מעשה בשלושה אחים

"קדימה, איגנוטוס!", אמר קדמוס בעצבנות, "אתה לא יכול להישאר פה לכל החיים שלך, אתה חייב לצאת החוצה ולנשום קצת אוויר!". קדמוס פסע הלוך ושוב בחדר של איגנוטוס, מנסה לחשוב על דרכים להוציא אותו מהמיטה. לאחר כמה רגעים התקרב למיטתו של אחיו ואמר לו בקול שקט ורגוע "נוט..." הוא היסס לכמה רגעים ורק אז המשיך "אני יודע שאובדן אשתך מאוד עצוב. סילביה הייתה אישה נהדרת, חכמה, מצחיקה.... " קדמוס בהה בתמונתה של סילביה ליד מיטתו של אחיו כמה דקות. לאחר מכן חזר למציאות והמשיך "...אבל כמו שאומרים, צריך להמשיך לחיות!". איגנוטוס הסתובב במיטתו לעבר קדמוס. קדמוס ראה דמעה זולגת מעינו. "לא ראית את אחיך הבכור כמעט שלוש שנים, ואותי לא ראית כבר שנה!" אמר קדמוס בקול עצוב "הטיול המשפחתי הזה יעשה לך רק טוב, לצאת החוצה, לנשום אוויר, לראות נופים!". איגנוטוס התיישב במיטתו ומילמל "יש נהר אחד, צפונה מכאן, שמעתי שהוא אחד הנהרות היפים ביותר במדינה". עיניו של קדמוס התרחבו. חיוך רחב הופיע על פניו. "נוט!", קדמוס חיבק את אחיו חיבוק חזק ואז קם ודיבר אליו כמו אימא "טוב, צריך לזוז. קדימה תתלבש!".

לאחר יומיים של הליכה הגיעו שני האחים לכפר קטן באמצע היער. כפר עם בתים קטנים וישנים עם רק כמה חנויות לקניית אוכל ובגדים, וחווה קטנה בצידו השני. שניהם חיכו מחוץ לכפר למשך כעשר דקות כשלפתע הגיע אליהם בצעדים גדולים איש די מבוגר אך עם גוף שרירי וגדול. האיש קרא בקול שמח "איגנוטוס, קדמוס, אחיי הקטנים!". שלושת האחים הלכו בצעדים מהירים והתחבקו שלושתם חיבוק חזק. "אוך, כמה רציתי שהטיול הקטן הזה סוף סוף יתקיים!" אמר האח הבכור בהתרגשות. "כשהגיע הינשוף לפני יומיים לא יכולתי להיות מאושר יותר!". שלושת האחים התחילו ללכת צפונה, מספרים אחד לשני חוויות שקרו להם מאז שנפרדו. לאחר כמה שעות התיישבו בקרחת יער כדי לנוח, והוציאו כל מיני מאכלים שהכינו לטיול. כשסיימו לאכול הגבר השרירי רכן לעבר איגנוטוס ולחש לעברו "בוא. בוא נלך לדבר קצת". "מה יש , אנטיוכוס?". אנטיוכוס לא דיבר והתחיל ללכת את תוך היער, מסמן לאיגנוטוס לבוא אחריו תוך כדי. אנטיוכוס ואיגנוטוס הלכו בצעדים מהירים והתרחקו קצת מקרחת היער איפה שקדמוס שכב לו בהנאה על הדשא. כשעצרו אנטיוכוס אמר לאיגנוטוס בקול שקט "אז מה שלומך?". "אני בסדר", שיקר איגנוטוס. "תקשיב, נוט," אמר אנטיוכוס "אני מצטער שלא באתי להלוויה של סילביה אז, פשוט-"
"זה בסדר, אני יודע שאתה עסוק מאוד...." אמר איגנוטוס.
"הכפר זקוק לי, אני מטפל בו, מגן עליו מפני כוחות האופל ו-"
"זה בסדר" הדגיש איגנוטוס.
השתררה דממה למשך כמה רגעים. לאחר מכן אנטיוכוס אמר "זה מוזר, אתה יודע, שאתה האח הכי צעיר ואתה היחיד שהייתה לו אישה". איגנוטוס בהה לעברו במבט מוזר "אתה אמרת לי בפעם הקודמת שנפגשנו שאתה לא רוצה אישה". אנטיוכוס בהה לשמיים, ואז אמר "נכון, אבל זה היה לפני שלוש שנים. השתניתי מאז". איגנוטוס חייך ואמר "זה תלוי בך, אחי הגדול. אל תדאג, היא תבוא". שניהם צחקו וחזרו לקדמוס בקרחת היער.
לאחר עוד כמה שעות הליכה הגיעו לנהר רחב ויפה תואר, אחד היפהפיים שראו בחייהם. "באמת התעלית על עצמך הפעם, נוט" קרא קדמוס בגאווה. "טוב, בואו נחצה אותו". איגנוטוס ראה שאין גשר או משהו מסוג זה כדי לחצות את הנהר. כיוון שהוריהם היו מוגלגים, והוא המוגל היחיד בין שלושתם(כלומר סקיב, אבל הוא לא השתדל לזכור את זה), אף פעם לא כל כך ידע מה לעשות במצבים כמעט בלתי אפשריים. כמובן שאחרי כמה רגעים ראה את אחיו הבכור שולף את שרביטו ואומר לחש מבין המוני הלחשים שאיגנוטוס אף פעם לא זכר ולמען האמת, לא כל כך התאמץ לזכור. פתאום משום מקום הופיע גשר מאבנים מולם שמחבר לשביל בצד השני של הנהר. שלושת האחים מיהרו לחצות את הגשר. פתאום, באמצע הגשר, הופיע מולם שלד בברדס שחור שמרחף מעל הקרקע. לרגע שני האחים הקוסמים חשבו שזה סוהרסן, ואחיהם הצעיר פשוט הופתע, אבל זה לא היה סוהרסן. הוא היה הרבה יותר גבוה, רחב ומפחיד. פתאום המפלצת התחילה לדבר בקול נמוך וצרוד "אני הוא אדון המוות, עתיד להיות הקוסם המרושע והחזק ביותר בכל הזמנים". שלושת האחים עיוותו את פניהם כששמעו את קולו לראשונה. "רואה אני שאתם מתכוונים לחצות את הנהר שאני יצרתי. נהר המוות". שני האחים הבוגרים הסתכלו בכעס על אחיהם הקטן. "באמת, סיפרו לי שזה נהר ממש יפה!".
"זה באמת נהר ממש יפה," אמר אדון המוות בלגלוג "אך הוא גם מבחן, למי שמעז לעבור אותו. הייתם צריכים למצוא דרך אחרת מקסם לעבור אותו, או לפנות גביכם ולחזור, או פשוט ליפול לתוכו ולמות," אמר אדון המוות בכעס "אך אתן לכל אחד מכם פרס, בתמורה לכך שאין תעזו לעבור פה פעם שנייה". איגנוטוס רצה להימלט משם. הוא לא ידע הרבה על קסמים ומפלצות אופל, אבל ידע כשמפלצת מפחידה נותנת לך פרס או משאלה, יש פה טריק וצריך להימלט. קדמוס, לעומת זאת, עטה פרצוף אמיץ. מכיוון שהיה הילאי, הוא נלחם הרבה נגד יצורים אפלים בחייו, כך שאם אדון המוות יתקוף, הוא ידע מה לעשות. אנטיוכוס היה שונה לגמרי משני אחיו. הוא חייך מאוזן לאוזן חיוך טיפשי כמו ילד קטן שרוצה את הפרס שלו. מכיוון שמאז שאנטיוכוס הגיע לבגרות ועזב את הבית והתחיל לטפל בכפר נידח באמצע שום מקום ביער שרוף בצפון בריטניה, שהיה על סף הריסה בלי כסף או משאבים וביקש ממנו לעזור להם עם המשאב האישי שלו, הקסם, לא קיבל מה שהוא באמת רצה בחייו-כוח אמיתי.
"ניקח את הפרסים!" צעק איגנוטוס בקולי קולות. אחיו הסתכלו אליו בהפתעה. "אנטי!" לחש קדמוס בתסכול "אתה בטוח שאתה יודע מה אתה עושה?".
"אני חושב שאפשר לסמוך עליו!" אמר אנטיוכוס בתקווה. איגנוטוס לא יכל עוד להוציא מילה.
"בסדר גמור," אמר הקול הצרוד שמאחורי הברדס. שלושת האחים ראו שהשלד השחור מתחת לברדס חייך "אך רק תדעו זאת, מטיילים פזיזים- מפה אין דרך חזרה."

		הפרק הבא