פרק 1
"כל תלמידי השנה השביעית מתבקשים להגיע לחדר המנהלת" אמרה הפרופסור מקגונגל. "אנחנו או אלו שמתחילים שנה הבאה?" שאל אותה רון וויזלי. "אתם אדון וויזלי" ענתה לו ופנתה לחדרה.
זה היה בסוף המלחמה. כולם ישבו באולם הגדול ואכלו ארוחת צהרים. בדיוק לפני שלוש שעות הארי פוטר 'הילד שנשאר בחיים' ניצח בקרב הגדול על הוגוורטס והביס אחת ולתמיד את הלורד וולדמורט. הארי,רון,הרמיוני וג'יני ישבו בשולחן של גריפינדור באולם הגדול ואכלו ארוחת צהרים. הם ישבו בשתיקה. ראשה של ג'יני היה שמוט על כתפו של הארי והרמיוני ורון החזיקו ידיים על השולחן כאשר הפרופסור מקגונגל עברה בין השולחנות המפוזרים באולם והודיעה את הודעתה. "אוף... אין לי כוח ללכת.." אמר הארי. "גם לי.." הסכים איתו רון. "נו,מה איתכם? קדימה,הולכים" אמרה הרמיוני וגררה את רון למצב עמידה. "ביי ג'יני.אני חוזר עוד רגע" הוסיף כשראה את המבט בעיניה ונשק לה על השפתיים.
הם הלכו במסדרונות ההרוסים של הטירה עד שהגיעו למדרגות משרדו הישן של הפרופסור דמבלדור. "אוי...עכשיו גמדוני הבית יצטרכו לעבוד כל כך קשה בסידור הטירה.." אמרה הרמיוני והביטה סביבה בדאגה. "מה יש לך 'מיוני? וולדמורט הושמד ועל זה את חושבת?!" שאל אותה רון בקצת כעס. "כן רונאלד! לי יש לב! אני-" "אתם מוכנים להפסיק כבר עם זה?!" הפסיק הארי את הרמיוני בתיסכול. רון והרמיוני הביטו בו בפליאה. "מה אתם מסתכלים עלי ככה? אתם סוף סוף זוג אז אתם יכולים להפסיק עם השטויות האלה עכשיו!" אמר הארי. רון והרמיוני הסמיקו. "טוב..בואו נעלה" אמר הארי והם עלו במדרגות השיש. הם נעמדו ליד הדלתות הסגורות של החדר. "שניכנס ביחד?" שאלה הרמיוני וידה על הידיות הגדולות. "כן" אמר רון. "שלוש,ארבע ו-" ספר הארי והרמיוני פתחה את דלתות האלון הכבדות. ברגע שהדלתות נפתחו הם שמעו קריאות עידוד ומחיאות כפיים מכל כיוון. התלמידים,המורים והתמונות שהיו בחדר מחאו להם כפיים ונעמדו על רגליהם. "תודה,תודה.. לא הייתם צריכים" אמר רון בחיוך והרמיוני הפליקה לו על ראשו. " 'מיוני בשביל מה זה היה?" שאל אותה רון בכעס. "בשביל שתדע שלא הכל בזכותך!" ענתה לו והם התחילו שוב לריב. הארי הניד בראשו והתיישב על כיסא פנוי ליד נוויל לונגבוטום שעדין החזיק בחרבו של גריפינדור. "אז מה קורה נוויל?" שאל אותו. "הכל בסדר" ענה לו נוויל בחיוך מצולק. "העלמה גריינג'ר-אדון וויזלי-תפסיקו –לריב!" ניסתה פרופסור מקגונגל להפסיק את ריבם של רון והרמיוני בזמן שכל יושבי החדר צחקו עליהם. "תני לי פרופסור" אמר הארי ביאוש ונעמד ליד פרופסור מקגונגל. "סילנציו!" קרא הארי וכיוון את שרביט נוצת עוף החול לכיוון הרמיוני ורון. רון והרמיוני המשיכו לצעוק אבל לא היה להם קול וכל נוכחי החדר התפוצצו מצחוק. כשהם שמו לב שאין להם קול הם הסמיקו והתיישבו ליד הארי. הרמיוני הביטה בהארי במבט נרגז. "טוב,טוב.. אני אשחרר אתכם.." אמר ושיחרר אותם. "אוקי..עכשיו אחרי שהאדון וויזלי והגברת גריינג'ר גמרו לריב," אמרה והעיפה מבט ברון והרמיוני המסמיקים "נעבור לענייננו.לאחר השנה ה..מעניינת הזאת אנו,צוות המורים החלטנו שכולכם,תלמידי השנה השביעית,תשארו פה לשנה שמינית-כן,כן האדון פיניגן- כדי להשלים את בחינות הכישפומטרי וכדי להשלים את החומר הנלמד השנה.לכן,בראשון בספטמבר תבואו כולכם לתחנת הרכבת של קינג קרוס ותעלו עם כל חבריכם הצעירים לרכבת לשנה אחרונה בהוגוורטס." סיימה. כל תלמידי השנה השביעית הביטו זה בזה מצוברחים מהמחשבה שיש להם עוד שנה בלימודים. "אתם משוחררים ללכת.פוטר,וויזלי וגריינג'ר הישארו כאן.אני רוצה לדבר אתכם" אמרה לרון הרמיוני והארי שפנו לצאת מהחדר. "אוף..." רטן רון לעצמו בשקט. "פרופסור,זה בגלל הריב שלנו קודם? רציתי לומר סליחה פשוט את מבינה-" התחילה הרמיוני. "לא.. זה לא בגלל הריב שלכם.לזה כבר התרגלתי" אמר פרופסור מקגונגל וחייכה אליה. הרמיוני הסמיקה. "רציתי לומר לכם כל הכבוד על כל מה שהיה פה הלילה ולהציע לכם משהו." אמרה וסרקה תחת משקפיה את פניהם. "אני רוצה להציע לכם את משרת המורים להתגוננות מפני כוחות האופל." אמרה והסתובבה להתעסק בדברים על שולחנה. "מה?!" שאל הארי מבולבל. "את מציעה לנו להיות מורים במקום תלמידים?" שאלה הרמיוני. "לא במקום אלא בנוסף. אתם תילמדו וגם תלמדו ואני אסדר את המערכת שלכם לפי שעות הלימוד והלמידה שלכם.אז מה אתם אומרים?" אמרה וחזרה להביט בהם. "אמ..." התחיל רון. "אם את רוצה גברת גריינג'ר את תוכלי במקום להיות מורה להתגוננות מפני כוחות האופל להיות מורה לחקר המוגלגים.אני בטוחה שתצטייני בזה" אמרה מקגונגל להרמיוני המגמגמת. "אמ.. כן בטח! אני מסכימה להיות המורה לחקר המוגלגים!" ענתה הרמיוני בחיוך. "יופי.ומה איתכם פוטר,וויזלי?" פנתה להארי ורון. "אמ.. נראה לי שכן.כן, אנחנו מסכימים" ענה הארי בשם שניהם. "יופי,אז אני אשלח לכם מכתבים עם פרטים במהלך החופשה. אה ובבקשה שימרו על זה בסוד.אני לא רוצה שכל התלמידים ומשרד הקסמים יתחילו לדבר על זה." אמרה להם הפרופסור. "בסדר..חופשה נעימה פרופסור" אמרו לה והזדרזו לחזור לאולם הגדול.
"אז מה אתם אומרים?" שאלה אותם הרמיוני בלחש. "יש לכם כבר תכנית לימודים?" שאלה אותם. "מה יש לך הרמיוני? יש לנו את כל החופש לעבוד על זה! לא צריך להתחיל עכשיו!" אמר לה רון. "טוב,טוב.. בסדר.. אבל אל תתלוננו לי אחר כך אם אתם תקועים!" אמרה הרמיוני בזעם והפסיקה לדבר על הנושא. כשהם הגיעו לאולם הגדול הם לא מצאו שם את משפחת וויזלי אז הם החליטו לעלות לחדר המועדון של גריפינדור. הם הגיעו לתמונה של האישה השמנה ואז הם ניזכרו שהם לא יודעים את הסיסמה. "הארי פוטר" קרא מישהו מאחוריהם והם ראו את דין תומאס מתקרב אליהם עם שיימוס. למרבה הפתעתם התמונה זזה ממקומה וגילתה בפניהם את חדר המועדון של גריפינדור. "זאת הסיסמה החדשה" אמר דין והוא ושיימוס נכנסו לחדר המועדון. הארי,שקצת הסמיק,רון והרמיוני נכנסו לחדר המועדון והם מצאו את משפחת וויזלי יושבים ליד האח מדברים. הארי התיישב ליד ג'יני ונשק לה על לחייה בזמן שרון והרמיוני התיישבו על מסעדת ספתם של ג'ורג' ופרסי. "מה מקגונגל רצתה מכם?" שאלה אותם מולי. "אנחנו חוזרים לפה לעוד שנת לימודים כדי להשלים את החומר שחסר בהשכלה שלנו.." אמר רון ובהה באש המרצדת. "יופי!" קראה ג'יני וחיבקה את הארי. "מה יופי?! יש לנו עוד שנה לסבול פה עד שנשתחרר לחיים האמיתיים!" קרא רון מעוצבן. "רון,תירגע.."אמרה הרמיוני והוא נרגע. "אז לאן אתם הולכים לחופש?" שאלה מולי את הארי והרמיוני. "אמ.. לא בדיוק חשבנו על זה.." ענתה הרמיוני. "אני הייתי חוזר לדרסלים אבל הם לגמרי שונאים אותי עכשיו אחרי שהרסנו להם את הבית" אמר הארי ורון,ביל וג'ורג' התחילו לצחוק. "וההורים שלי לא בדיוק זוכרים אותי אז..." אמרה הרמיוני ודמעות התחילו לזלוג מעיניה,רון חיבק אותה והיא נרגעה קצת. "אז תבואו אלינו!" אמרה ג'יני בהחלטיות. "כן! כן! בטח.. יש לנו חדר פנוי בשבילך הארי והרמיוני את תוכלי לישון עם ג'יני בחדר " אמרה מולי. "אם אנחנו באים אליכם אז את חייבת לתת לנו לעזור לכם מבחינה כלכלית" אמר הארי פתאום. "הוא צודק גברת וויזלי" אמרה הרמיוני. "מה פתאום! אין סיכוי!" נרתעה מולי. "אמא... תני להם.. את יודעת שאנחנו צריכים את זה.." אמר רון והסמיק קצת. "טוב... בסדר.. אבל אתם לא תוציאו את כל הכסף שלכם עלינו! זה מובן?!" שאלה אותם. "כן,בטח" ענו הארי והרמיוני בחיוך. "טוב.. אני עולה לישון כי מחר אנחנו נוסעים.. לילה טוב!" אמרה ג'יני ועלתה למגורי הבנות. "כן.. גם אנחנו נלך לישון..אנחנו קצת מותשים.." אמר רון והוא,הארי והרמיוני עלו לישון. הארי ורון עלו לחדרם בקומה השביעית ונשכבו במיטות האפיריון שלהם אותם לא ראו שנה שלמה. הם נרדמו ככה עם הבגדים שלהם והם ישנו שינה מתוקה בלי חלומות.
|