כשהאופק נצבע בסגול-פיקצר

הרמיוני גריינג'ר הייתה עסוקה בקריעת קלף.את החציים היא קרעה לרבעים,את הרבעים לשמיניות,ואת השמיניות לפיסות קטנטנות.את הפיסות הקטנטנות היא זרקה לאח הבוער שבחדר המועדון של גריפינדור.זה היה יום אחרי המחלמה הגדולה והאחרונה בוולדמורט,המלחמה בה הארי ניצח,בה וולדמורט כבר לא ישוב.מקגונגל הרשתה להארי,רון והרמיוני להישאר כמה ימים בהוגוורטס,יחד עם כולם.
היא חשבה כל האנשים שאיבדו במהלך המלחמה בוולדמורט.סיריוס,דמבלדור,לופין,טונקס,פרד,סנייפ,סדריק דיגורי.היה לה חבל.אבל בסתר ליבה היא הודתה לאלוהים שלא רון,לא הארי,לא ג'יני ולא לונה או נוויל נלקחו גם.במיוחד רון.את רון היא אהבה לא סתם אהבת ידידים כזו...זו הייתה תחושה אחרת,חמימה יותר,בוערת.כמו השיער הג'ינג'י שלו.בעוד היא שקועה במחשבות על המלחמה השנייה בוולדמורט ועל רון,יד חמימה נגעה בכתפה.
"הרמיוני?",שאל קול מהוסס.
"רון!",אמרה הרמיוני בהקלה.
"אמ...את רוצה לצאת איתי החוצה?את יודעת,לטיול....זה יפה יותר,עכשיו,כשהאופק נצבע בסגול",אמר רון והסמיק.הרמיוני חייכה.
"מי הרומנטיקן שהכתיב לך את המשפט הזה?",היא צחקה.
"אף אחד",אמרה רון וכעת האדום העמוק טיפס גם לאוזניו."אני...חשבתי על זה בעצמי.את יודעת.מין הברקה."
"אני מבינה שחשבת על זה כמה ימים",הרמיוני צחקה שנית.רון פתח את פיו להגיב במחאה,אך הרמיוני אמרה,"נו,רון.אני יודעת שחשבת על זה בעצמך בזה הרגע.אני צוחקת איתך,כמו שאתה אוהב."
רון חייך בהקלה."אז...חבל להפסיד אופק שנצבע בסגול,לא?",הוא שאל אותה.
"עכשיו אתה תדחוף את זה לכל חור אפשרי,את המשפט המבריק הזה.אבל כן,"היא חייכה,"חבל להפסיד אופק שנצבע בסגול.נצא?",היא אמרה והושיטה את ידה לרון.
"כמובן",ענה רון והושיט לה את ידו,מחויך.הם פתחו את חדר המועדון של גריפינדור,והלכו למדשאות שבחוץ.הרמיוני השמיעה "אוו",קטן.האופק באמת היה סגול.העננים היו מעט ורודים.זה היה מחזה נפלא.
"נשב?",הציע רון.הרמיוני הנהנה והם התיישבו ליד עץ אלון רחב.
"אמ...את יודעת,הרמיוני",התחיל רון.הרמיוני תלתה בו את מבטה."אני...אני התאהבתי בך מהרגע הראשון שראיתי אותך.אני ממש מצטער שלא גיליתי לך את זה והתאפקתי 7 שנים.במיוחד לאור זה שהרגשת כלפי אותו דבר."
הרמיוני הוצפה גל של חמימות."תודה,רון",היא הסמיקה."זה נכון.גם אני...התאהבתי בך.אתה יודע,מהרגע הראשון שראיתי אותך,שם ברכבת האקספרס.משהו במגושמות החמודה שלך דיבר אליי,אתה היית כזה מתוק,ו..רוני כזה.אופי רוני."
רון חייך אליה,מבודר."ואת כזאת הרמיונית.בגלל זה אני מאוהב בך."
הרמיוני חייכה בחזרה."אבל אם ככה...למה יצאת אם לבנדר?אפילו אתה בעצמך אמרת שהיא לא באמת מצאה חן בעיניך,שנפרדת ממנה."
רון חייך חיוך מבויש."חשבתי שכרישה עם כל כך הרבה שכל כמוך,הרמיוני,תוכל לדעת את זה.",הוא הביט לתוך מבטה השואל של הרמיוני,ונאנח.
"נו,אני אסביר לך!שהארי ואני חזרנו מאימון קווידיץ' אחד ראינו את ג'יני מתנשקת בלהט עם דין תומאס,האקס שלה.התחלנו לריב,בגלל שהיא התנשקה ככה,במקום ציבורי.היא צעקה עליי שיש לי ניסיון של בן 12 בנשיקות.אחר כך היא הטיחה בפניי שהתנשקת עם קרום,ו...טוב,קינאתי.
"אני ידעתי שלבנדר מתה עליי.לכן,במסיבת ניצחון,רציתי שתקנאי,את מבינה.שתשכחי את קרום.שייכנס לך טוב טוב לראש שאת מחבבת את רון וויזלי,לא את ויקטור קרום.אז התנשקתי עם לבנדר איפה שרק יכולתי.התכנית שלי עבדה יפה.לא היה לי קשה לנשק את לבנדר,אפילו שלא חיבבתי אותה וידעתי שאני משחק ברגשות שלה.אני ידעתי שקינאת.
"אבל שנודע לי שאת הולכת למסיבה עם מקלאגן,שכל כך שנאתי...ושלבנדר התחילה לקרוא לי רוני פוני ונתנה לי שרשרת עם המילים הדביליות האלה,'אהוב שלי',הבנתי שהסתמכתי יותר מדי על המזל.חשבתי שלבנדר תהיה בסדר,לא דביקה מדי,ושאת תקנאי בשקט,לא תצאי עם מישהו."
כאן רון סיים את דבריו.הרמיוני פערה את פיה.אבל דמעה מלוחה זלגה מעיניה,דעכה לאיטה,ונגעה בשפתיה הורודות שלה הרמיוני,הרטיבה אותן.היא הרימה את מבטה והסתכלה על רון.
"הכל בשביל שאקנא?שנהיה יחד?"
"כן",אמר רון חלושות."אמ..ואת זוכרת את הלילה שחזרתי וחיסלתי את ההורקורקס?אז הוא הציג לי עינויים לפני שחיסלתי אותו.הוא קרא את הרגשות שלי.אני מזמן חשדתי שמשהו קורה בינך ובין הארי.
"הוא פתאום הציג לי הארי רידל והרמיוני רידל,מתנשקים.זה היה העינוי הכי גדול שפקד אותי.הייתי חייב לחסל את המחזה הזה,שצרם לי לעיניים.פשוט חייב.זה מה שהניע אותי לחסל את ההורקרוקס."
הפעם הרמיוני התייפחה בחוזקה.היא נפלה על צווארו של רון ובכתה.
"הייתי - הייתי כ-כזו טיפ-טיפשה,ר-רון!הנתפלת-תי עלי-עלייך,אחרי שעברת כאל-כאלה ע-עינויים...",העיניים החומות והדומעות פגשו את העיניים הכחולות והחמות.היא משכה באפה.
"סליחה",היא לחשה.רון חייך אליה."זה בסדר.".הוא נשק על מצחה,והיא נשענה על כתפו,עדיין מושכת באפה בשקט.
והאופק המשיך להיצבע בסגול.