זיכרון אבוד

זה היה בוקר שבת יפה, הארי וחבריו לקבוצה ערכו אימון למשחק הקרב עם הפלפאף. זה התחיל באימון פשוט, והסתיים בהרבה יותר.

האימון התנהל כרגיל, הכל היה מצוין הם הצליחו לחסום, להדוף, לשחרר, לקלוע, לעוף במהירות, להתחמק, לתפוס, לזרוק, למסור, ובעיקר- ליהנות.

הארי עף במהירות מחפש בעיניו את הסניץ` המוזהב. ובכן, הוא ראה אותו, כל כך זהוב, השמש הבליטה את צבעו עוד יותר, והוא נראה כמו ניצוץ, כמו כוכב קטן. הארי התקדם לכיוונו במהירות, ויחד עם זאת לכיוון המרביצן, עף ללא מעצורים.

הארי עף לכיוונו של הסניץ` במהירות, כמעט מגיע, כמעט טופס אותו. הוא כמעט מרגיש את הקושי שלו מבין אצבעותיו. אך עדיין, מתקדם לעברו המרביצן מבלי לשם לב או לעצור. צעקות הזהרה היסטריות לכיוונו בנוסך: "הארי! תיזהר! תפנה!מהר! נו! הארי!!!!!!!" גרמו לו לסובב את ראשו לצד בחוסר וודאות, לא מבין על מה כל ההמולה.

בום. חושך. הכול כל כך חשוך וכל כך שחור והוא נופל לתוך החושך, לתוך השחור, לתוך... הכלום. הוא ממשיך ליפול וליפול בלי לעצור או לנחות בקרקע אולי זה מכיוון שאין קרקע, אין אור, אין שמש, דשא או משהו, אין כלום רק שחור, והוא נופל לתוכו עוד ועוד מבלי להבין מבלי לדעת מבלי להרגיש. אפילו כשהוא סוף סוף נוחת, הוא לא מרגיש, כלום.

מלמולים לא מובנים נשמעים באוזנו הוא פותח את עיניו למחצה ודמויות מעורפלות ולא ברורות נגלות לעיניו הוא עוצם את עיניו שוב, לוקח נשימה ופותח אותן מחדש הכול נעשה ברור יותר והדמויות הלא ברורות מתבררות. הוא רואה המון ילדים הוא רואה שני ילדים שקרובים אליו במיוחד- ילדה בעל שער סבוך חום ומתולתל וילד בעל שער ג`ינג`י בוער ואף מוארך.

המלמולים מתחילים להיות ברורים יותר ויותר והוא כבר מבין משהו בסגנון: "ששש...תהיו בשקט! אתם תעירו אותו..."

ואז משהו שהוא בהחלט הבין, הילדה עם השער המוזר צעקה בשמחה ודאגה:

"זה  הארי הוא התעורר! הארי מה שלומך? איך אתה מרגיש? אתה בסדר כואב לך?"

הארי בהה בה בחוסר הבנה מי זה הארי? למה יש פה כל כך הרבה אנשים? איפה אני בכלל? ולמה היא לא מפסיקה לצעוק לי באוזן?!

"מי זה הארי?" הוא שאל אותה, כשהוא סוף סוף מוצא את קולו.

"הארי זה אתה טיפשון." צחקקה מישהי בעל שער ארוך ושחור.

הארי זה אני? הארי זה הוא, קוראים לו הארי אבל איך זה יתכן שהוא לא זוכר את זה? למעשה, איך זה שהוא לא זוכר כלום איך קוראים לו איפה הוא גר מי ההורים שלו

בעצם הוא לא זוכר מי הוא בכלל! הוא לא מכיר את הילדה עם התלתלים, את הילד עם השיער הג`ינג`י, את הילדה עם השער השחור, את האישה הזקנה הזו שבצד וגם לא את.... הילד עם השער הבלונדי, העיניים הכסופות, האף הסולד והפה האדום- היצור הכי מהמם בעולם כולו... ולהארי הייתה פתאום הרגשה שאותו, הוא דווקא הכיר כל חייו.

		הפרק הבא