטריקס מתה בקרב על הוגוורטס, ורודולפוס נכלא באזקבאן ומת שם. טום היה רק פעוט בתבוסתו של וולדמורט, וכשאמו מתה ואביו נכלא הוא עבר לטיפולם של המאלפויים. לוציוס מאלפוי ראה בו תמיד כמו בן, אבל הבנתי שאשתו ובנו התעלמו מאז ומתמיד מקיומו. אשתו ובנו של לוציוס מפחדים מכל מה שקשור באוכלי המוות, אבל לוציוס מעולם לא זנח את הדרך הישנה, כמו שסקורפיוס האידיוט טרח להזכיר לנו. לוציוס גידל את טום. לסטריינג` סיים את לימודיו בהוגוורטס לפני שנתיים, אבל אם זה בגלל שגדל כשתשומת הלב היחידה שהוא מקבל היא מלוציוס, או אם זה במקרה, כנראה שטום לא הצליח כל כך בעולם שבחוץ. מספרים שהוא לא הצליח למצוא עבודה, וכל מה שנותר לו היה לחזור להוגוורטס, לעבוד פה כעוזר בספרייה."

"אבא שלך לא דיבר איתך מעולם על הדברים הללו?" שאלה רוז.

"מעולם," אמר אלבוס וחש את הטינה ממלאת את כל כולו. אבא שלו, האדם אותו העריץ מאז שהיה ילד קטן, ההילאי, האדם שהרגיש תמיד שמבין אותו יותר מהאחרים - יותר מאמו, יותר מג`יימס ומלילי - זה האדם שהוא תמיד יכול לספר לו הכל מבלי שיצחק, האדם שתמיד הרגיש שהוא יכול לסמוך עליו בעיניים עצומות - אדם ששיקר לו. או, לפחות, לא סיפר לו את כל האמת. ובעיניו של אלבוס זה היה שווה ערך לשקר. איך אביו יכול היה להסתיר ממנו דבר גדול כל כך? אלבוס נזכר ברגעים האחרונים שלו בבית, לפני שיצאו לדרך לתחנת קינגס קרוס, כשהעלה בפני אביו את הפחד שהוא יהיה התלמיד הגרוע ביותר.

"אני בטוח אהיה גרוע," הוא אמר במבט מושפל, נזכר במה שג`יימס אמר לו כשארז את שרביטו: `אתה נראה כמו סקיב שמנסה להחזיק בשרביט!`

"זה מה שג`יימס אומר לך, נכון?" שאל אז הארי בתבונה. "אל תקשיב לו. אתה תהיה בסדר. אתה תראה, כשתעלה על הרכבת להוגוורטס כל הספקות שלך יתפוגגו. אתה תרגיש שאתה בדיוק במקום שבו אתה אמור להיות. כולם חוששים בהתחלה, אבל הדבר היחיד שמצופה ממך הוא להיות אתה. אתה לא צריך להיות התלמיד המוצלח ביותר, כל מה שאני רוצה שתהיה הוא אלבוס."

אבל מאז שאלבוס עלה לרכבת להוגוורטס, הוא גילה שלהיות אלבוס זה הדבר האחרון שמצפים ממנו. הוא לא אלבוס, הוא קודם כל הבן של הארי פוטר. כולם מכירים אותו ואת אביו, לג`ייסון קריווי היו ציפיות שיהיה גיבור, סקורפיוס מאלפוי איים עליו שייזהר, לאאורה סלמנדרה המופרעת יש תאוריות על הדרך שבה אביו הביס את לורד וולדמורט, והוא - רק הוא - לא יודע דבר, לא על הלורד וולדמורט, לא על הלילה שבו הובס, ומסתבר שגם לא על אביו. אלבוס הרגיש שראשו עומד להתפוצץ. היה מוזר לחשוב על אביו כעל מנצח האופל, כעל האיש שהציל את עולם הקוסמים, אבל כנראה שזה היה נכון, כי גם אאורה וגם ג`ייסון ידעו על כך, וסקורפיוס רמז על כך. אלבוס נזכר באיש בעל המשקפיים והשיער השחור המבולגן שלימד אותו לרכב על מטאטא, באיש הבדחן, המכור לצפרדעי שוקולד, ששתה בירצפת וקרא `הנביא היומי` בכל ערב, והיה משונה כל כך לדמיין את האדם הרגיל, שהיה אבא שלו, כגיבור בלתי-מנוצח שהביס קוסם אופל מרושע בגיל שבע-עשרה.

מי הוא הארי פוטר?

"אל," אמרה רוז בהיסוס, "אני בטוחה שיש הסבר הגיוני לכך שאבא שלך לא סיפר לך את כל זה. אל תכעס עליו לפני שתדבר איתו ותלבן את הדברים."

"כן," אמר אלבוס מבלי להאמין בכך, ופנה להביט בחלון, בנוף הערפילי.

		הפרק הבא