האתר והפורומים  ·   מדיה  ·   הספרים  ·   הדמויות  ·   הסרטים  ·   השחקנים  ·   שונות

ברוך הבא, אורח ( התחבר | הירשם )

0 חרמשים
פורומיםפאנפיקיםHPlanetהאנציקלופדיהמערכת הדו-קרבהוגסמיד
מממנים

הבית הזוכה בתחרות הבתים לשנת ההיפוגריף 2024 הוא...

חיוך קטן....



כותב: FAG HAG
הגולש כתב 2 פאנפיקים.
פרק מספר 1 - צפיות: 2295
3 כוכבים (3.4) 5 דירגו
פרק:
דירוג הפאנפיק: G - פאנדום: הארי פוטר. - זאנר: רגש - שיפ: ג'ן - פורסם ב: 21.10.2008 - עודכן: -- המלץ! המלץ! ID : 241
גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -
הפאנפיק ננטש

"פרופסור נוויל! בית החולים על שם הקדוש מנגו מבקש שתבוא בדחיפות." נשמע קול צורמני במקצת מפתח דלתו של נוויל. הקול הדהד, מתנשא, יהיר; לא היה צורך במבט כדי לדעת מיהו התלמיד: סקורפיו מאלפוי, בנו של דראקו  מאלפוי. סקורפיו היה דומה לאביו בדיוק מושלם. היה לו את אותו מבט גאה, אותו שיער בלונדיני בהיר, כמעט לבן, ועל גלימתו התנוססה בגאווה סיכת מדריך ראשי, בדיוק כמו אביו. נוויל ידע שממש כמו מראהו, כך גם אופיו. הוא שנא את דראקו ואת ההצקות שלו. הוא נזכר במבט המתחנן על פרצופו של דראקו במלחמה הנוראית שבה חוסל וולדמורט. וולדמורט, לומר את השם הזה בלי חשש, בלי פחד, זכר לניצחון. נוויל זכר כל פרט מהמלחמה ההיא. כולם זכרו: הארי, רון, הרמיוני, ג'יני, לונה – כולם כמותו חולמים על המלחמה בכל לילה ומתעוררים בבהלה. הוא זוכר הכל. את הדם, את הגופות שנפלו במלחמה. האנשים, שרובם היו יקרים לו מאוד, ואת הלוויות שבאו אחר כך. הוא נזכר איך וולדמורט השתיק את כולם, ואיך הוא, נוויל, קם והתנגד. התנגד לכניעה, לשררה, לרשע. וכשאדון האופל הבעיר על ראשו את המצנפת –

 

"פרופסור?"

"כן, כן, אני בא, סקורפיו, תודה."

הקדוש מנגו. רק אתמול היה שם, יושב ליד אימו. היה ברור לו שהיא ניסתה לומר לו משהו, להעביר לו איזשהו מסר, אבל היא לא הצליחה. אולי, חשב, היא רוצה לספר לו על עברה, על התקופה שלפני המקרה עם בלאטריקס.  הוא נאנח, הניח את הספר "פטריות המעמקים הנסתרות" מידו וקם.

 

המסדרונות בקומה השלישית בקדוש מנגו היו לבנים ומבהיקים, ואחיות בעלות סינרים ירוקים-צהובים הסתובבו שם עסוקות. הן חייכו אליו כשעבר. הן כבר הכירו אותו. האחות הראשית ניגשה אליו. "אני מתנצלת שקראנו לך שוב" היא אמרה, "מצבה של אמך מאוד לא יציב." הוא הנהן והמשיך לעבר חדרה של אימו.

הוא דפק בעדינות בדלת, ומשנותר ללא מענה, פתח אותה בעצמו. הייתה שם רק מיטה אחת, מאז שאביו נפטר וגילדרוי הועבר לחדר פרטי. המיטה היתה מוקפת בהמון עטיפות  ריקות של "סוכריות ברטי בוטס בכל הטעמים". הוא נכנס בשקט והתקרב אל המיטה.

 

"אמא," הוא שאל ברוך, "את ערה?" היא לא ענתה לו. הוא התקרב עוד קצת, והתבונן בפניה: שיערה היה אפור, ועיניה הפקוחות היו אדומות, כאילו בכתה."את מזהה אותי, אמא? זה אני, נוויל." הוא פסע פסיעה אחת לפנים, כדי שתוכל לראות אותו טוב יותר. היא זיהתה אותו, וחייכה.

 

"נ-ו-ו-י-ל" היא אמרה בקושי. הדיבור עלה לה במאמץ רב.

 

"כן, אמא?" הוא התיישב לידה, וליבו אמר לו שהפעם היא תצליח לומר לו את מה שרצתה. הוא לא ידע איך, אבל הוא פשוט ידע את זה.

 

"אני רוצה לומר לך ש – " היא עצרה, והשתעלה; חזה עלה וירד, ולחייה היו סמוקות ממאמץ. "ש – " היא ניסתה שוב, היא היתה חייבת לומר לו את זה. היא ידעה שזה הסוף, והיא לא רצתה למות בלי לומר לו זאת.

 

"תנוחי אמא, זה מזיק לך, תנוחי."

 

"שום דבר כבר לא מזיק לי," היא נאנחה, "זה הסוף."

 

"על מה את מדברת, אמא? את תבריאי! זה ייקח רק עוד קצת זמן. הנה, קחי את הגלולה שהדוקטור רשם לך; היא תעזור לך."

היא דחתה בתנועה חלושה את הגלולה, "אתה יודע שזה לא מה שיעזור לי, נוויל," היא התנשפה בכבדות,  "אני רוצה ש – " היא הפסיקה, ודמעה התגלגלה על לחיה. "תנקום ב – "

 

-"בלאטריקס כבר מתה, אמא. מולי וויזלי, אמא של רון הרגה אותה. את בטח זוכרת, היא הייתה איתכם במסדר עוף ה – " הוא השתתק. טיפש שכמותי, אמר לעצמו, היא מספיק סובלת, אני לא צריך להזכיר לה את התקופה ההיא.

 

"מ- מתה?"

 

"כן, אמא" הוא אמר לה בעדינות. הוא אמר לה את זה כבר מיליון פעם, אבל היא פשוט שכחה בכל פעם מחדש.

 

הוא השתתק, ונאנח.

לפתע, העיניים המעורפלות הצטללו, הפנים המקומטות התיישרו, וחיוך קטן הופיע על שפתיה הדקות של אליס לונגבוטום. "בני, נוויל," היא לחשה, "אני – כל כך אוהבת אותך." דמעות הופיעו בעיניו, "ואני אותך, אמא." היא עצמה את עיניה, ונדמה היה שהיא נרדמה, אבל הוא ידע שהיא לא תפקח את עיניה שוב לעולם.

 

"אני אוהב אותך, אמא!" אמר נוויל כשהדמעות מטפטפות על לחייו, סנטרו ובגדיו. החיוך על שפתיה של אליס נותר תלוי. היה זה חיוך קטן אולי, אבל חיוך.

 

 

 

 

תגובות

ממש יפה!!! · · פורסם על ידי :meinhh_s

תודה!! · · פורסם על ידי :FAG HAG (כותב הפאנפיק)
יש לזה המשך, אבל הייתי שמחה לביקורת- איך לומר- טיפה יותר בונה...

ממש יפה! · · פורסם על ידי :רורי
זה יפה ממש, את כותבת טוב וברור
אל תמשיכי זה טוב בתור פיקצר זה יהרוס אם זה היה פאנפיק.
יש לך כישרון!
XD

רורי
~!~פומבה לנצח~!~

הפיק יפה · · פורסם על ידי :קוסמת קטנה אבל גדולה
רק לא הבנתי דבר אחד:איך אמא של נוויל מתה?כאילו,מרוב הלם?

תשובה=) · · פורסם על ידי :FAG HAG (כותב הפאנפיק)
לא, היא פשוט היתה חולה הרבה מאוד זמן, ובסוף היא פשוט- מתה...

ואוו... · · פורסם על ידי :London
את כותבת פשוט מדהים.. רהוט ויפה... ראיתי שזה היחיד שפרסמת, את חייבת לפרסם עוד!

חח יפה · · פורסם על ידי :C.U
שושי!! סופסוף הצלחתי לראות..ממש חמוד!

נממ. · · פורסם על ידי :FAG HAG (כותב הפאנפיק)
תודה לכולם. אני מפרסמת בפורום פאנפיקים מעכשיו ולא במערכת, כי זה יותר נוח ואני מנהלת שם.
אתם מוזמנים לקרוא עוד פיקים שלי, בפורום.

זה ממש יפה! · · פורסם על ידי :Phrazes for the Young
רהוט מאוד, וממש מרגש.
3>>>

יאיי. · · פורסם על ידי :FAG HAG (כותב הפאנפיק)
טנקס סו מאץ'.

מהמם!!!!! · · פורסם על ידי :חולת הארי פוטר!
ממש אהבתי!!
יש לזה המשך??

ארג. · · פורסם על ידי :FAG HAG (כותב הפאנפיק)
בעיקרון יש, אבל ויתרתי עליו. אין לי כוח לכתוב אותוD:

מהמם!!1 · · פורסם על ידי :Make You Believe
מרגש ועצוב...
נפלא...

מדהים!!! · · פורסם על ידי :Into The Night
את חייבת להמשיך ממש ממש מרגש!!! בבקשה תמשיכי!!!

וואי.... · · פורסם על ידי :בלטריקX
זה כזה עצוב.....

יפה · · פורסם על ידי :טישו
ממש ממש יפה
כתיבה יפה
רעיון טוב
בקיצור-***** (חמישה כוכבים)

יפה:) · · פורסם על ידי :עפריקי
אהבתי אל דבר אחד לא הבנתי.. בספר כשהארי ורון והרמיוני פגשו את אמא של נוןיל היא הייתה כזאת מוזרה ומטורפת ולא יכלה ממש לדבר והיא הביאה לנוויל עטיפת מסטיק... אז איך זה הגיוני שפה היא מדברת ממש חופשי, וגם, כאילו כשהיא- גוססת??

יפה :) · 13.03.2010 · פורסם על ידי :The Invisible Girl
זה כל כך עצוב, ונראה לי שהמצב שלה השתפר אחרי עשרים ומשהו שנה..
תמיד ריחמתי על אליס לונגבוטום...

יפה :) · 13.03.2010 · פורסם על ידי :The Invisible Girl
זה כל כך עצוב, ונראה לי שהמצב שלה השתפר אחרי עשרים ומשהו שנה..
תמיד ריחמתי על אליס לונגבוטום...

יפה :) · 13.03.2010 · פורסם על ידי :The Invisible Girl
זה כל כך עצוב, ונראה לי שהמצב שלה השתפר אחרי עשרים ומשהו שנה..
תמיד ריחמתי על אליס לונגבוטום...

יפה · 25.05.2010 · פורסם על ידי :Todd Hewitt
אבל עצוב,פשוט כתוב טוב.

יורדות לי דמעות · 22.07.2010 · פורסם על ידי :האריפוטרית ותיקה
כנ"ל זה עצוב ומרגש

וואו · 29.08.2010 · פורסם על ידי :Todd Hewitt

אני בוכה,זה מהמם · 29.08.2010 · פורסם על ידי :Todd Hewitt
זה העלה לי דמעות בעיניים..

ואו! · 01.12.2010 · פורסם על ידי :Ice Queen
זה מ-ה-מ-ם!
איזה כישרון, את חייבת להמישך
אני ממש אוהבת את זה!

Created By Tomer
eXTReMe Tracker

מממנים


  ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית'רין
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית
35 195 210 10


פורטל הארי פוטר הישראלי קיצורי דרך
מיוחדים: הארי פוטר | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה
האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס

עוצב על-ידי Design by JBStyle
© כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal
2024 - 2007