גלגל

 אני יודעת שההתחלה קצת דומה למשהו שכתבתי בעבר אבל זה לא זה...

אני אשמח עם תקראו ותגיבו לי עם תגובות בונות.. :)

חלק א'

זה היה יום חם . השמש סנוורה את כל העוברים והשבים, העלים נשרו מהעצים בקול רפרוף מהיר, הרוחות הסתוויות הביאו לכלוך ואבק בדרכם ועננים לבנים רחפו בשמיים התכולים. עוד יום מקסים.

תשעים שנה חלפו מאז יום הולדתי, תשעים שנה שכמעט לא השפיעו עליי... בנפשי אני עדיין צעירה, יכולה לרוץ, לרקוד אך גופי הוא מגבלתי...

אני שומעת את כל הלחשושים וכבר מתחילה לראות את האור אי שם כשאני נופלת אט אט על האדמה החמימה ועוצמת את עיניי לרגע שימשך לנצך.

הנפש מתנתקת  מהגוף שכבר לא ישמש לה כבית, עפה בין החולות המדברים, מרחפת מעל הימות הגדולים בעצלתיים וממשיכה משם הלאה, לא עוצרת לנוח ולבסוף נוחתת.

כשפתחתי את עיניי גיליתי יער שלו ויפה בו ציפורים צייצו בקול ערב לאוזן.

קמתי בזהירות אך במהירות, מגלה כמה קל זה נהיה... הייתי קלילה ממש כמו בשנות נעורי... כל  חושי חזרו אלי... שמעתי את פכפוך המים הקרובים למקום המצאתי, ראיתי את יופיו של המקום והרחתי את ריח הפרחים...

נהר מלא חיים זרם לו בין העצים, הכנסתי את רגלי אל תוך המים והרגשתי את הקרירות. התכופפתי  והסתכלתי על עצמי כאילו המים היו מראה ופערתי את פי. גופי הזקן חסר היכולות נעלם ובמקומו עמד גוף צעיר ויפיפה של נערה.

היו לה שיער בצבע זהוב אשר מנצנץ באור השמש, השיער היה מתולתל וכל תלתל נראה אחרת אך הם נראו מדהים ביחד. היו לה עיניים כחולות כשמיים ביום קיצי, עיניים שלא שייכות לה. עורה היה שזוף וגופה היה חטוב, הרמתי את ידי והופתעתי שנית כמה כלילה נהייתי, 60 שנה חלמתי לחזור לימי הילדות שלי והינה זה קורה.

טיילתי ביער מפזמת לעצמי, תוהה איפה אני בדיוק... את מחשבותיי קטעו קריאות. משהו צעק אלי. הסתובבתי בהתעה, מחפשת אחר הקול הקורא אלי "הי את!" שמעתי את הקול שוב, עכשיו כבר היה לי ברור מאיפה הוא בא. בריצה הוא התקרב אלי, הוא היה מושלם.

היה לו שיער חום קצר, עיניים חומות.עמוקות, אשר מדברות בשם עצמם. היו לו שיניים לבנות מבריקות, ממש כמו בפרסומות למשחת שינים, הוא לבש רק מכנס ג'ינס והסתובב יחף. בהיתי בו.

הוא בחן אותי, מנסה להבין מי אני "מי את?" לא ידעתי אם לענות.. אינני יודעת איפה אני, אין לי מוסג מי הוא, אין לי מוסג מי אני! אז לענות לו? לא.

הוא חייך אלי כאילו ידע מה עובר על מחשבותיי " שמי טום" טום.. שם נחמד... "אם הייתי יכול לנחש הייתי אומר שאת חדשה פה" הוא הושיט את ידו אלי וסימן לי ללכת אחריו. התחלתי ללכת אחריו בהיסוס, מה אני אעשה ביער?

 אף פעם לא הרגשתי כך, לא הרגשתי כל כך מאושרת,רגועה... היער הזה, זה כאילו נועדתי אליו... לא ראיתי אותו נעצר ונתקעתי בו. הוא סובב אלי את ראשו "הגענו". התחלתי להרגיש באור החודר ברגע שאמר את המילה. אור השמש כאן היה שונה, הוא היה קר... המגע של אור השמש היה כמו הרגשה מתה, כאילו רוקן ממך את הדם באזור שבו נגע...

הוא לא הפסיק ללכת אז הלכתי אחריו במחשבה שזה יעבור עם הזמן הרי לו לא קרה כלום נכון? כל גופי כאב, בקושי יכולתי ללכת... לא יכולתי לדבר אך מחשבותיי רוצצו בראשי, מי הוא בכלל, אולי הוא שונה ממני, אולי זו מלכודת ואז זה היקה בי. אור צהוב חזק על הפנים והכל שחור.

 אז... מה דעתכם?