מחשבות אצל הדרלסים

"עוף לחדר שלך מיד!!!!" הארי, כמו כל  ערב, שמע את הצעקה הזו. הוא כבר התרגל. הוא הלך לחדרו בלי שום ויכוח והמשיך את שירו "מחשבות אל הדרלסים".

--------------------------------------------------------------------------------------

אצל הדרלסים תמיד אני חושב,
על עולם טוב יותר,
עולם אוהב.

אני חושב על עולם עם משפחה תומכת,
 משפחה שתעזור לך בדרכך,
שתגיד לך לאן ללכת.

שיוכלו לכעוס אך תמיד לאהוב,
 כמו כל משפחה,
 שהוא רואה ברחוב.

תמיד בסוף עולה אצלי השאלה:
 מה אם משפחתי,
 היא משפחה גדולה?

משפחה שתרמה רבות לעולם,
 משפחה שאותה,
יעריצו כולם.

ותמיד עונים לי את אותה התשובה:
 "אמך ואביך,
 משפחה עלובה.

הם מתו בתאונת דרכים,
זוג עלוב,
זוג פרחחים".

תמיד אני מתנגד,
 מרוב כעס,
 רועד.

ועכשיו אני חושב,
 אולי הם באמת רעים?
 ההורים שאני אוהב.

מיד אני מדחיק את המחשבה,
 ההורים שלי,
 משפחתי האהובה.

אני עדיין חי (אבל בקושי),
 אני מפה אברח,
 גם אם אשלם בראשי.

עדיין נשאר לי בשבילם מקום בלב,
 להורי,
שאני אוהב.

-----------------------------------------------------------------------------------------

הארי חייך, יצא לו שיר יפה. מרוב אושר על השיר הוא שכח שהוא בחדר בגלל עונש ויצא החוצה. אתם בטח מנחשים מה קרה. "כנס לחדרך מיד או שאהרוג אותך ואגרור את גופתך לשם!!!! זוז! זוז!! זוז!!!"