האדונים ירחוני, זנב תולע, רך כף וקרניים

"מוכן?" ג'יימס שאל, עדיין מערבב את השיקוי.
סיריוס נשם עמוק. "מוכן", הוא אמר ונעמד.
"בבקשה, תהנה", אמר ג'יימס בשעשוע, טבל מצקת קטנה בשיקוי ומילא כוס זכוכית בשיקוי, שצבעו שחור, והושיט אותה לסיריוס.
"לחיים", אמר סיריוס בציניות והרים את הכוס לשפתיו, ושתה הכל בלגימה אחת. הוא נתקף רעד, אך מיד קרה בדיוק מה שהם רצו שיקרה: סיריוס התחיל להתנמך ולהתנמך, ידי ורגליו שינו צורה, וכך גם פניו. בסוף, אחרי חמש שניות עמד על הרצפה ליד ג'יימס כלב שחור, גדול כמו דוב.
פיטר שישב לידם פער את פיו בתהדמה והתחיל למחא כפיים. אך מיד סיריוס שינה צורה עוד פעם. הוא גבה וגבה, עד שחזר עוד פעם להיות בן אדם.
"ידעתי שצריך להוסיף עוד מיץ מרה של ארמדיל", הוא אמר להם, רוטן. "זה היה נותן לי להשאר לפחות יותר זמן בתור כלב, גם אם לא להחליט מתי להפוך חזרה לבן אדם".
"אהה, סיריוס?" שאל רמוס בזהירות.
"מה?"
אבל רמוס לא אמר כלום, אלא רק הצביע על נקודה מימין לסיריוס. סיריוס הסתכל לשם ופלט צרחת בהלה, שכן עדיין היה לו זנב. הוא הסתובב אחורה, מנסה לתפוס את הזנב, אך הזנב כמובן הסתובב איתו.
"או, סוף סוף אתה מתנהג כמו כלב!" אמר ג'יימס, מתפוצץ מצחוק. "זה לא מצחיק!" אמר סיריוס בעצבנות. "מה אני אמור לעשות עכשיו? אני לא יכול להמשיך להסתובב עם זנב כל החיים שלי!"
"תרגע! מדאם פומפרי יכולה לסדר את זה ברגע", אמר רמוס בנימה מרגיעה, אך גם הוא חייך.
"הו כן ברור. מה אני אמור להגיד לה?" הוא שאל והסתוב אל רמוס "היי מדאם פומפרי. נסינו להפוך לאנימאגים, אבל השיקוי השתבש. את יכולה בבקשה לסדר את זה? ואה כן, אל תספרי בבקשה לדמבלדור. תודה", הוא אמר לו בציניות ובכעס.
פיטר צחקק.
"אל תהיה אידיוט", אמר לו ג'יימס, מנסה למחוק את החיוך מהפרצוץ. "נמציא תרוץ. נגיד לה ש..." הוא הסתכל סביבו על החדר, מנסה למצא תרוץ לסיבה שהם עברו על בערך חמישים חוקים של בית הספר, ופתאום נתקלו עיניוב עכבר בכלוב על שולחנה של הפפרופסור מקונגל, שאת כיתתה שאלו, לא ידיעתה כמובן, לעבוד על השיקוי. לעכבר היה זרבובית במקום זנב, שכן היה זה אחד הקומקומים אותם היו אמורים להפוך לעכברים.
"אני יודע", הוא אמר בחיוך, וגרר את סיריוס למרפאה.
הם הגיעו למרפאה, והוא דפק בשקט על דלת משרדה של מדאם פומפרי.
"כן?" הוא שמע את קולה מבפנים ופתח את הדלת.
"אה, סליחה מדאם פומפרי?" הוא אמר בהססנות, אף שכלל א הרגיש ככה.
"כן?" היא שאלה בחשדנות.
"אהה, אני התאמנתי על כישוף לשינויי צורה, ניסיתי להפוך את הכיסא שלי לכלב, את יודעת... אבל אני אה, פיספסתי, ובמקום זה כיוונתי על סיריוס..." הוא אמר ואז גם סיריוס נכנס לחדר.
"חי זקנו של מרליו, פוטר! מה עשית?!" היא אמרה בעודה עוקפת את שולחנה וניגשת לסיריוס.
"אני ממש מצטער, מדאם פומפרי, זו הייתה אשמתי, אני יודע..." הוא אמר בשקט והרכין את ראשו.
"ממממ טוב, בסדר, אני יכולה לטפל בזה, כמובן, אבל אתה תצטרך להשאר פה לפחות לילה אחד, בלק", היא אמרה והלכה לכיוון אחת המיטות והורה לסיריוס לשבת.
"אתה יכול ללכת פוטר, ישר למיטה, בלי לשוטט בטירה!" היא אמרה, וניגשה לארון התרופות שלה.
"בסדר גבירתי, תודה", הוא אמר לה בבישנות, קרץ לסיריוס ויצא מהמרפאה והתעטף בגלימת ההעלמות שקיבל מאביו בשנתו הראשונה בהוגוורטס. "בלי לשוטט בטירה, ממש", הוא אמר וצחקק לעצמו וירד לכיוון המטבחים.
הוא זכר כמובן איך הכל התחיל, למה הם רצו מהתחלה להפוך לאנימאגים...

תגיבו בבקשה ותנו ביקורות, שאני אדע אם להמשיך... תןדה :)

1

		הפרק הבא