Lemon Tree

Fools Gardens-Lemon Tree

I'm sitting here in a boring room
It's just another rainy Sunday afternoon
I'm wasting my time, I got nothing to do
I'm hanging around, I'm waiting for you
But nothing ever happens, and I wonder

דראקו חזר לביתו, מטפטף גשם לכל הכיוונים. הוא היה המום; הוא היה משכונע שקרה שם משהו.
"לעזאזל," הוא מלמל והוריד את מעילו הרטוב. הוא עלה לחדרו להחליף בגדים, וכשעלה, נתקל בקיר האמבטיה.
הוא צרח וקילל, והחזיק את הבליטה שגדלה על מצחו. הוא עזב את החלפת הבגדים וירד חזרה למטה, לטפל במכה.
הוא התיישב על השולחן במטבח והניח קרח על מצחו. הוא הביט בחלון, צופה בגשם שירד לו בנחת על ראשי האנשים העוברים ברחוב ועל גגות הבתים.
שיעמם לו מאוד. רגליו כאבו מההליכה המרובה לביתו, והקרח הקפיא את מצחו. הוא חשב על מה שראה בסמטת דיאגון.
הוא ראה את גריינג'ר, אבל היא השתנתה. שערה ארך והגיעה עד מותנה, היא הייתה מאופרת, וטבעת ניצנצה על אצבעה, כמו שלט ניאון.
הוא ידע מה פירוש הטבעת. אבל הוא לא רצה לחשוב על זה. הוא ידע שהוא מרגיש כלפייה משהו, והתבייש בזה.
הוא מבזבז את זמנו. לעזאזל, אין לו משהו אחר לעשות חוץ מלשבת ולחכות?
לחכות?
לחכות למי? חשב דראקו בתימהון, אבל הוא הרגיש ציפייה ומתח: כאילו מישהו אמור להגיע כל רגע.
הוא תהה: יכול להיות שאני באמת מאוהב בהרמיוני?

I'm driving around in my car
I'm driving too fast, I'm driving too far
I'd like to change my point of view
I feel so lonely, I'm waiting for you
But nothing ever happens, and I wonder

-לאחר חודשיים-

הוא התעורר מרעש הגשם החורפי. השמיכה שלו נפלה על הרצפה, אבל הוא לא טרח להרים אותה.
בשביל מה? הוא הבין שהוא מאוהב בגריינג'ר, לאחר שפגש אותה במשך חודשיים בסמטת דיאגון. הוא התעקש להכחיש- אבל מה הטעם? הוא הרגיש שהוא הולך להתפוצץ עם הוא לא יצקרב אלייה, לחבק אותה, לנשק את שפתייה המלאות והוורודות...
הוא התעשת, קם ממיטתו הריקה וזרק על עצמו סוודר ומכנס, שטף פנים ויצא אל אוויר הבוקר החורפי.
הוא כבר קנה מכונית, קנה הכל; היה צריך רק לתפעל את המכונית.
הוא פתח את הדלת בזעם וטרק אותה. הוא הקיש את הקוד- שהיה במקרה תאריך יום הולדתו (0506) - ויצא לדרך, בלי לדעת לאן לנסוע.
הוא נסע מהר. הוא נסע מהר יותר מדי.
הוא עבר את ה-180. הוא היה מטורף מאהבה, מטורף מכעס: הוא חייב למצוא את הרמיוני גריינג'ר. מיד.
צפירות נשמעו מאחוריו, אבל הוא לא עצר. הוא הגיע ל-200.
דראקו ידע שהוא ישלם על זה, והרבה. אבל הוא המשיך לנסוע כמטורף, נשען על ההגה, בעיניו מבט פראי: דבקות במטרה, להגיע להרמיוני.
הייתה לא תחושה שזאת המטרה היחידה שלו בחיים, באותו הרגע; שום דבר לא יוכל לעזור אותו. אפילו לא קנס של 800 פאונד.
לאחר כמה רגעים קול בראשו הורה לו להפסיק. הרמיוני לא רוצה גברים כאלה, עוברים על החוק. הוא האט. הוא פשוט עצר בצד הכביש, והשתלט על נשימותיו.
כלום לא קרה, הכל היה בסדר; אף אחד לא שם לב למהירות הלא רגילה בה נהג. הוא התנשם בכבדות, הכריח את עצמו להתנהג כרגיל ובעיקר לנסוע כרגיל.
הוא תהה; איזה כוח יש לאהבה?

I wonder how, I wonder why
Yesterday you told me 'bout the blue blue sky
And all that I can see is just a yellow lemon tree
I'm turning my head up and down
I'm turning, turning, turning, turning, turning around
And all that I can see is just another lemon tree

הפעם הוא נסע לדרום אנגליה. השמיים נעשו בהירים יותר וכחולים יותר עם כל דקה שעוברת, ונעשה לו חם. הוא הוריד את הסוודר. נכון, לא הייתה לו חולצה; אבל לא היה אכפת לו. הוא המשיך לנסוע.
הוא רצה להתרחק מהבית שלו, רצה להתרחק מהוריו, רצה להתרחק מהעיר, רצה להתרחק מאנגליה; אלב הוא הסתפק בדרום אנגליה.
אתמול היה כזה מזג אוויר בלונדון, חשב בריקנות. למה, למען השם, לא יכול להיות תמיד? שמח ומאושר כל כך? אתמול הוא היה כל כך מאושר; הרמיוני הודתה ברגשותייה כלפי דראקו ונישקה אותו.
היא סיפרה לו על שמיים כחולים ושמש זורחת, על העולם הנפלא שיש; על העצים האקזוטיים, על הפרחים המיוחדים, על המקומות המיוחדים... על כל הדברים האלה, אבל הוא הרבה יותר מיוחד מהם.
ומה הוא רואה, בסך הכל?
עץ לימון.
הוא הגיע לשכונת בטרקפ- אחת השכונות בדרום אנגליה- ועצר בתחילתה.
הוא רצה לסובב את ראשו; לדעת שהכל בסדר, להסתכל ולראות שהעולם ממשיך להתנהל כסדרו, למרות שאצלו יש את ההפך הגמור.
אבל ראשו נשאר ישר קדימה, מרוכז; הוא רצה להגיע להרמיוני.
אבל כשהסתכל קדימה מה הוא ראה?
עץ לימון.

I'm sitting here, I miss the power
I'd like to go out taking a shower
But there's a heavy cloud inside my head
I feel so tired, put myself into bed
Where nothing ever happens, and I wonder

הוא לגם עוד מהבקבוקן הקטן.
"ככה אני עשיתי כשהייתי במצב בלתי אפשרי," אמר לו טיילר ג'ונסון, חבר שהכיר בהוגוורטס, "פשוט...פאק," הוא עשה תנועה של בועה מתופצצת.
דראקו חייך חיוך ריקני, ושתה עוד שלוק מן האלכוהול. הוא התענג על ההשפעה שזה נתן לו; ריקנות, שלווה, רוגע... הכל היה בסדר פתאום; הוריו נשכחו ממנו, ביתו, חייו...
הרמיוני...
הוא התעשת, ולגם מהר מהבקבוק.
"אני אומר לך, הדבר הזה זה מתנה מאלוהים," אמר לו טיילר ושתה מבקבוקו.
"כן," המהם דראקו וגמר את המשקה.
הוא הרגיש טוב; כאילו הוא מסוגל להתעופף בכל רחבי העולם עם רק ירצה. העניין הוא שכוחו נעלם. הוא בקושי היה יכול להרים את ידו.
הוא הרים את ידו-או, לפחות, ניסה. הוא התחיל לצחקק כשראה איך ידו מיטלטלת חסרת חיים. טיילר צחק.
"פאק," אמר דראקו ועשה תנועה של בועה מתופצצת.
"אני חושב שאני הולך להתקלח," אמר דראקו והלך לעבר האמבטיה, כושל. הוא פתח את זרם המים ונפל לאמבטיה. הזרם היה קפוא, כאילו מישהו הקפיא את המים במקפיא.
ענן כבד היה בראשו. הוא לא היה מסוגל לזוז, ובטח שלא לדבר; כאילו מישהו סותם את פיו וכובל את גופו.
הוא יצא מהמקלחת ושכב על מיטתו, ערום לגמרי ורטוב.
אבל שנייה לפני ששקע לשינה ללא חלומות, הוא תהה: איפה הרמיוני עכשיו? מה היא הייתה אומרת על זה?
ונרדם.


Isolation, is not good for me
Isolation, I don't want to sit on a lemon tree
I'm stepping around in a desert of joy
Baby anyhow I'll get another toy
And everything will happen, and you'll wonder

הרמיוני ישבה על ענף של עץ לימונים וחשבה על דראקו. היה טוב עם הוא היה בא אל ביתה; בגללו היא התגרשה מרון. היא רצתה לדבר איתו על זוגיות, ואולי כמה זמן אחרי זה על נישאוין; היא אהבה אותו ללא גבולות, והיא רצתה אותו רק לעצמה- אף על פי שידעה שזאת אנוכיות לשמה.
היא הייתה בודדה. רון עזב אותה והחרים אותה ממשפחתו; הארי נסע עם ג'יני לירח הדבש, והם לא חזרו במשך שבועיים; הוריה נסעו לנופש בתאילנד, והיא נשארה בודדה.
איך היא הגיעה למצב שבו היא יושבת על עץ לימודנים מרוב בדידות? כאילו שהלימונים יעזרו לה איכשהו.
היא הרימה לימון אחד וקטפה אותו. הוא היה שמן, צהוב ומריח טוב. היא חשבה שהלימון זה דימוי טוב לחייה; יפה, מריח טוב, ונהדר מבחוץ- אך חמוץ מבפנים, לא מתוק... חייה חמוצים... כמה פתטי.
היא סיפרה לכולם שהיא מאושרת. אומנם גרושה עם שני ילדים, אבל שמחה ומאושרת בחלקה.
אבל היא לא.
היא סיפרה לילדה כי אבא עזב, והוא לא ישוב. הם ידברו איתו ויבקרו אותו, אבל אמא ואבא לא ידברו יותר. אמא ואבא לא יתחבקו. אמא ואבא לא יפעלו בשיתוף פעולה. אין יותר אמא ואבא. יש אמא ויש אבא, והם לא ביחד. בנפרד.
היא סיפרה להם שאולי יהיה להם אבא חדש; כמו צעצוע חדש ויפה ולבוש לתפארת. אבא, שאולי גם אותו אמא תוכל לזרוק כמו צעצוע; כמו אבא הקודם.
היא תהתה: מה יקרה לילדה עם הם יגלו שדראקו מאלפוי יהיה בעלה השני, אביהם השני?
ומתי הוא יחזור?

I wonder how I wonder why
Yesterday you told me 'bout the blue, blue sky
And all that I can see is just another lemon tree
I'm turning my head up and down
I'm turning, turning, turning, turning, turning around
And all that I can see is just a yellow lemon tree

הוא כבר החליט. הוא לא יכולה לדחות את זה יותר. הוא כבר חצי שנה מדחיק ומדחיק;אבל עם כל יום שעובר הוא מרגיש יותר ויותר ריקני, כאילו כל יום לוקח חלק מליבו.
כי הרמיוני לא איתו.
הוא חנה בחנייה ויצא מן המכונית. הוא נשם שלוש פעמים ודפק על הדלת. הרמיוני פתחה את הדלת.
היא מיצמצה. "דראקו," היא לחשה. "מה-מה אתה עושה-?"
"באתי להגיד לך משהו," אמר לה בקול צרוד. היא הייתה כל כך יפה; כבר שנה שלא ראה אותה. הוא רצה כבר להרגיש אותה בזרועותיו; לדעת שהיא שלו, ושלו לעד...
"ב-ברור," גמגמה הרמיוני. "בוא, שב, יש לך מזל שהילדים אצל הארי..."
הוא הסמיק. "ומה עם...את יודעת?"
"התגרשנו," היא אמרה לשיש במבטח, היא עמלה להכין בשבילו כוס קפה.
דראקו קימט את מצחו. "הוו," הוא אמר והתיישב על הספה. היא התיישבה לידו והגישה לו את כוס הקפה.
"אני לא רוצה את הקפה," הוא אמר. "אני רוצה לדבר איתך."
היא ישילבה ידיים ותופפה ברגלה על רצפת הלינולאום. "כן, על מה אתה רוצה לדבר איתי, דראקו?"
"אני-"
אבל היא שיחררה את ידיה ותפסה את פניו. היא הצמידה את שפתיה לשפתיו ונישקה אותו כל כך חזק, כל כך באהבה, וכל כך בתשוקה. היא אהבה אותו, והוא אהב אותה; והם חיכו יותר מדי זמן.
השמיים כחולים. אין דרך לערער את זה. הלימונים כבר אינם דימוי לחייה של הרמיוני; גם לא של חייו של דראקו.
הם לא צריכים לסובב יותר את הראש כדי לחפש אחד את השני.

And all that I can see is just a yellow lemon tree

---

ת"ב?

		הפרק הבא