הארי הביט בעיניים דומעות ובלב כבד בקברו הלבן של דמבלדור, בעת שהורד לאדמה.
הוא חשב על האיש הזה,שעכשיו מת, על האיש שהקדיש את כל חייו להילחמות בכוחות האופל.
האיש,שהציל אותו,אך מת כמה דקות לאחר מכן.
הוא החליט שימשיך את דרכו, עד שכבר לא יוכל יותר. הוא גם הבין שייצטרך לעשות זאת ומיד,אחרת כל מי שיקר לו יהייה בסכנה איומה.
הוא הביט בעינייה של ג'יני, והתענג מרוב שהן היו יפות.כמה שעות יכל הייה להביט בהן בלי שימאס בכך... הוא חייך.
עד שנזכר במשימה שהוטלה עליו, והחיוך נעלם, והארי חש גוש קרח הולך וגדל בליבו...
הוא יודע, שלה הוא לא רוצה לסרב,
הוא יודע, שאותה הוא אוהב,
הוא יודע, שזה לא מה שמצווה עליו הלב,
אך הוא גם יודע שאין לו ברירה-כי עולמו עולם של כאב.
ג'יני הביטה בו בציפייה, כאילו היא מחכה.
הארי הרגיש איך מרוב צער, ראשו מושפל לריצפה, הוא חיוור ושפוף,אבל בכל זאת,אסור שהיא תיפגע.
''ג'יני, אני מצטער. אבל זה לא... לא יכול להמשך.''
הוא הביט בעינייה,
כמה נאות היו פנייה,
כמה הוא לא רצה לעזוב,
אבל אם יישאר זה ייגמר לא טוב...
ג'יני הביטה בו. פנייה היו אטומות וקרות, מלבד עינייה, מלאות העצב, ולראשונה בחייה, הדמעות זלגו בשקט על לחייה.
היא הביטה בהארי, והלכה, בלי לומר מילה.
הוא הביט בפנייה בייסור,
והמסר שלה היה די ברור
-נגמר בינינו הסיפור.
הארי הביט בה, וליבו שבור.
|