קונדסאי במצב קשה!

 (את הרעיון קיבלתי מפאנפיק מהאתר המגדל הלבן אבל הפיק ננטש אז די המשכתי אותוD: אז זוכיות יוצרים לEyesofEmeral

קסמים?!כישופים?! זאת בדיחה?!
השמש רק עלתה לה, מטילה אור עמום על הרחובות הנטושים מאדם.
ברחוב אוקספורד 14, ישנה לה ילדה בעלת שיער אדמוני מבריק ועיניים ירוקות., לילי אוונס שמה.
לילי אוונס הייתה ילדה חרוצה, אחראית ושקדנית והוריה היו מאוד גאים בה.
אחותה, פטוניה שמה, לא כל-כך אהבה את העובדה שלילי תמיד הצליחה יתר ממנה ותמיד ניסתה לשבש לה את הדברים.
לילי, בשעה מוקדמת זאת של הבוקר, ישנה בחדרה, חולמת חלומות מתוקים על הוגורטס, בית הספר לכישוף ולקוסמות בה עתידה לילי ללמוד.
רק לפני כשבועיים קיבלה מכתב מפתיע על בית הספר הזה. היא זוכרת איך ינשוף נכנס לביתה ביום בהיר אחד.
פטוניה צרחה ורצה במעלה המדרגות והינשוף אחריה. מאז ומתמיד, מסיבה לא מובנת, פחדה פטוניה מינשופים.
לילי, שבאותו הזמן ישנה, התעוררה מהצרחות העזות ויצאה מחדרה בריצה, בכדי לבדוק מה קרה. היא ראתה את הינשוף. הוא היה זהוב. בין רגליו קשור מכתב. לילי נטלה את המכתב מרגלו, בעוד הינשוף יוצא מהבית בתעופה רגוזה, מסתכל מבט כועס ומאשים בפטוניה, שנרתעה קלות.

ליליאן אוונס,
החדר השמאלי, קומה למעלה.
לונדון.
לילי סובבה את המכתב. בצידו השני של המכתב הייתה חותמת יפיפייה עליה היה ציור של נשר, גירית, נחש ואריה בצבעים שונים. באמצע, התנוססה האות H.
היא פתחה את המעטפה וקראה בקול:
לילי אוונס, אנו שמחים לבשר לך שהתקבלת לבית הספר הוגורטס לכישוף ולקוסמות.
מצורפת בזאת רשימת הספרים הנחוצים, אותם תוכלו לקנות בסמטת דיאגון, הקלחת הרותח..
שנת הלימודים מתחילה ב-1 בספטמבר.
בכבוד רב,
אלבוס דמבלדור, המנהל
ומינרווה מקגונגל,
סגנית המנהל.
לילי רצה בהתרגשות לאמה והביאה לה את המכתב. אמה קראה את המכתב ואמרה " יקירי, אממ... אתה מכון לבוא שנייה?"
אביה הגיעה למטבח. הוא נראה לחוץ למדי. "מה קרה?"
אמה של לילי הושיטה לו את המכתב ביד רועדת בזמן שפטוניה ניסתה לחטוף את המכתב אז אביה של לילי התכופף, כדי שגם פטוניה תוכל לקרוא, למרות התנגדותה של לילי, שלדבריה זה אישי שלה ויועד לה. כשאביה ופטוניה סיימו לקרוא פטוניה צחקה עד דמעות.
"הייתם מאמינים?! אני לא מאמינה... איזו בדיחה..אה אה" הוסיפה צחוק מזויף.
לילי אינה התייחסה לדבריה של פטוניה והסתכלה על אביה.
"אמ...לילי, חמודה אני באמת חושב שזאת בדיחה..." אמר וצחק. לאחר מכן, הבעתו נעשתה נפולה ועיניו הכחולות נראו עצובות." אני מצטער..."
פתאום לילי הרגישה איך כל ההתרגשות שעלתה בה ירדה לתימהון והפכה לאכזבה אחת גדולה רק בדיחה? היא רצתה להפנות את גבה ולחזור לחדרה, אמה דיברה. " יקירי, תסתכל על איך הם השקיעו על המעטפה, על הניסוח ויש גם ספרים. אני לא חושבת שמישהו שיתבדח ישקיע כל כך... חוץ מזה, מחר אני לא בעבודה, אז אולי אני ולילי נלך לאה..." היא אימצה את עיניה כדי לבטא נכון את השם," לסמטת דיאגון. אולי זאת לא בדיחה, אחרי ככלות הכול..."
פתאום פטוניה הפסיקה לצחוק והביטה בתדהמה באמה. "אימא, את חושבת שיכול להיות שזה אמיתי? תגידי לי, התחלקת על השכל?! "אמה הסתכלה על פטוניה במבט כועס וקר שגרם לפטוניה להרכין את ראשה.
לילי, לעומתה, פתאום עוד פעם צפה בה הרגשת התרגשות וסקרנות " באמת אימא? את-את תיקחי אותי? תודה אימא!" אמה של לילי חייכה אליה וחזרה למטבח כדי להכין את ארוחת הבוקר.
אביה של לילי הסתכל במבט מלא תדהמה על לילי, ואז על פטוניה והלך לכיוון המטבח.
לילי רצה לחדרה ופתחה את הארון, משם הוציא חצאית חומה בהירה , שהגיע עד לברכיה וחולצה קצרה בצבע לבן. היא קיפלה אותם והניחה על הכסא שליד מיטתה. "מחר, אני ילבש את זה לסמטת דיאגון" אמרה לעצמה וירדה למטה בכדי לאכול את ארוחת הבוקר. יומה של לילי עבר במחשבות ופנטוזים על הוגורטס 'איך זה נראה? איך הם יגיעו לשם? האם תהיה בפיגור בגלל שהיא בת של הורים שלא קוסמים?' היום עבר לאט מאוד ולילי רק רצתה שיגמר כדי שלמחרת תוכל ללכת לסמטת דיאגון. לבסוף, אחרי זמן המתנה רב הגיע הזמן לשתות ספל אחרון של שוקו חם וללכת למיטה. היא נכנסה למיטה בשמחה ובירכה את הוריה בלילה טוב וחלומות פז נרדמה במהירות. בחלומותיה חלמה על הוגורטס, סמטת דיאגון והקלחת הרותחת.
למחרת אמה נכנסה לחדרה מוקם בבוקר. "לילי... לילוש... קדימה הגיע הזמן לקום."אמרה לה, מנערת את לילי קלות.
כעבור שניות ספורות פקחה את עיינה ויצאה במהירות מן המיטה. היא לקחה את הבגדים מין הכסא ופנתה לאמבטיה היא עשתה לעצמה מקלחת נעימה וחמימה צחצחה שינים והתלבשה במהירות, היא אספה את שערה בצמא הדוקה וירדה למטה פטוניה הביטה בה מתימהון "מה? את באמת חושבת שזה קיים? בית הספר לקוסמות ולכישוף? ממש לא! כלומר אם זה קיים אז למה אף פעם לא ראינו אנשים מוזרים שלומדים שם, או משהו כזה ?" האמת שגם בלילי ברה המחשבה הזאת, אבל לילי, לעומת פטוניה, גם היא מצאה לה פיתרון ..."מאיפה לך? אולי יש איזה קסם שגורם לנו לשכוח את זה?" שאלה לילי ולא ידע עד כמה היא צודקת... והתחילה לאכול את ארוחת הבוקר שלה. היא סיימה את ארוחת הבוקר בדיוק כאשר אמה קראה לה והן יצאו החוצה, נכנסו למכונית והגיעו לקלחת הרותחת. זה היה מקום קטן ומאובק.
לילי אחזה בידה של אמה, מחפשת איזה שהוא קסם שמישהו עושה, או מישהו שנראה כקוסם.
אמה בינתיים הובילה אותה לכיוון הבר. מאחורי הבר עמד בחור זקן שניקה את הכוסות במטלית לבנה "אמ... סליחה, אדוני, רציתי לדעת אה.. אולי אתה יודע משהו על סמטת דיאגון?" האיש הזקן הרים את מבטו לאמה של לילי ואז הביט בלילי וחייך "מוגלגית, נכון?" שאל בחיבה
"מוג מה? אממ אני לא מבינה" הביטה אמה באיש הזקן.
"מוגלגית בן-אדם חסר קסם. אבל הבת שלך פה הוא היא לא מוגלגית אה?! היא מכשפה... איזה בית ספר אם מותר לי לשאול?"
ברגע זה לילי התערבה בשיחה. "הוגורטס" חייכה בהתרגשות. "תגיד, אולי אתה יודע איך מגיעים לסמטת דיאגון?"
האיש הזקן חייך. "מובן שאני יודע אבל...אמ... יש לכן כסף קוסמים?" עכשיו הוא הפנה את מבטו לאמה של לילי. "אממ לא אין לנו והוציאה מהתיק את הכסף המוגלגי שלה.
האיש חייך. טוב, לא נורא. תביאו לי אני יביא לכם כסף קוסמים" אמה של לילי נתנה לאיש הזקן את הכסף הוא הלך לחדר אחורי כעבור כמה רגעים חזר עם שק קטן ביד והושיט אותו לאמה.אמה של לילי פתחה אותה ובפנים היו המון מטבעות זהב טהור. טום( אם את קוראת לו טום, אז תחליפי גם את האיש הזקן. אולי תתארי אותו גם: שיערו היה אפור וכמה וכמה שיערות לבנות נראו על ראשו;עיני והיו חומות וכאשר הוא חייך, ראתה לילי כי חסרות לו כמה שיניים) הסביר לאמה של לילי מה זה כל מטבע וכמה הוא שווה בעולם המוגלגי. נעמדנו מול קיר אבנים וטום לחץ על כמה מן( מן עם י' זה מין, סקס...) האבנים ופתאום נפתח שער בלבנים ונגלה רחוב ענקי מלא אנשים בגלימות, ינשופים, קרפדות. קדרות ושרביטים.
כל מה לילי חלמה עליו! "ברוכות הבאות לסמטת דיאגון!" הכריז באושר המוכר ופנה לדרכו "טוב אממ... אני מניחה שנזוז בואי נלך קודם לקנות את הספרים" הן פנו לקנות את הספרים  הן פנו לחנות בשם כרך ודף בע"מ, לילי ואמה נכנסו לחנות, ערמות של ספרים דפים וקסטות דיו ניצבו בערמות מסודרות על מדפים גבוהים איש זקן למדי דחף להן את הספרים,גלילי הדף וקסטות הדיו חטף את הכסף והלך לו. לילי יצאה רגוזה אך מרוצה מהחנות. "בואי, נלך לקנות בגדים.. אהה גלימה." לילי הנהנה בהסכמה ופנתה אחרי אמה לחפש חנות בגדים. אחרי הליכה קצרה בה הספיקו גם בדרך לקנות קדרות ברזל הן הגיעו לחנות בשם "מאדם מאקלין" אישה חייכנית למדי יצאה לה מאחורי וילון אדום וארוך "שלום! מה שלומכן? באתן לרכוש גלימה? איזה בצפר?" לילי לא ידעה לאיזה שאלה אמה תענה קודם ורק הסתכלה עליה "או אממ אנחנו אה.. להוגרוטס." האישה חייכה ופנתה להביט בלילי, לילי נבהלה החיוך הקורן שלה  היא חייכה חיוך קטן והגברת לקחה אותה אל צד אחר של החנות והושיבה אותה על שרףרף היא הבתובבה בפישפשה בין בגלימות. בעוד היא מחפשת בין הגלימות היא אמרה "שלום, אני מאדם מאקלין, ומה הוא שמך?" "לילי אוונס" מהירה לילי לענות מאדם מאקלין הסתובבה אליה מחזיקה במספר גלימות "ובכן נעים להכיר אותך לילי, עכשיו הכנסי לתוך תא ההלבשה ומדדי את הגלימות." מאדם מאקלין דחפה אותה לתא שמה את הגלימות על שרפרף שעמד בפינה וסגרה את הוילון. לילי התלבשה ויצא מהתא מכדאי לראות כיצד היא ניראת, הגלימה הייתה בצבע כחול כהה והתאים לשיערה הגינגי האסוף בצמה לילי עשתה סיבוב ופנתה להביט באימה "אנחנו ניקח אותה, אהה תוכלי להביא לנו אהה משהו כמו 5 כאלה?" מאדם מאקלין חייכה ופנתה להביא עוד גלימות. תוך דקות ספורות היא חזרה עם ערמת גלימות בידה. היא סימנה להן לבוא לדלפק לילי נכנסה לתא להוריד את הגלימה כשחרה הושיטה למאדם מאקלין את הגלימה. "יום טוב שהיה לכן!" חייכה מאדם מארלין והגישה להן את השקית אימה של לילי הביאה לה כסף והן יצאו מהחנות.

"וכבן מה עוד יש?" לילי בחנה את רשימת הקניות ואמרה "צריך עוד שרביט, כפפות מגן וטלסקופ.. ואפשר גם חיה..."לילי מלמלה מנסה לרמז לאימה, אבל אימה כמובן לא שמה לב היא רק הנהנה קצרות והן פנו לחנות קטנה בה בשם "אוליבנדרס" הן נכנסו, הפעמון צילצל ומתוך חדרון קטן וחשוך על סולם יצא איש זקן ממושקף, הוא הביט וחייך "ובה אני יכול עזור לכן עלמות צעירות?" לילי הסמיכה ומילמלה שהיא צריכה שרביט "אוה שרביטים זו הממוחיות שלי בואי נראה הוא חזר לחזרון החשוך וכשחזר היו לו 3 קופסאות ביד הוא פתח קופסא אחת והוציא ממנה מקל דק "מעץ דובדבן עם שער של חד קרן, שרביט מעולה!" הוא הושיט לה את השרביט לילי החזיקה בו "נו, נופנפי בו1 נופנפי!" לי עשתה ניפנוף קל ושתי קופסאות עפו לצד השני לילי הניחה במהירות את השרפיט על הדלפק והשפילה את מבטה "טוב, לא נורא נסי את זה." הוא הושיט לה שרביט דק אחר אשר הוצי מקופסא אחרת "שרביט מעץ אלון גמיש במיוחד, נסי נסי." לילי נופנפה ותמונה אשר הונחה לה על הדלפק נפלה ונשברה" לילי זרקה את השרביט מידה אלב המוכר רק חיך. "לא נורא. רפארו" אמר המוכר והתמונה התאחדה וחזרה למקומה, לילי פערה את פיה. "אה אז את ילדת מוגלגים אני מבין, ברוכה הבאה לעולם הקוסמים מכשפה צעירה!" חייך האיש "אני אוליבר" הוא הושיט לה את ידו, "לילי" חחיכה לילי ונתנה לו את ידו כדי שילחץ אותה "אוקי אוקי, נסי את זה לילי." הוא הושיט לה שרביט חדש "עשוי מעץ ערבה בוכיה, גמיש עשרים ושיה סנטימטר" למראה הפרצוף של לילי אוליבר אמר "אני פשוט אוהב לדייק." חייך. לילי לקחה את השרביט אשר הושיט לה, לילי רק החזיקה בשרביט והרגישה איך אצבעותיה מתחממות, היא הרימה את השרביט ונופפה בו, זרם גיצים ירוקים יצאו משרביטה, לילי חייכה. "הנה יש נלך שרביט!" לילי חייכה היא נתנה את הכסף לאדון ולקחה את השרביט בדרך חזרה קנתה גם קפפות מגן וטלסקופ הן עברו ליד חנות חיות ולילי עצרה, בתצוגה עמד ינשוף קטן וכתום אשר ציפצף במרץ "לילי מה קרה?" שאלה אימה ופנתה להביט במה שלילי הביטה היא לא חיכתה ללילי ונכנסה לחנות לפני שלילי ניסתה לפענח מה אימה עושה אימה יצאה מהחנות עם כלוב ביד ובתוכו הינשוף הקתום "זו בת." חייכה אימה "תודה אמא!" קראה לילי וחיבקה את אימה היא נטלה את הכלוב מאימה והרימה אותו לגובה העניים שלום לך! איך אני יקרא לך?" לילי חשבה ואמרה "תפוזית! שלום תפוזית." לילי חייכה והיא ואמא חזרו לקלחת הרותחת הדו לתום שוב וחזרו הביתה. לילי עמוסה דברים יצאה מהאוטו היאנכנסה לביתה התעלמה מהפרצוף ההמום של אחותה ונכנסה לחדר היא נטלה את דבריה על שלוחן הכתיבה שלה ונפלה על המיטה,                                                                                                                                                                                                                       השעון צלצל והעיר את לילי. השעה שבע והתאריך אחד בספטמבר. היום לילי הולכת להוגורטס

תודה לאיתמר הבט שלי

XDD

		הפרק הבא