Emo(אמו)

אילן הלך לחדרם של שני הילדים החדשים במוסד.
הוא היה נער בן שלושה עשרה גבוה עם עיניים ושיער בצבע שוקולד, שסתם ישב בפינה ושתק.וגם לאף אחד לא ממש היה אכפת...
חוץ מהילד ההוא,תום. תום תמיד דרש ממנו לדבר,לבלות,להיות עם אחרים. וזה רק מה ששפת הגוף שלו שידרה...
הוא רצה לראות איך שניהם מסתדרים כאן, אילן היה אדם נחמד מטבעו, רק שלא הפגין זאת לרוב. אבל למי שכן הפגין נדיבות,לא ישכח זאת בחיים.
הדבר הראשון שראה כשנכנס לחדר היה את פרצופה של ילדה בת שמונה, אף על פי שכבר שנתיים לא ראה את הפרצוף זיהה אותו בבירור. הילדה הסתכלה עליו כמבקשת רחמים, זה היה נראה כאילו היא שואלת אותו במבטה "למה עשית את זה, אילן? למה?", לפתע הוא ראה שהצלקת שעל מצחה מתחילה להגליד בקצב הפוך, עד שנראתה.אילן נסוג לאחור,כשפניו עדיין מופנים אל הילדה במבט משותק. כאשר הגיע לדלת, הסתובב והלך לחדרו דרך המסדרון הארוך כאשר ידיו על רקותיו, תופסות את הראש במאמץ שלא ייפול. אילן הרגיש שזה הדבר הכי נכון לעשות עכשיו,
אבל שום דבר כבר לא נראה לו נכון...
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
יויו חזר מחדר האוכל עם גביע לבן בלבד...
שושנית המנהלת לא הרשתה לו לקחת את הקורנפלקס לחדר, אף על פי שחזר וטען שהוא "לא מרגיש טוב ואני חושב שזה ידביק את האחרים"
כשחזר ראה את אילן, הילד שישב בצד ושתק כל הזמן, הולך לחדרו, הוא נראה כאילו ראה רוח רפאים (מה שלא היה רחוק מהמציאות). הוא מילמל משהו כמו "זה לא יכול להיות... אני סתם מדמיין... זה לא יכול להיות..."
יויו החליט לבדוק זאת אח"כ ונכנס לחדרו. הילדה ישבה בפינה ובההתה בקיר שמשמאלה. הוא ניגש אליה והביא לה את האוכל. הילדה גמרה את שני גביעי הלבן ושלוש פרוסות הלחם בתוך שלושים שניות. כאשר ראה זאת יויו הבין עד כמה היא הייתה, ואולי היא עדיין, רעבה.
"תודה" היא אמרה, קולה היה צרוד והיא נשמעה כאילו לא שתתה דבר לפחות יום.
"אממ... את רוצה משהו לשתות?" שאל יויו
"כן"
הוא לקח את בקבוק המים שהיה בקצה החדר,ונתן לה לשתות. גם את הבקבוק,שהיה מלא עד ליטר, היא גמרה בתוך חצי דקה.
עכשיו באמת הבין עד כמה מצבה היה גרוע...

הפרק הקודם		הפרק הבא