האתר והפורומים  ·   מדיה  ·   הספרים  ·   הדמויות  ·   הסרטים  ·   השחקנים  ·   שונות

ברוך הבא, אורח ( התחבר | הירשם )

0 חרמשים
פורומיםפאנפיקיםHPlanetהאנציקלופדיהמערכת הדו-קרבהוגסמיד
מממנים

HPortal מאחל חג פסח שמח וכשר!

You raise me up

הפיק מתאר את מצבה הנפשי של לילי אוונס בתקופת לימודיה.
היחסים עם ג'יימס שרק החלו, הקשר עם אחותה וחברותיה ללימודים. מתאר את רגשותיה כלפי העולם וג'



כותב: ליליבר אוונס
הגולש כתב 9 פאנפיקים.
פרק מספר 1 - צפיות: 5789
5 כוכבים (5) 9 דירגו
פרק:
דירוג הפאנפיק: G - פאנדום: הארי פוטר (ברור) - זאנר: אהבת נעורים וכזה.... - שיפ: לילי/ג'יימס - פורסם ב: 25.09.2011 - עודכן: 15.07.2012 המלץ! המלץ! ID : 2305
גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -
הפאנפיק ננטש

לכל הקוראים המהממים והמקסימים שלי! זה הפיק הראשון שכתבתי בחיי שקיבל השראה משיר! מקווה שתיהנו! (השיר, דרך אגב, מהמם!)  רק בשביל להבהיר, זה לא סונגפיק! זה סיפור שכתבתי אחרי ששמעתי את השיר הזה. השיר עורר בי השראה, לכן החלטתי לרשום את המילים בהתחלה.

 

 

When I am down and, oh my soul, so weary;

When troubles come and my heart burdened be

;Then, I am still and wait here in the silence,Until

 you come and sit awhile with me.

 

You raise me up, so I can stand on mountains

;You raise me up, to walk on stormy seas

;I am strong, when I am on your shoulders

;You raise me up: To more than I can be.

 

You raise me up, so I can stand on mountains;

You raise me up, to walk on stormy seas;

I am strong, when I am on your shoulders;

You raise me up: To more than I can be.

 

There is no life - no life without its hunger;

Each restless heart beats so imperfectly;

But when you come and I am filled with wonder,Sometimes, I think I glimpse eternity.

 

You raise me up, so I can stand on mountains;

You raise me up, to walk on stormy seas;

I am strong, when I am on your shoulders;

You raise me up: To more than I can be.

 

You raise me up, so I can stand on mountains;

You raise me up, to walk on stormy seas;

I am strong, when I am on your shoulders;

You raise me up: To more than I can be.

 

 

 

היא ישבה על החומה שבפתח הכפר 'הוגסמיד', עיניה אדומות ונפוחות מבכי.                                                                            

 

 

בעזרת קסם שינוי צורה, היא יצרה ציפורי אהבה ורודות וצהובות, חינניות, שעפו במעגלים סביבה.                                                             

 

 

היא ביקשה לבדר את עצמה, אך שום דבר לא יכול להרחיק סוג כזה של כאב מליבה.                                                                       

 

 

לילי אוונס הרגישה שהיא האדם הכי מדוכא עלי-אדמות. היא הייתה כואבת, מודאגת מכל כך הרבה דברים.. ו- מאוהבת.                     

 

 

 

 

ליבה היה עמוס עד גדותיו. יותר ממה שאי פעם תוכל לשאת.                              

 

 

לילי לא חלמה שתרגיש מין דבר שכזה,מין רגש כזה-  ועוד כלפי נער כל כך גועלי!                                                                                                                                   

 

 

הוא היה כל כך נחמד אליה! אבל כל כך ציני ורשע באותו זמן!  

 

 

כשהוא היה במצב רוח עדין, לילי חשבה שהוא הכי מתוק בעולם!

 

 

הוא כבש אותה. כל פעם שהייתה מתרגזת עליו, כשהוא גרם לה לשנוא אותו כל כך, היא הייתה מפשירה מיד לנוכח מבטו.  

 

 

לפעמים, לילי לא יכלה שלא לתהות האם זה לא יותר מדי. זה לא נראה לה הגיוני.

 

 

האם היא באמת מאוהבת בו?

 

 

אם כך, הרי זה לא אפשרי שהיא תשנא אותו כל כך! את האכזריות שלו, את היוהרה והביטחון העצמי שלו.  

 

 

'סתם בלון נפוח!' היתה נוהגת לקרוא לו בינה לבין עצמה.

 

 

מכחישה ומדחיקה את הרגש החדש שהחל לבצבץ בה.

 

 

הרי הוא היה כזה מין 'אליל', שנחשב מושלם, חתיך, ונערץ. בנות רצו אותו.. בנים רצו להיות כמוהו...

 

 

לילי הייתה מודעת ליופי שלה עצמה. לעובדה שיש לה כבר כמה וכמה מחזרים. 

 

 

את כולם היא דחתה בעדינות, בהסתייגות.

 

 

לילי אמנם לא היתה נערצת כמו ג'יימס, אך איש לא היה יכול שלא לפעור עיניים גדולות כשעברה כך, מנערת את רעמת שיערה השופע, מתבוננת בעיני השקד הירוקות, מבט יוקד.        

 

 

לילי סידרה את עצמה, מחפשת תנוחה נוחה על חומת האבן הקשה והקפואה.

 

 

פניה נוגות ועצובות.

 

 

השבוע שעבר עליה היה נוראי! היא רבה עם כל חברה אפשרית!

 

 

אפילו פטוניה לא הייתה מוכנה לדבר איתה, כי דמבלדור לא נענה למכתבי התחינה שלה להתקבל להוגוורטס.  'או, טוני המסכנה..' חשבה לילי בליבה, פולטת ציחקוק שלא הייתה בו טיפת שמחה. 

 

 

חברותיה ה'טובות' פנו נגדה לאחר שהסיפור דלף לאור. אותו סיפור ארור!     

 

 

היא לעולם לא תסלח להם על זה.  היא לעולם לא תסלח לו על זה!                                  

 

 

הדממה העיקה. לילי ישבה וישבה. חיכתה.                              

 

 

השמש החלה שוקעת ונושקת לאופק.                                      

 

 

צעדים נשמעו, עמומים, על השביל מכוסה השלג.                         

 

 

לילי הטיבה את צעיפה, אך לא פנתה לאחור. לא סובבה את ראשה.                         

 

 

לא היה בכך צורך, והרי- מי יכול לבוא הנה בשעה כזאת?             

 

 

מי? חוץ ממנו...                                                                        

 

 

היא הרגישה איך הוא מתיישב לצידה בדממה.                                

 

 

היא חשה איך גופו מקרין חום מיוחד, נעים. היא עדיין כעסה עליו מאוד בגלל מה שקרה היום, אבל-  

 

 

לילי לא ידעה מה הביא אותה לידי כך,   

 

 

היא הרימה אט-אט מבט, הישר אל תוך העיניים הגדולות, המוקפות ריסים שחורים וארוכים.

 

 

זאת הייתה טעות! טעות! צעק לה מוחה.   נו טוב, אולי לא. היא התחשמלה מיד ממבטו.

 

 

לילי הסבה את מבטה בפתאומיות, מסמיקה.

 

 

באופן מפתיע, הכעס של לילי התנדף. ג'יימס לצידה, עדין כל כך. שקט ומבין. הוא לא היה זקוק למילים כדי לנחמה, הוא רק ישב לצידה. היא לא האמינה למזלה הטוב. הוא השתנה לחלוטין בשבוע האחרון!

 

 

ולטובה.                                                                      

 

 

לילי הניחה את ידה הקטנה והעדינה בתוך ידו הגדולה והמגוננת של ג'יימס.

 

 

שיערה האדום לא זע כמעט בדמדומי הערב. השמש השוקעת העניקה לשיערה גוון של שלהבת. 

 

 

לילי נראתה כל כך קטנה ואומללה, אך עם זאת- כל כך חיה.יפה.  

 

 

שיערה בער בשקיעה המרהיבה, מרהיב לא פחות. ג'יימס התבונן בה בחשאי במבט מעריץ, אבל היא- לא שמה לב.                                                                                      

 

 

לילי ברחה לכאן, במחשבה שתוכל לבכות בשקט, לברוח מהעולם לכמה רגעים. היא לא רצתה שיראו אותה בוכה. חשבה שזה יגמר לפני שהוא יראה...                                    

 

 

לילי הייתה על סף היסטריה. השבוע שעבר עליה היה יותר מדי...

 

 

היא לא ידעה מה לעשות עם עצמה מרוב התערובת המעצבנת הזאת של אהבה, עצב, בושה, עצבים וכעס, עלבון והרגשת הבגידה מצד חברותיה...  

 

 

ג'יימס ליטף את ידה בעדינות. היא השעינה את ראשה על כתפו.           

 

  

 

אף אחד בהוגוורטס לא ידע שהם זוג, אפילו לא לילי- עד השבוע. ג'יימס שיתף כמובן ברעיון שלו את  ה-'חבורה' שלו, שכללה את רמוס, סיריוס ופיטר הקטן.                                                  

 

 

לילי לא חיבבה אותם במיוחד, אם כי היה עליה להודות שהמבט הנוגה שנשקף מעיניו של רמוס, והנימוס השקט שלו..  הלגלוג הציני של סיריוס, שהתגלה בתור ג'נטלמן מושלם במידת הצורך,

 

 

והעדינות החבויה עמוק בנבכי נשמתו של ג'יימס- כל אלה גרמו לה להרגיש משהו.

 

 

פיטר היה בעיניה נדחף קטן ולא יוצלח, אבל ג'יימס חיבב אותו, וזה הספיק ללילי.     

 

 

ה-'חבורה' כנראה פלטה משהו בזמן ארוחת הבוקר, כי ברגע שלילי נכנסה לאולם הגדול, נשמעו מלמולים נרגשים. אז היא הבינה.  מאז הכול הידרדר.             

 

 

כמובן שהבנות שהיו דלוקות על ג'יימס שהיה ה'חתיך המושלם' של השכבה, התנכלו מאוד ללילי.  הבנות שלא שמו קצוץ עליו, גינו את לילי בגלוי, על שהיא 'יוצאת' עם לא יוצלח כזה שחש את

 

 

עצמו מי-יודע-מה.   בסוף, לילי יצאה נפגעת מכל צד.

 

 

היא העדיפה שלא לחשוב על ההתעללויות מצד חברותיה לשעבר, מה שיביא אותה להיסטריה של ממש. בתוספת הלחץ של המבחנים והבעיות עם המשפחה, לילי לא יכלה לשאת יותר את חברת התלמידים.

 

 

היא בעצם לא 'יצאה' עם ג'יימס מעולם, אך כשהוא הציע את רעיון הפגישה, לילי קבעה איתו ליד הכניסה לכפר. איך היא יכלה לדעת שתתמוטט כך? היא לא רצתה שיראה אותה בכזה מצב.      

 

 

ג'יימס הושיט לה את ידו השנייה, ונשק לה על לחייה בדממה. הוא גרם לה להישיר אליו מבט.

 

 

לילי התבוננה בעיניים היפות האלה. מעיניו של ג'יימס נשקפה אליה דאגה כנה.                                   

 

 

היא לא עמדה בזה.  הלב שלה, שניסה להקשיח את עצמו, התרכך לגמרי כרגע.

 

 

היא הרגישה פרפרים בבטן. פתאום, כל הצרות נשכחו, כשהביטה בעיני השקד שלו.

 

 

סכר נפרץ אי שם. לילי פלטה יבבה חנוקה. דמעות החלו לזלוג מעיניה הירוקות כאזמרגד.                   

 

 

היא החלה להתייפח  ללא שליטה, קוברת את פניה במעילו הגדול והרחב של ג'יימס. היא הרגישה איך יד מלטפת את גבה בעדינות, מנחמת. זה היה כמו קסם.                                  

 

 

עם הדמעות וליטופיו הבלטי פוסקים של ג'יימס, נשטפו כל הדאגות המיותרות של לילי,

 

 

וגם הצרות היו ממנה והלאה.

 

 

היא הרימה את פניה ממעילו של ג'יימס.  הוא הושיט את ידו, ומחה בזהירות את דמעותיה.          

 

 

"את תהיי בסדר ליל'..." מלמל ג'יימס. "אני לא אתן שיפגעו בך.."  הוא חזר על מילים אלה שוב ושוב.  לילי נרגעה לאיטה.     שלווה מוזרה התפשטה עד לקצות אצבעותיה.                        

 

 

ג'יימס חייך חיוך ממזרי, "חוץ מזה," הוסיף,  הבעת פניו הופכת יותר שובבית מרגע לרגע,

 

 

"עכשיו שאנחנו נחשבים 'רשמית' כזוג, אני חייב להראות את עצמי איתך, לא?   

 

 

וזאת תהיה הזדמנות להחטיף למי שיתקרב אליך!" הוסיף כבדרך אגב.  המילים פעלו את פעולתם.

 

 

לילי הזדקפה במהירות, פניה מביעים מבוכה.  היא מרפקה את ג'יימס קלות, מצחקקת צחוק עצבני. "מה?" שאל ג'יימס, מעמיד פני לא מאמין,  "את רוצה להגיד לי שלא נאה לך להסתובב איתי?!

 

 

את רוצה להגיד לי שאני לא ברמה שלך??" לילי פרצה בצחוק, צחוק הפעמונים המצלצל שלה, משליכה עליו כדור שלג בגודל אגרוף קמוץ.          

 

 

 "ברור שאתה לא ברמה שלי!" אמרה בתוכחה מזוייפת, "וזה למה אני כרגע עושה את זה!"  והיא קרבה אליו, ונשקה לו על שפתיו.

 

 

 

 

הייתה זאת נשיקה עדינה ומבוישת במקצת. זאת הייתה הנשיקה הראשונה של לילי וג'יימס.  

 

 

למרות שלא הודה בכך, ולמרות שיצא עם די הרבה בנות אחרות, ג'יימס לא נישק אף אחת מהן נשיקה אמיתית כזאת. הוא הרי לא הרגיש כלפיהן כלום.   

 

 

ולילי, שיצאה עם בחור או שניים בעבר, לא התנשקה גם כן נשיקה אמיתית וכנה כל כך, כמו עכשיו. נשיקה שבאה מהרגש. מהלב.   

 

 

הם התבוננו אחד בעיני השנייה, מנסים לפענח את המחשבות הנסתרות ביותר, את מערבולת הרגשות שהסתחררה במוח. בלב.

 

 

לילי הסמיקה עד שורשי שיערה. היא שנאה את הרגעים האלה, אבל ג'יימס לעומתה, חשב שזה חמוד. הם קמו מעל החומה,והתחבקו. ג'יימס הרגיש שהוא ניצח בקרב הכי חשוב וגדול שיש!

 

 

הוא ניצח, וזכה בליבה של לילי . אבל- היה בכך משהוא שונה, פחות ריקני.

 

 

הוא השתוקק להציץ שוב בפניה של לילי, שחיבקה אותו, ראשה מונח על כתפו.

 

 

ג'יימס לא הבין בדיוק מה זה, אבל הרגיש בבירור דבר-מה.

 

 

משהו קשר בניהם באותו רגע, קשר הדוק, עבות וחזק. הוא ידע שזה קרה.

 

 

לילי התנתקה ממנו, מביטה בו בפליאה, פניה זוהרות מאושר.

 

 

ג'יימס ידע שהיא הרגישה בכך גם. היה בטוח שהיא מרגישה בזה! 

 

 

ג'יימס הביט בה שוב.ליטף את שיערה הרך, העבה. נגע בפניה הלבנות, החלקות כשנהב.

 

 

הרגיש שהיא פשוט נס קטן. בכל פעם שחשב עליה, הזכיר בליבו את שמה, ג'יימס הציץ בה בפליאה, לא מאמין שהיא שלו- שהוא שלה.

 

 

 

 

 

הוא החליט בביטחון מוחלט!

 

 

היא החליטה!   הם לא ייפרדו לעולם. 

 

 

הוא הציץ בה, היא הרימה מבט רך. הישר לתוך עיניו, לתוך ליבו.

 

 

הם שילבו ידיים.

 

 

הערב ירד..

 

 

הוא גילה לה עד כמה היא חשובה לו. עד כמה הוא אוהב אותה. עד לאן לא היה הולך בשבילה?

 

 

היא לחשה לו שהייתה עומדת על הרים בשביל להגיע אליו. שהיא הרגישה מההתחלה שהוא רק מציג הצגה יפה. שהוא נער עדין ורגיש.

 

 

כל אחד מהם ידע, שיש לו כתף להישען עליה-  שנוכחות השני מחזקת אותו, שהם בלתי נפרדים.

 

 

רק ביחד שלמים...

 

 

ואף על פי כן, הם לא יכלו לתהות בליבם, האם זה לא יותר מדי? האם זה לא טוב מדי?

 

 

אבל, היי!  דברים טובים עשויים לקרות לאנשים הנכונים, לא? 

 

 

 

הם התנשקו שנית, נשיקה ארוכה יותר, פחות ביישנית. ידיהם עדיין שלובות ביחד.

 

 

לילי רעדה קלות באוויר הלילה החורפי.  ג'יימס עטף אותה במעילו, במחווה העתיקה והמוכרת של אבירות וג'נטלמניות.

 

 

הם צעדו יחד לאורך הדרך, לעבר האופק, שבו הצטיירה טירת הוגוורטס על רקע שמים כחולים קהים, עטויים גלימת כוכבים מנצנצת.                                  

 

 

מהיום, ג'יימס יגן על לילי. בכל מצב! הוא לא יניח לאף אד לפגוע בה.

 

 

הוא יעמוד לצידה לעד!                        

 

 

מהרגע הזה,חייה של לילי ישתנו ללא הכר. לילי תהפוך להיות בת זוגו הרשמית של 'אליל הבנות', ותוך כדי, תהפוך לאחת הבנות הנחשקות ביותר בבית הספר. ג'יימס ישאר לידה בכל מחיר, יגן עליה מפני עיניים ,

 

 

ידיים ופיות עויינים.                   

 

 

לא משנה איך יעברו השנים עד לסיום הלימודים- השניים האלה לא ייפרדו לעולם.  

  

                                  

                                                                                          

                                                                           "עד שהמוות יפריד ביניהם"

הפרק הבא
תגובות

הי אנשים יפים! XD · 26.09.2011 · פורסם על ידי :ליליבר אוונס (כותב הפאנפיק)
תגובות יתקבלו בברכה

דייי ! · 26.09.2011 · פורסם על ידי :הרמיוני113

אל תתייחסי לתגובה הקודמת.. · 26.09.2011 · פורסם על ידי :הרמיוני113
זה כזה יפההה!
אין אני פשוט מאוהבת בכתיבה שלך..אני דורשת עוד פיק!

מהמם!!! · 26.09.2011 · פורסם על ידי :I Am It's Who I Am
אני מקווה שזה לא פיקצר!!
אחרת אני לא יודעת מה אני אעשה לך!!!!!
העם דורש המשך לפיק!

אממ... · 26.09.2011 · פורסם על ידי :ליליבר אוונס (כותב הפאנפיק)
האמת שזה פיקצר...

ממש יפה · 26.09.2011 · פורסם על ידי :הלגה האפלפאף
אני ממש אהבתי. את כותבת מדהים ויחסית למשהי מתחילה את ממש מתקדמת :)
תמשיכי עם הכתיבה כי יש לך את זה :)

להלגה הפלפאף · 27.09.2011 · פורסם על ידי :ליליבר אוונס (כותב הפאנפיק)
האמת שאני לא מתחילה... נמחקתי בקריסה אז... אבל יש לי הרבה פיקים שאני משחזרת...

ואוווווווו איזה מהמם!! · 27.09.2011 · פורסם על ידי :DianaMelody
אלוקים הכתיבה שלך כל-כך צחה, הסיפור כזה טהורר.. זה כזה פרק טוב!!
בבקשה תמשיכי.. למרות שאני מבינה שזה פיקצר.. אבל זה פשוט יפה!!

אה.. · 27.09.2011 · פורסם על ידי :הלגה האפלפאף
אה.. אני אשמח לקרוא אותם :)

זה פשוט מהממם · 27.09.2011 · פורסם על ידי :YaelPotter
אפשר להשאיל את הכישרון שלך????

ואוו מדהים! · 27.09.2011 · פורסם על ידי :valle
יש לך כתיבה ברמה מאוד גבוהה.... את באמת כותבת נפלא!!

ווואווווו · 05.10.2011 · פורסם על ידי :לונה ט'
דיי!!!!! אני לא יכולה! זה היה כל כך מרגש! הרגשתי כאילו אני נמצאת שם!! פשוט מדהים! וסיום מושלם!

המשך בדחיפות!!!!! · 08.12.2011 · פורסם על ידי :herg
המשך דחוף זה מהמממממממממממםםםםם

פליייזזזז!!! · 07.01.2012 · פורסם על ידי :anything but ordinary
תעשי שזה לא יהיה פיקצ'ר!!!
זה מדהים!!
זה 100מם!!!
אי-אפשר לעמוד בפני זה!!!!!!!
פלייייזזזז!!!

ואאואואו · 17.01.2012 · פורסם על ידי :מוקה פוטר
זה היהי מהמהמהם מרגש כול כך כול כך אני לא יוכלה לתאר במילים איזה אושר ואואו בבקשה אם את לא תמשיכי את זה תעשי פאנפיק על לילי וגיימס מהתחלה ועד הסוף את פשוט כול כך מוכשרת עאעאעאעאע

להמשיך · 29.03.2012 · פורסם על ידי :פוטר לילי
זה פשוט מהמם!!!
אני תכף בוכה!!!
חבל שזה פיקצר כי זה כול כך יפה ואני בטוחה שגם תוסיפי לזה המשך מהמם

מהמם · 13.05.2012 · פורסם על ידי :zebrased
איך ריגשת אותי. את כותבת מקסים ובצורה מרגשת וחודרת ללב

השראה · 03.01.2021 · פורסם על ידי :גוונדולין מורגן
את כותבת מדהים!
אבל אני לא סובלת את ג'יימס!

Created By Tomer
eXTReMe Tracker

מממנים


  ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית'רין
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית
93 510 347 100


פורטל הארי פוטר הישראלי קיצורי דרך
מיוחדים: הארי פוטר | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה
האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס

עוצב על-ידי Design by JBStyle
© כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal
2024 - 2007