יומנו של מקום שני

2 ספטמבר 1991

יומני היקר (למה אני צריך לכתוב את זה כל פעם מחדש?)

דבר ראשון אני מודיע: אני לא הולך לכתוב פה כל יום! רק שאני יכול לכתוב ושקורים לי דברים. אני לא אכתוב אם אקבל שיעורים בחקר המוגלגים אלא רק אם יקרה משהו מעניין כמו טרול הרים בשירותי בנות (סתם הגזמתי, אין מצב שזה יקרה). אתה בטח שואל את עצמך למה כתבתי בך היום? התשובה ברורה! כתבתי כדי להגיד לך שאני לא אכתוב בך כל יום. בנוף, אני רוצה לספר לך מה ידעתי מזמן אבל גיליתי היום. אני תמיד מקום שני!

במשפחה יש את ביל וצ'ארלי הגדולים שכבר עובדים - אימא ואבא מתים עליהם. לאחר מכן ניצב פרסי - מדריך ראשי. כולם מתים עליו כי הוא שומר על החוקים והוא מתכונן לעבוד במשרד הקסמים. מיד אחריו מגיעים פרד וג'ורג' שכל בית גריפינדור מתים על הבדיחות שלהם, המתיחות שלהם, ההמצאות שלהם, היכולת המדהימה שלהם בקווידיץ' ומתים עליהם בסך הכול בכלל.

אבל הכי נורא זה עם הארי פוטר. כל בית הספר מכיר אותו. כולם מעריצים אותו בגלל הניצחון על אתה – יודע – מי, אבל אני יודע שכל מה שהיה לו זה מזל. הארי פוטר באמת נחמד אבל כל ההמולה מסביבו גורמת לי לחשוב שאני לא קיים. אני מנסה להתחבר איתו אבל תנסו אתם להתקרב למישהו כשמקיפים אותו חבורה של אנשים שלא מוכנים להרפות ולא מפסיקים לשאול שאלות. אני צריך להודות, בלי הארי פוטר לא הייתי פה היום וכנראה אף אחד לא חוץ מאתה – יודע – מי ואוכלי המוות שלו. אבל ההתלהבות הייתה רבה מידי. נשאלו כבר כל השאלות שאפשר לשאול אותו אז ילדים התחילו לחזור על שאלות ולשאול שאלות לא קשורות כמו: "כשגרת אצל המוגלגים הייתה לך חברה?" או "מי החבר הכי טוב שלך?" או הכי מוזר היה "אתה שם עין על אחת מהבנות?" לכו תבינו מעריצים שרופים. אפשר להגיד שהדברים הכי רעים זה שאימא מעריצה שלו! ג'יני מאוהבת בו! והרמיוני בוחנת אותו! אתם קולטים?!?!

הארי פוטר יכול להיות חבר שלי ולהרוס לי את החיים באותו הזמן. אימא מעדיפה אותו מאותי, ראיתי את זה ברכבת, ג'יני ראתה אותו והסמיקה והרמיוני בוחנת אותו כמו כל הבנות (אי אפשר שלא לשים לב).

אם יש אלוהים, תענה לי. למה? מדוע שגיתי? כיצד טעיתי?

תודה על ההקשבה (כן, אני הולך לחזור על זה כל פעם)

רון וויזלי

הפרק הקודם		הפרק הבא