///

הסיפור מדבר על שנתו השביעית של ג'יימס,בנו של הארי.

 (מי שקרא לפני שהאתר קרס שיקרא שוב כי יש שינויים.)

פרק 1: ברכבת

סיפרנו מתחיל כשג'יימס פוטר עלה על הרכבת להוגוורטס,ופסע במסדרון לאורך הרכבת אל התא האחרון ברכבת,שם חיכו לו אחיו אלבוס,ניקולס חברו,שכולם כינו אותו ניקו ואמילי ידידתו.

"למה התעכבת כל כך?"שאלה אמילי.

"אבא שלי הביא לי כמה דברים," אמר ג'יימס,"והינשוף שלי,הדוויג, השתגע מאיזה עכברוש של מישהו,ניסיתי  להרגיע אותו,הוא נרדם בסוף."

"מה אבא הביא לך?"שאל אלבוס.

"תנו לי להראות לכם." אמר ג'יימס והחל לחטט במזוודתו.

"אתם מבטיחים לשמור את זה בסוד?"שאל ג'יימס והוציא ממזוודתו חתיכת קלף מקופלת וגלימה ישנה.

"ברור,נשמור בסוד על זה שיש לך קלף וגלימה..."גיחך ניקולס, אמילי התעלמה מניקולס ושאלה,"ג'יימס,מה זה?"

"חכו ותראו." אמר, כיוון את שרביטו אל הקלף ולחש:"אני נשבע בזאת חגיגית שאני מחפש צרות."

 חתיכת הקלף החלה לזהור מעט ונפתחה,כתובות ושרטוטים החלו לצוץ מעצמם על הקלף,

"זה מראה את כל מי שנמצא בהוגוורטס ואיפה הוא נמצא." הסביר ג'יימס.

"מגניב!"התלהב ניקו, "והגלימה?".

"תראו" אמר ג'יימס וכיסה את עצמו בגלימה,בן רגע הוא נעלם כלא היה.

"נוכל להתגנב בלילה בלי שפילץ' יתפוס אותנו!"אמר ניקו והתלהב עוד יותר,

"היי,למה אבא הביא את מפת הקונדסאים ואת גלימת ההיעלמות לך ולא לי?"התרגז אלבוס.

 "כי אני יותר בוגר ואחראי," השתחצן ג'יימס,"ומאיפה אתה יודע עליהם?"

"ממש אחראי....כמו בחג המולד שעבר." גיחך אלבוס,"ושמעתי את אמא ואבא מדברים עליהם כש..."

רעש צורם קטע את אלבוס מכיוון המסדרון,הארבעה הסתובבו אל מקור הרעש,עגלת הממתקים עברה.

אישה זקנה פתחה את דלת תאם,"רוצים משהו,חמודים?"שאלה,"ומצטערת על הרעש הצורם,ביל לא שימן אותה הרבה זמן." התנצלה.

"חבילת עוגיות דלעת ושלושה שרביטי במבליק" ביקש ג'יימס.

"ואתם?"שאלה האישה את אלבוס, אמילי וניקו בזמן שג'יימס שילם לה שלושה חרמשים וגוז.

"לא תודה." ענו השלושה במבוכה.

הזקנה המשיכה הלאה בדרכה עם עגלת הממתקים,"אה,שכחתי" אמרה הזקנה וחזרה אל לאחור אל פתח תאם,"מי זה ניקולס?" שאלה הזקנה.

"אני,למה?"אמר ניקו והרים את ידו.

"אמא שלך אמרה לי להביא לך עוד זוג תחתונים, שחכת אותם." אמרה הזקנה וזרקה את התחתונים אל ידיו של ניקו, "אגב,גם אני אהבתי בילדותי את טינקרבל." העירה הזקנה והמשיכה בדרכה.

 "עוד זוג?"הסמיק ניקולס,"ומה הקשר לטינקרבל?"שאל.

"זה הקשר." אמרה אמילי והראתה את ציור הטינקרבל שעל התחתונים,כולם צחקו.

"זה...זה...זה של אחותי,אמא שלי התבלבלה." ניסה ניקו להסביר.

"אז למה כתוב כאן בשוליים 'ניקולס'?" שאל ג'יימס וגיחך,ניקולס הכניס את תחתוניו למזוודתו במבוכה.

לאחר כל הצחוקים והגיחוכים,השלושה נרגעו.

"הבנתי שהתחתונים היו שלך." אמר פיטר לורנס,תלמיד סלית'רין,והתלמיד השנוא על ג'יימס וניקו.

"הם יפים,כמו של אחותי." לגלג פיטר וחייך בזדוניות,

"מאיפה אתם מכירים?"שאלה אמילי

"לי ולג'יימס,יש עניין לא סגור,מהשנה השלישית." הסביר פיטר. "מה שהיה בשיעור שיקויים."

"תסתלק." אמר ניקו, פיטר התעלם והמשיך "אבל אל תדאגו,פוטר ישלם על מעשיו בדרך זו או אחרת..."

"תסתלק,עכשיו!"צעק ג'יימס.

פיטר לא נרתע,"אתה לא תצעק עלי,פוטר." אמר פיטר ושלח את ידו לכיסו,שם היה שרביטו.

אמילי מיד קלטה את מהלכיו של פיטר, שלפה את שרביטה וכיוונה אותו אל פיטר, הוא לא שלף את שרביטו ואמר,"הפעם,הייתם צעד אחד לפני,פעם הבאה אהיה שני צעדים לפניכם.",אמילי שלחה לחש אל דלת התא,שנסגרה בפניו של פיטר.

"יפה." אמר ג'יימס ואמילי הסמיקה.

"מה קרה בשיעור שיקויים עם פיטר בשנה השלישית?"שאלה אמילי.

"את לא זוכרת?"תמה ג'יימס.

"הפיצוץ בקדרה של פיטר, שנהיה חולה בחברברת הכחליל, לא זכור לך?"שאל ניקו. "אנחנו היינו היוזמים."

"אה,נכון." אמרה אמילי וצחקה,"הוא היה חולה לחודשיים וחצי והפסיד את שני משחקי קידיוויץ."

הארבעה החלו לשקוע בזיכרונות,ובלי לשים לב, הוגסמיד נגלתה לפניהם,הם היו קרובים להוגוורטס.

		הפרק הבא