ג'ייקוב סאנלייט והקנטאור הזהוב

(זה הפאנפיק הראשון שאני כותב, ולמרות שכתבתי עוד 3 ספרים שפורסמו ברשת, אל תצפו לספרות מקצועית.

דבר נוסף, רוב הדברים שקרו בספר של הארי פוטר ואבן החכמים משתנים פה.)

האמת היא זה היה המכתב הראשון שקיבלתי בחיי, וגם המשמח ביותר, אני בהוגוורטס!!!

לא קראתי את המכתב, אתם בטח שואלים למה, נכון? אני אגיד לכם למה, אחי הגדול קיבל אותו מכתב בדיוק לפני שנתיים, אמא שלי פשוט לקחה אותו, ושלחה את התנשמת שלי  גריי עם מכתב ישר להוגוורטס.

היא הביאה לי ערימת ספרים חדשים, גלימה, כובע מחודד ועוד כמה דברים.

אני מצטער שעוד לא הצגתי את עצמי...

קוראים לי ג'ייקוב סאנלייט, אני גר בלונדון, רחוב פנילייין מספר 24, אני בגובה ממוצע, די רזה, בן 11, יש לי שיער חום כהה וקצת ארוך, עיניים חומות ואף קטן.

קיבלתי את המכתב עם הדיו הירוק היום בבוקר... בואו נמשיך בסיפור.

"נשאר רק לקנות לך שרביט, בוא איתי." היא אמרה לי.

אמא שלי די דומה לי, קצת יותר גבוהה ועם שיער ממש ארוך.

היא הביאה אותי לאח הבוער שלנו, הוא הפיץ חום ואור בכל הסלון.

"קח את האבקה הזאת, תיכנס לתוך להבות האח, תפיל את האבקה ותאמר בכל ברור סימטת דיאגון, בסדר ג'ייקי?"

 ג'ייקי זה שם החיבה שלי, תתעלמו מזה...

לקחתי קצת מהאבקה, ונכנסתי לאח, היה ממש חם! הפלתי את האבקה, העפר התפזר בכל מקום.

"סימטת דיאגון!" אמרתי בקול רם והתעופפתי פנימה.

זה הייתה מערבולת ירוקה וגדולה, פתחים בכל מקום... אחרי בערך 5 שניות נכנסתי לתוך אח.

הייתי בתוך חנות גדולה, היו שם הרבה ילדים וממתקים.

יצאתי החוצה. "הדובשנרייה" היה כתוב על השלט מעל החנות.

התיישבתי על כיסא ליד החנות.

חיכיתי.

וחיכיתי.

וחיכיתי...

עברו 10 דקות, וראיתי את אמא שלי.

"מה אתה עושה שם ג'ייקי? אני מחכה לך המון זמן ליד אוליבנדרס! לא משנה... בוא איתי."

עקבתי אחריה לתוך חנות ישנה עם המון מדפים וקופסאות עליהם.

"שלום שלום! מה שלומכם? באתם לקנות שרביט לבחור הצעיר? בוא איתי בחורצ'יק."

זה היה איש זקן, הוא תפס את ידי ומשך אותי אל המדפים.

"29 סנטימטרים, שערת קנטאור, טיפת דם של טרול, עץ דקל. הנף את השרביט באוויר." הוא נתן לי שרביט.

הנפתי אותו, משהו בקצה החנות התנפץ.

"לא... חכה פה רגע..." הוא הלך לאנשהו...הסתכלתי על מדף נפרד,הייתה עליו קוספא...

התקרבתי אליה, פתחתי, בפנים היה שרביט צהוב-לבן.

לקחתי אותו. הנפתי באוויר, ואלומת אור כחולה התעופפה באוויר והתחילה להסתובב סביבי, וחזרה לשרביט.

"זה הגיוני..? השרביט הזה...הוא... מתאים לך?" אמר האיש הזקן ויצא מאחורי המדף.

"32 סנטימטרים, שערה מזנב קנטאור זהוב, דימעה של עוף חול, עץ  אלון... השרביט הזה שוכב כל כך הרבה זמן...

.. הוא נוצר לפני כ-500 שנה, ועד היום לא התאים לאף אחד...אני אתן לך אותו בחינם... אני רואה שאתה תהיה אדם חזק..."

 "מר אוליבנדרס!" זעק קול נמוך מרחוק.

האיש הזקן הלך לכניסה.

"אוו... שלום לאדון פוטר!"

פוטר...?

		הפרק הבא