התמכרות

"בוקר, לינדה," פנה הארי בחיוך אל מזכירתו האישית אשר ישבה מאחורי דלפק הכניסה במטה ההילאים. "חדשות כלשהן?"

"אוה, הנה אתה הארי," החלה לינדה לומר בקולה הלחוץ והגבוה בעודה ממהרת בצעדים קטנטנים אל כיוונו של הארי. "סוף-סוף הגעת. מהר! מהר! למה אתה מחכה? הם ממתינים במשרד שלך כבר רבע שעה..."

"על מי את...?" ניסה הארי להשחיל שאלה בין מילותיה הצייצניות של מזכירתו.

"קח, כאן נמצאים כל הפרטים," אמרה בעודה דוחפת לידיו של הארי תיקיית קלף כחולה ומסדרת באצבעות זריזות את צווארון גלימתו. "עכשיו, מהר! אתה לא רוצה לתת להם להמשיך לחכות..." הארי הרגיש את אצבעותיה דוחפות את גבו לכיוון דלת העץ המבריקה שנשאה את שמו באותיות כסופות.

"הירגעי, לינדה, למה את תמיד כזו היסטר-?" החל הארי לומר אך השתתק כשדלת משרדו נפתחה, ונשימתו נעתקה בהתפעלות. מולו עמד עלם צעיר ויפה תואר, לבוש בחליפת משי שחורה שהדגישה את שיערו הבהיר והקצר ועניבה כחלחלה שהתאימה לגוון עיניו התכול-אפרפר.
כנראה שמראהו המרהיב של דראקו מאלפוי השכיחה מהארי את המקום בו נמצא, כי הוא לא שם לב לנוכחותו של שר הקסמים בחדר, עד שהוא הושיט להארי את ידו ללחיצת יד.

"בוקר טוב, הארי," קולו העמוק של קינגסלי שאקלבולט הקיץ את הארי בבת אחת מתדהמתו.

"מה? אה, כן. בוקר טוב, מר שאקלבולט," מיהר הארי ללחוץ את ידו של שר הקסמים, הזדרז להתיישב בכיסאו שמאחורי שולחן הכתיבה במרכז המשרד והחווה לשני הנוכחים בידו לכיוון זוג הכורסאות הירוקות שניצבו למולו. "בבקשה, שבו." הארי החליט שלא להתייחס לנוכחותו של דראקו לפני שתתברר לו סיבת הביקור שלו שם, אך בכל זאת העיף בו מבט חשדני.

"הארי, דראקו, אם אני לא טועה, אתם כבר מכירים אחד את השני, לא כן?" החל קינגסלי לומר, והמשיך לאחר שקיבל הינהון-אישור מצד שניהם. "בכל מקרה, דראקו כאן במסגרת תכנית הגנת העדים של משרד הקסמים. דראקו סייע לנו מאוד בתהליכי העמדת אוכלי-המוות החיים שנותרו בחיים למשפט, והעיד מספר עדויות חשובות מאוד לגבי הצד של וולדמורט במלחמה. מסיבה זו, אנחנו חוששים מנסיון התנקשות מצד אוכלי המוות שעוד מסתובבים חופשי, רוקווד ונוט. בתור משרד הקסמים, אנו מתחייבים לספק את ההגנה הטובה לעדי משפט הזקוקים לה, ועל כן בחרנו בכך, הארי, ראש מחלקת ההילאים ברשות המשרד, לדאוג לביטחונו של מר מאלפוי באופן אישי..."

לפני שהספיק למנוע את זה, עלתה על פניו של הארי הבעה של הפתעה מעורבבת בסלידה וספק.

"יש איזושהי בעיה, הארי?" שאל קינגסלי בגבה מורמת ובמבט שלא הותיר מקום להתנגדות.

"לא, לא," גימגם הארי. הוא החליט שקינגסלי סיכן את חייו למען הארי יותר מדי פעמים מכדי שיוכל לסרב לאיזושהי בקשה שלו. "מובן שלא."

"אם כך, אסביר לשניכם עכשיו את הנהלים לפיהם תפעלו עד שדראקו יימצא מחוץ לטווח סכנה..." קינגסלי המשיך את דבריו ועבר עימם על כל נהלי הבטיחות של התכנית, מרים את מבטו מדי פעם מהקלף שאחז בידו, על מנת לבחון את הקשבתם של דראקו והארי.
על אף הסכמתו לביצוע המשימה, הארי לא יכל שלא להרים את עיניו מדי פעם ולבחון את פניו של דראקו בכדי למצוא זיק של לעג או שמץ זילזול. אך עיניו של דראקו רק הביטו בריכוז בפניו של שר הקסמים ומדי פעם אצבעותיו החליקו במהירות דרך שיערו הבלונדיני והחלק.

"ובכן, זהו זה. אנחנו סיימנו כאן" אמר קינגסלי בקול סמכותי כעבור עשרים דקות. בלי להרבות במילים הוא קם מכיסאו, הודה לדראקו ולהארי על הסיוע למשרד הקסמים ועל ההשתתפות בתכנית, ומיהר אל מחוץ לאגף ההילאים אל פגישה נוספת. הארי נשאר לשבת בכיסאו, והחל לבחון מספר טפסים שנותרו על בערימה השולחן, משער שדראקו יצליח למצוא את דרכו החוצה בעצמו.

"תשמע, הארי," פנה אליו דראקו אחרי שנשארו לבד במשרד. "יש לך זמן להחליף איתי איזו מילה או שתיים?"

"אמ," גימגם הארי, אשר הופתע בפעם השלישית באותו יום מהשינוי שעבר בדראקו. הוא לא האמין שהנער שנהג לקרוא להרמיוני 'בוצדמית' בימי הוגוורטס, הרגע ביקש ממנו בנימוס לנהל איתו שיחה. "בטח, בטח."

"תראה, הארי. אני יודע שלא הסתדרנו מי-יודע-מה במהלך שנות הוגוורטס, אבל מבחינתי, אני מוכן לשים את העבר מאחוריי, לבקש סליחה על המעשים שלי ולפתוח ביחד דף חדש. אז מה אתה אומר, חבר?" שאל אותו דראקו ביד מושטת ללחיצה ובחיוך שמסוגל היה להמיס לבבות כמו חמאה. "מוכן לסלוח לאויב ותיק?"

------------------

"זה מה שהוא אמר?!" שאלה אותו הרמיוני בתדהמה כשהוא סיפר לה הכל אודות הפגישה שהתקיימה במשרדו באותו בוקר. הם ישבו יחד בקפיטריה של משרד הקסמים לארוחת צהריים קלה, כמו שעשו בכל יום.

"כן!" השיב הארי. "והיית צריכה לראות את ההבעה שלו. הוא חייך אליי בחיוך הכי... לא מאלפוי-אי שראיתי בחיי. יש לי הרגשה שהוא זומם משהו..."

"אני לא יודעת, הארי. איזו סיבה יש לנו לא לסמוך עליו? הרי כולם יודעים שהעדות שלו הייתה זו שהביאה ללכידה של כמה אוכלי-מוות רציניים."

"בסדר... יכול להיות שהוא ערק לצד שלנו. אבל זה עדיין לא מסביר את השינוי הקיצוני כל-כך שעבר באופי שלו. אני אומר לך, הרמיוני, זה כאילו הוא אדם חדש לגמרי. בלי משחקים, בלי עוקצנות. זה פשוט לא יכול להיות אותו מאלפוי."

"תראה, קורה שאנשים משתנים מקצה לקצה בעקבות משברים, וזה לא סוד שעל דראקו עברו הרבה מאוד קשיים בשנתיים האחרונות. בהתחלה ההורים שלו מתו, כל שאר המשפחה שלו נכלאה באזקבאן, אחרי זה עוד היה לו האומץ לצאת מהארון ועכשיו יש איומים לחייו. אותי זה דווקא לא מפתיע שהוא מנסה לתקן קשרים פגומים שקיימים אצלו מהעבר."

"דראקו יצא מהארון?" הארי שאל בהפתעה ולגם מבקבוק המים שעמד על השולחן לפני שהמשיך. "לא ידעתי..."

"למה? זה משנה משהו?!" שאלה אותו הרמיוני מיד בתוקפנות-מגוננת-המיעוטים שלה.

"לא," השיב לה הארי בקול חלול וחולמני. ראשו כבר החל לשקוע במחשבות והוא לא הבחין בנימה הביקורתית שנקטה. "זה לא משנה כלום..."

-------------

		הפרק הבא