מפונקת

"קומי! קרלי, קומי כבר! טוב, מישל וג'ייד, כדאי שנשאיר לה פתק ונרד..." התעוררתי לשמע קולה של אמה שניסתה להעיר אותי.

"מה קרה..? אני קמה עוד רגע.." מלמלתי.

"בוקר טוב, היפיפייה הנרדמת!" מישל קראה.

"יאללה לכי להתארגן." ג'ייד אמרה.  "אני מתה מרעב!"

"אני ארד אחריכן." אמרתי. "לכו, שלא תאחרו."

"אה.. ג'ייד ואמה ילכו בזמן שאני אקפוץ שנייה להפלפאף, זה בסדר, נכון? יופי! ניפגש..!" מישל אמרה ויצאה מחדר בריצה עוד לפני שהספקנו לענות.

"אז אני וג'ייד יורדות." אמה אמרה והן יצאו מהחדר.

פשטתי במהירות את בגדיי ולבשתי חצאית קצרה בצבע אפור, חולצה עם צווארון, סוודר של הוגוורטס מעלייה, עניבה ומגפיים חומות עם פונפונים חמודים שקיבלתי מסבתא בחג המולד שנה שעברה. יצאתי מהחדר בריצה וירדתי במורד המדרגות.

השעה הייתה כבר מאוחרת, חבל שהתחלתי ככה את היום, יש לי המון להספיק היום. תכננתי לשלוח להורים מכתב, יש שיעור תורת הצמחים וגם את המשימה הראשונה בטורניר הקוסמים המשולש ואני חייבת לצפות בה...

הלכתי לאורך המסדרון במהירות עד שנתקלתי במישהו.. אני והדמות השנייה נפלנו על הארץ בחבטה. בחנתי את הדמות השנייה... שיער ג'ינג'י בוהק, או.. בטח אחד מהוויזלים.

"אה.. סליחה, לא ראיתי אותך.." הוא אמר. "אה.."

"קרלי פרנקל." הזכרתי לו את שמי וחייכתי. הוא התרומם והושיט לי יד. התרוממתי ללא עזרתו.

"טוב.." הוא גיחך. "אז, מה בחורה כזה עושה במקום כמוך?" הוא שאל ונישען על הקיר.

"מה?" התבלבלתי.

"אה.. מה מקום כמוך עושה בבחורה כזה?" הוא תיקן. טוב, לא בדיוק תיקן.

שתיקה.

"להתראות.." מלמלתי והמשכתי בדרכי. אידיוט, הוא ופוטר הרמאי הזה... חשבתי. להכניס את השם לגביע? כדי לזכות בתהילה? איזה תינוק בכיין שלא מבין שהוא צעיר מידי בשביל זה.  נכנסתי לאולם הגדול. ראיתי את חברותיי יושבות ומפטפטות.

"מקורה, בננות?" דילגתי מעל לספסל והתיישבתי עליו מול אמה וג'ייד. "איפה מישל?"

"עוד לא חזרה." אמה אמרה ואכלה מחביתה שלה.

"מעניין מה היא-"

"הו, הלוואי שיכולתי להינשא לפנקייק הזה!" ג'ייד קטעה אותי.

"מה זה-?"

"הלוואי שיכולתי להינשא לדיגורי!" הפעם מישל קטעה אותי, והתיישבה לידי.

"לדיגורי?" אמה שאלה.

"תראו מה הוא וחברים שלו הביאו לי!" היא קראה ושלפה מכיסה שלושה סיכות אדומות שהתחלפו לירוקות. "סדריק שולט." קראתי את התג שהתחלף במהרה ל-"פוטר מסריח? מגניב! מאיפה השגת אותם?" שאלתי.

"כבר אמרתי לכן! סדריק וחברים שלו." היא אמרה בגאווה, כשתג אחד התנוסס על חולצתה.

"את ענקית מישל!" אמה קראה. "פוטר השחצן הזה, ועוד הוא בגריפינדור?! זה גדול!" היא קראה ותג אחד כבר היה על גלימתה.

"איזה אידיוט הוא.. ובמיוחד וויזלי, הטמבל הזה... ניתקל בי בדרך לכאן והתחיל למלמל מילים מוזרות כמו: 'מה מקום כמוך עושה בבחורה כזה?' משהו כזה.." צחקתי וענדתי גם אני את התג.

"מה איתך, ג'ייד?" מישל שאלה את ג'ייד.

"אה... לא תודה." היא אמרה.

"כן, נכון הם שווים? די.. ידעתי שתאהבי אותם.. רגע, מה אמרת?!" היא קראה.

"לא תודה." ג'ייד חזרה.

"את לא רוצה את התג?" מישל נעלבה.

"אני פשוט חושבת שלא צריך להשפיל את פוטר."

"מה זה?!" אני, אמה ומישל ירינו לעברה.

"הוא יהיר!" מישל קראה.

"והוא גם מעניק לך נקודות בית בזכות הכישרון הקווידיצ'י שלו!"

"הוא סתם משתחצן!"

"הוא לא,"

"פוטר הוא אידיוט! והוא-"

"והוא גריפינדורי! כמוני וכמוך."

"את מגנה עליו? הוא רימה אותך! הוא לא מועיל לטובת גריפינדור בכלל!"

"הוא המחפש הכי טוב בהוגוורטס-"

"את דלוקה עליו, או מה?!"

"אוי.. סתמי!"

"הוא בטח ביקש מתלמיד בוגר לעשות זאת!"

"הוא לא!"

"הוא שחצן!"

"אם הוא היה שחצן, הוא היה בסלית'רין!"

"באמת כדאי שילך לסלית'רין, מתאים לו!"

"הוא גריפינדורי בנשמה!"

"הוא לא מתנהג ככה!"

"הוא כן!"

"הוא לא!"

"הוא כן!"

הוא לא!"

"כן!"

"לא!"

"כן!"

"לא!"

"כן!"

"דיי!!!" צרחתי.

הפרק הקודם		הפרק הבא