יומנה של אנני פוטר

 יצא לי קצר הפעם... הדירוג הוא עדיין G 
בוטא ע"יBlueMoon 

לא היה לי זמן. הייתי חייבת למצוא מקום ללילה. לא ידעתי לאן ללכת. הרחוב היה חשוך ופנסי הרחוב לא פעלו בגלל השלג הכבד שירד וכיסה אותם.

פסעתי בשלג הכבד. היה לי ממש קר, הצטערתי שלא היה לי מעיל. המשכתי ללכת, מקווה שלא אפול בדרך-
עיניי נפקחו. שכבתי במיטה חמה ורכה. אור קלוש האיר עלי דרך החלון. לאוויר היה ריח חזק של כרוב כבוש.

"איפה אני?" שאלתי בלחש. לפתע, כאילו באה משום מקום, פסעה לעברי אישה מבוגרת. 

"שלום," היא אמרה בקול רך, שהייתה בו מעט צרידות.

"שלום," עניתי לה והסמקתי במבוכה. "תסלחי לי, אבל תוכלי לומר לי איפה אני נמצאת?"

"את נמצאת בביתי." היא התיישבה על המיטה לצידי. "שמי הוא ארבלה פיג. מה שמך, ילדה?"

"אני אנני," אמרתי לה. "איפה מצאת אותי?"

"ובכן, היום בבוקר קמתי מוקדם בשביל להאכיל את החתולים שלי. הסטתי את הווילון וראיתי אותך שוכבת בשלג. ממש קפאת מקור. יצאתי החוצה וסחבתי אותך לבפנים."
הבטתי בארבלה. היה לה גוף רזה למדי ותהיתי איך היא יכלה בכלל לסחוב אותי.

"את תוכלי להישאר כאן לבינתיים." היא כאילו קראה את השאלה בראשי, שקצת התביישתי לשאול. "ממילא רק אני גרה כאן. אני והחתולים שלי. לא אכפת לי לתוספת רענון."
טוב, לפחות אני אגור איפשהו כמה זמן.

"תודה רבה," אמרתי בחיוך רחב. "את הרבה יותר נחמדה מהשכנים שאליהם הלכתי, הם בכלל לא הסכימו לשמוע אותי."
הבטן שלי קרקרה. הסמקתי.

"אוי, סלחי לי על חוסר הנימוס. את בטח רעבה." עיניה נמלאו במעט רחמים.

היא יצאה לרגע מהחדר. כעבור חמש דקות חזרה עם תבנית עוגה מרובעת.

"אז, אנני," היא שאלה אותי בזמן שפרסה את העוגה. "מה שם המשפחה שלך? כדי שאוכל לעזור לך למצוא את משפחתך."

"האמת שאני יתומה," אמרתי בקול מתנצל. "אבל שם המשפחה שלי הוא פוטר. אנני פוטר."

"פוטר? את בטוחה?" עיניה נפערו בזמן שהגישה לי חתיכה הגונה.

"האמת שאצלי שום דבר לא ממש בטוח," מלמלתי ונגסתי בעוגה. היה לה טעם כאילו שכבה במקרר כמה שנים טובות. "אבל לגבי זה אני בטוחה לגמרי."

גברת פיג לא הוסיפה יותר. היא כיסתה אותי בשמיכה ויצאה מהחדר עם תבנית העוגה, עדיין המומה מעט.

התכרבלתי תחת השמיכה היטב ונצמדתי למשענת העשויה עץ מהגוני. שלושה חתולים נכנסו לחדר, לא יכולתי לזהות אם הם היו שחורים או לבנים, עיניי היו כבדות ונעצמו.
אך דבר אחד אני זכרתי, שאלה אחת העסיקה אותי.
למה התכוונה אותה האישה מהבית השכן שדיברה עליי ועל הילד עם צלקת הברק?

הפרק הקודם