"מאלפוי הוא המלך"

(אני משנה קצת דברים בספר כדאי שהפאנקיק יתאים)

זה היה חג המולד הגשם דפק על החלון כבר בשש בבוקר, בשש וחצי הוא התחיל להתחזק ודפק ברעש מחריש אוזנים. דראקו ישן הוא התפתל במיטתו והזיע היא ברק פתאומי ודראקו קפץ והתעורר בין רגע. הוא נשם לרווחה והעיף את מבטו לעבר החלון גשם  עיתר את החלון שליד מיטתו. דראקו קם באיטיות ממיטתו נלחם בדחף למשוך את השמיחה מעל ראשו ולחזור לישון. קראב במיטה השמאלית לידו נחר בקולות מוזרים ומולו גויל מילמל דברים על צפרדעי שוקולד דראקו האלה מבט גועל ופנה לאמבט הוא פשט את הפיג'מה ונכנס למקלחת זרם של מים חמים עטף אותו דראקו הרים את ראושו נותן לזרם המים להרטיב את שערו כעבור כרבע שעה יצא עם מגבת על גופו הוא התלבש בתלבושת וסירק את שערו הלח הוא פנה להסתכל שוב במראה לראות איך הוא נראה ויצא מחדר האמבט קראב עדין נחר וגויל עדין מימל השעה הייתה שבע ולדראקו לא הייתה שום כוונה להגיע לבדו לארוחת הבוקר אז הוא החליט לכתוב מכתב לאביו זה זמן רב לא עשהזאת. דראקו לקח בלוק דיו ונוצה והתיישב על מעקה החלון. הוא כתב:

אבא היקר
לאחר מחשבה ארוכה גילה דראקו שאין לו דבר לספר לאביו לפחות לא דבר שרצה לחלוק איתו בכל מקרה, אז הוא וויתר והחליט שלבהות בחלון זאת פעולה מעניינת בהרבה מאשר לעסוק בריר שיצא מפיו של גויל או לחשוב את מה מזכירות הנחירות של קראב.
לאחר בהיה ממושכת וויתר דראקו הוא פנה לראות מה השעה 7:45 והחליט שבכל זאת יפנה לאולם הגדול הוא נעל את נעליו ויצא מהחדר הוא אפילו טרק את הדלת בתקווה שקראב או גויל יתעוררו אך הדבר היחיד שזכה לו זה נחירה רמה ביותר של קראב דראקו עתה על פניו הבעת תסכול וירד לחדר המועדון הוא היה ריק מאיש כמו שדראקו חשב הוא יצא מהחדר ופנה לעבר המדרגות המובילות לאולם הגדול אחרי הליכה ממושכת הוא הגיע לאולם כמו כל שנה דמבלדור חשב שבגלל שנשארים כה מעט תלמידים לחופשה אין סיבה שישבו בשולחנות נפרדים אלה ישבו כולם ביחד ואכן באולם היו שני שולחנות שולחן סגל המורים ושולחן התלמידים בשולחן התלמידים ישבו שלישית בנות שנה ראשונה אשר פיטפטו נחרצות על משהו כלל לא חשוב או יעיל בשולחן ישבו גם חבורות גורילות נפוחות אשר צחקו בקול רם על ילד אחד שהוציא דייסה מאפו וגם ילדה עם שער ג'ינג'י בוהק ולידה ילדה עם שיער בלונדיני עמוק שתי גריפידוריות. דראקו פנה לשולחן והתיישב מרחק מה משתי הבנות. הוא לקח לעצמו ביצה מקושקשת וטוסט והתחיל לאכול אחרי לא יותר מחמש דקות נכנסו לחדר קראב וגויל הם הרימו את רגליהם מלאות השומן לעבר דראקו והתישבו לידו בקול תשוש ועייף הם בירכו אותו בבוקר טוב וחג מולד שמח והתישבו לזלול רמה בלתי אפשרית של אוכל ינשוף שחור עם עיני נץ נכנס לחדר דראקו חשב 'אוה מכתב מאבא הוא הרים את ידו כאדי לטפוס את המכתב אבל הינשוף לא זרק לו את המכתיו הוא גם לא זרק אותו לקראב או לגויל דראקו עקב במבטו אחרי הינשוף הוא לא זרק את המכתב לאף אחד מהתלמידים הוא התקרב לעבר פרופסור סנייפ וזרק לו את המכתב הוא יכל לשמוע את סנייפ גוער "דואר ינשופים בשעה כזאת איזו חוצפה!" דראקו גיחך והמשיך לאכול את הביצה שלו פתאום הוא שמע קול חריקה עמוק מעבר השני של העולם סנייפ קם במהירות מכיסאו ופנה החוצה מהאולם דראקו ציפה שיעצור לידו או ישלך אליו מבט אבל סנייפ כלל לא התייחס אליו פתאום שמע את אחת הבנות שישבו לידו מדברת "מעניין מה קרה לסנייפ" זאת הייתה הילדה עם השיער הבלונדיני "טוב אני מקווה שזה מכתה שאומר לו שיש לו ראש ביצה!" "אוי נו ג'יני!" ענתה לה בחומרה הילדה הבלונדינית "אולי זה משהו חשוב מאיפה לך?!" ג'יני רק משכה בכתפיה והמשיכה לאכול דראקו גם הוא המשיך לאכול לא הגדיש מחשבה לשיחתן של הבנות כי למה לבת גריפינדורית אכפת מה קרה לסנייפ? הוא פשוט תקע את מזלגו בביצה ואהכניס לפיו עכשיו כבר כמעט כל יושבי האולם עזבו השעה כבר היתה תשע בבוקר דראקו קם ממקומו "קראב גויל אתם באים?" גויל וקראב הרימו מבטם אל דראקו וענו חד בפה מלא ביקון וביצה "לא גמרנו לאכול נבוא אחר כך" דראקו נגעל והמשיך בדארקו הגשם כבר פסק ורק עננים כיסו את השמים דראקו החליט לנצל זאת ויצא החוצה לשאוף אוויר ולחשוב על המשחק אחרי החופשה זה משחק נגד ריבנקלו 'אין לי מה לדאוג צ'ו היא מחפשת גרועה!' הוא הגיע למדשאות הוא נשם את האוויר הקר והתיישב על הדשא מבט ארוך תקע באגם הקפוע אחרי בהייה ארוכה הניח את ראשו על דשא ועצם את מבטו.

****

"מישל למה לא הלכנו לחדר המועדון אני קופאת!" התרגזה ג'יני על חברתה אשר הכירחה אותה לצאת בקיפאון הזה החוצה "את רואה המדשאות ריקות מאדם! מעניין למה," שאלה בתימהון מזויף "אולי בגלל שכל בנאדם אחר מספיק שפוי כאדי לא לצאת בקיפאון כזה החוצה!!!!" צעקה ג'יני מישל רק חייכה וציחחקה לה היא גררה את ג'יני לאץ האשוח הגדול והרחב הן כלל לא שמו לב לנכוחתו של ילד בלונדיני השכב על הדשא מרחק מטרים מהן "ג'יני הבאתי אותך לפה בגלל שידעתי שאף אחד לא היה פה!" הוציאה חברתה משפט ראשון מאז שיצאו מהאולם "יש לי משהו חשוב לספר לך ואני לא יכולה לסבול מצוטטים!" ג'יני הקשיבה לחברתה בציפיון "טוב מה קרה מישל?" היא שאלה, מישל הורידה את מבטה אל הדשא הירוק נמנעת מלהביט בחברתה אך ג'יני לא האיצה בה רק התיישבה על הדשא.
מישל עשתה כמוה "ג'יני.. תקשיבי.. אממ את זוכרת את הנער הבלונדיני שישב-" רישרוש קטן נשמע אך דבר לא נראה מישל משכה בכתיפיה והמשיכה "אז.. אממ.. את מכירה אותו נכון?" שאלה מישל במבוכה "נכון" אמרה ג'יני בכול איטי מנסה להבין לאן מישל חותרת "טוב אז אני מניחה שאת יודעת שקוראים לו דראקו מאלפוי." ג'יני הסתכלה עליה בהבעת 'מישל-את-זוכרת-שאני-שונאת-את-הילד-הזה?!?!' "מישל.. אני לא מבינה לאן את חותרת את שואלת שאלות שאת יודעת את התשובה אליהן! אולי את חולה-" "אני לא חולה!" זעקה מישל היא העיפה ממצחה את היד של ג'יני "אז אממ.. מה קרה?" מישל הביטה בה ולא אמרה כלום "מישל את יודעת שאני מכירה את דראקו מאלפוי מה קרה למה את מדברת איתי עליו?" מישל לקחה נשימה ארוכה "הוא בוהה בילדה אחת מסליט'רין ו.. טוב כל פעם שאני רואה אותו בוהה בה מדבר איתה צוחק איתה יש לי איזה צביטה קטנה כזאת בלב... אממ.. אני חושבת שזה בגלל שאני.. טוב אני..." מישל הפסיקה היא נשמה עמוקות ואמרה לאט וברור "אני חושבת שאני מאוהבת בדראקו מאלפוי." ג'יני פתחה את פיה היא לא האמינה 'החברה שלי?! החברה הכי טובה שלי?! איך? למה? מה?' ג'יני לא ידעה מה לומר היא הרגישה שיכולת הדיבו חמקה מידה היא לא יכלה להגות ולא מילה אחת קטנה אחרי כמה דקות של שתיקה מביכה ביותר ג'יני הוציאה "הו" קטן והתחילה ללכת לכיוון אחר "ג'יני" צעקה אחריה חברתה אבל ג'יני התחילה לרוץ היא לא האמינה איך מישל התאהבה בפוץ הזה! כלומר אחרי כל הליגלוג שליגלג על שתיהן לא רק עליה מה הוא אמר שהיא מאוהבת בו?! "סתמי בוצדמית" ג'יני לא הבינה היא התיישבה על שפת האגם שום דמעות לא חנקו אותה. רק הבלבול שלא נמצאה בו אף לא טיפת היגיון פשוטה! 'אולי זאת בדיחה?' חשבה היא הרגישה שמישהו בוהה בה היא הפנתה מבטה לאחור במרחק סנטימטרים ספורים עמד לא אחר מי דראקו מאלפוי בכבודו ובעצמו.

		הפרק הבא