המשך לפאנפיק(:

לכל מי שקורא את הפאנפיק, זה המשך לשני הפאנפיקים הראשונים, יש לי תקלה אז העלתי בפאנפיק חדש...

לכל קוראי הפאנפיק, פרק זה מוקדש לנועם, הילדה הכי מדהימה בעולם!!!(noam3434)

"זה כן הוא אני בטוח, טוב אם את חושבת שזה לא נכון את מוזמנת לחקור את הפרשה ורק שתתגלה האמת את תביני" אמר רון.

"מה שאתה חושב, אני אתחיל לקנות ספרים על פיצוח תעלומות, אצליח לעשות זאת!"

"טוב, אני עולה לקרוא להארי, אני מפחדת שקרה לו משהו" ענתה צ'ו מפוחדת.

"אין לך סיבה לקרוא לי, אני פה!" ענה לה הארי בחיוך רחב.

"אוי, הארי הדאגת אותי" רצה אליו צ'ו וחיבקה אותו.

"אני צריכה ללכת להתקלח" ניסתה הרמיוני להתחמק.

בינתיים למעלה:

אוף... למה הוא תמיד מעצבן! חשבה ג'יני לעצמה, למה הוא חייב תמיד להעליב אותי ולגרום לי לדיכאון, כמו בשנה החמישית שלו שהוא התנשק עם צ'ו הוא גרם לי להיות עצובה וחסרת שמחת חיים, אני תמיד חושבת על זה ובוכה...

"ג'יני" היא שמעה קול קטן וחברותי, היא ידעה שזאת הרמיוני, תמיד אפשר לסמוך עלייה, היא תמיד מעודדת אותי ומעלה לי חיוך על הפנים!

"כן" ענתה ג'יני בחיבה.

" היו צעקות אז הבנתי שזה את והארי רבים, תביני, הוא לעולם לא הפסיק לאהוב אותך הוא פשוט חשב שיהיה לך יותר טוב עם מישהו אחר..."

"אני יודעת, אני יוצאת עם מישהו אבל...הוא לא אותו דבר, הארי מיוחד בהארי יש משהו שונה!" אמרה ג'יני ופרצה בבכי.

"די, ג'יני, די!" ניסתה הרמיוני לעודד אותה.

"אני יודעת שאת התמודדת ומתמודדת עם דברים קשים יותר, אבל, אני אהבתי אותו מהרגע הראשון שראיתי אותו ואז שהוא נפרד ממני, אני לא יכולה לחשוב אפילו מה עבר בתוכי"

"אמא שלי עדיין חולה אבל זה לא אומר שאסור לי לשמוח וליהנות, היא גם אמרה לי שהיא תבריא והיא אוהבת אותי, והתעודדתי!"

"תודה, הרמיוני" ענתה ג'יני וחיוך רחב עלה על פנייה הרטובים.

"אני כאן בשבילך את יודעת!"

"טוב, אני צריכה להתארגן לפגישה היום, הזמנתי אותו לפה בערב, הוא חמוד מאוד, רומנטי ומצחיק" ג'יני אמרה והסמיקה.

"הארי, אתה מוכן לבוא רגע!" צעקה הרמיוני מלמעלה.

"כן, אני בא!!" צעק לה הארי כתשובה.

בדרך למעלה קלטו עניו את ג'יני אוספת את שערה הג'ינג'י החלק, גופו של הארי רטט וגם ליבו פעם בחוזקה...

"היי!! למה עצרת? אני מחכה!" צעקה הרמיוני, היא קלטה אותו מביט בג'יני.

"טוב, אני רוצה לברר כמה דברים על הפרשה הזאת"

"תרגישי חופשי" אמר הארי בחיבה.

"טוב, אז, איפה היית אתמול?" שאלה הרמיוני.

"בתחילת הערב הייתי פה, אחר כך נסענו אליי הביתה"

"למה אתה מתכוון בנסענו" שאלה הרמיוני בחשדנות.

"אני וצ'ו, היא הכינה לי ארוחה והלכנו לישון, אני לא זוכר ששדדתי משהו"

"טוב, אז איך אתה מסביר שראו מישהו שנראה כמוך אתמול בערב בגרינגוטס?"

"הרמיוני, זה לא אני, אולי הוא מצא שערה שלי והכין שיקוי פולימיצי?"

"יכול להיות, אבל הגובלנים אמרו שהיה לו את אותו הקול שלך ואת אותו השרביט שלך"

"טוב, את זה אני לא יכול להסביר, את חושבת שיכולתי לעשות דבר כזה?"

"לא, אבל רון חושב שכן" אמרה בלחש והארי בקושי שמע אותה.

"מה אמרת?"

"כלום" היא השיבה.

הארי ירד למטה, היה כבר ערב השמיים התכסו בכוכבים וירח מלא האיר את השמיים.

הארי ראה את רון בוהה בכוכבים, צ'ו יושבת ומדברת בטלפון, מכשיר שהארי קנה לה בשביל שתוכל לדבר אתו שתהיה בסביבה המוגלגית.

נשמעה פתיחת דלת...

"היי לכולם!!" זאת הייתה ג'יני עם החבר שלה, הוא היה נאה מאוד, שיער שחור חלק עד כתפיו, היו לו תווי פנים מיוחדים...

הארי קינא בו, איזה כיף לו שהוא יוצא עם ג'יני, הוא בר מזל, כמו שאני הייתי...

"טוב, תכירו בק, החבר שלי, הוא בן 20 שנה מעלייכם, בגיל של צ'ו המגעילה."

"נעים להכיר אותך" אמרה הרמיוני והסמיקה.

"היי" ענה רון מרחוק ונפנף בידו.

"זאת הייתה חברה שלי הרמיוני, וזה היה אח שלי רון, אל תתייחס אליו, הוא לא אוהב שאני יוצאת עם בנים"

"אני עולה למעלה" צעקה ג'יני.

"מה שבאלך!" ענה רון ממורמר.

______________________________________________________________________________________________________________________________________________-

אמרו לי במקום להוסיף פרק, שזה לא עובד, פשוט לערוך פרק, אז הינה ההמשך....

____________________________________________________________________

בינתיים אצל ג'יני בחדר:

"טוב... אז מה קורה?" שאלה ג'יני בביישנות.

"הכל טוב, נסיכה שלי מה אתך?" אמר בק ונישק אותה נשיקה קטנה.

"רוצה לצאת לסיבוב בחוץ, לאכול ארוחת צהריים במסעדה יפה או משהו?"

"בשמחה!" ענה לה בק.

"יאללה בוא נצא, מחר כבר לא אהיה פה, אני חוזרת לבית הספר"

"באיזה בצפר את לומדת? בהוגוורסט, בבובאטון?"

"אני לומדת בהוגוורסט, אני עכשיו שנה שביעית" ענתה לו בחיוך.

ג'יני ובק טיילו בהוגסמיד עד שעות הערב, הם אכלו במסעדה צרפתית, הם טיילו לאורך החוף, ג'יני נהנתה מאוד, היא התאהבה בו.

במחילה:

"אני לא כל כך בטוח שהוא מתאים לג'יני" אמר רון ועל פניו הייתה הבעה של פחד.

בינתיים הארי ניסה להתעלם מהשיחה, למה בכל דבר צריך להזכיר את ג'יני, אף אחד לא יודע מה הוא מרגיש, כמה הוא עצוב, כמה הוא רוצה שג'יני תחזור אליו, אבל הוא לא יכול הוא הבטיח לעצמו....

"אל תדאג, ג'יני יודעת לבחור את החברים שלי" חייכה הרמיוני וקרצה להארי.

"מה כל כך חשוב לכם, היא כבר גדולה, היא יודעת מה היא רוצה, הרי פעם היא הייתה חברה של הארי" אמרה צ'ו.

להארי כבר לא היה נעים כל כך להקשיב לשיחה...

"צ'ו, בואי נלך, אני אשים אותך בבית שלך" ניסה הארי לברוח מהשיחה.

"טוב, ביי הרמיוני" אמרה ורצה לחבק אותה.

"ביי רון!" צעקה אליו ופתחה את הדלת המובילה החוצה.

"מה יש להארי הוא מתנהג מוזר?" שאל רון בחשדנות.

"ואתה לא? אתה היית היום ממש עצבני" אמרה הרמיוני וניסתה לעצבן את רון עוד יותר...

"נראה לך, אני לא כזה"

"בטח, אתה אף פעם לא מתרגז!"

הם צעקו וצעקו עד שבסוף העניים החומות של הרמיוני פגשו בעניים הירוקות של רון, והם התנשקו, הם התנשקו כל כך הרבה זמן שהם לא שמו לב שכל בני משפחת וויזלי כבר חזרו מהעבודה וכולם מסתכלים עליהם...

___________________________________________________________________________

הינה ההמשך, בגלל שניסתי להעלות עוד פרק וזה לא הצליח הנה ההמשך פה:

___________________________________

"אופס...ניראה לי שקצת נסחפנו" אמרה הרמיוני והסמיקה.

"איזה נשיקה!" אמר ג'ורג וצחק.

"תפסיק כבר, אז מה? אתה לא מתנשק עם אנג'לינה?" אמר רון מנסה לברוח מהערה של ג'ורג.

"טוב, רון אני חושבת שזה מספיק, כולם לעלות לחדרים ואני אקרא לכם שארוחת הערב תהיה מוכנה!" צעקה גברת וויזלי, היא לא הייתה מוכנה לשמוע על זה יותר.

"רון, אני חושבת שנעלה למעלה" אמרה הרמיוני והלכה לכיוון המדרגות.

הרמיוני ורון דיברו ודיברו, הם ניסו לברר אם זה באמת היה הארי שפרץ גרינגוטס או שזו הייתה רק בדיחה....

נשמע צלצול טלפון, זה היה הפלאפון של הרמיוני, הרי היא ילידת מוגלגים, היא צריכה מכשיר קשר כדי לדבר איתם.

הרמיוני רצה החוצה, דמעות בענייה, רון לא הבין מה קרה, הרי הוא ידע שהיא רגישה, אבל מה יכול לגרום לה לבכות עכשיו?

הוא נזכר, אמא שלה!!!

"הרמיוני!!" הוא צעק ורץ אחריה, הוא לא שמע מילה, הוא עצר לרגע והיא נעלמה...

אויי, לא נכון, היא בטח התעתקה" אמר רון, פניו היו ספוגים בזיעה, רגליו רועדות מרוב מאמץ, אבל הוא חייב להיות איתה, אולי קרה לאימא שלה משהו.

הוא החליט שהוא מתעתק לביתה של הרמיוני, יש שם טלפון, הוא יוכל להתקשר אליה, לשאול איפה היא, הוא התעתק.

רון הגיע לבית הגריינג'רים, הרמיוני יושבת בסלון, החולצה שלה התמלאה בטיפות הבכי שלה, רון התיישב לידה, ליטף אותה וברוך שאל אותה:

"הרמיוני, מה קרה?, למה את בוכה?"

זזאתת, אמאא, שללליי, ההיייאא במממצצצבבב קקשההה, הההייא ממאושששפזת בבית חחוולליים" אמרה הרמיוני, אך כולה רעדה, כל מה ששמעו ממה שאמרה, היו מילים ארוכות ומסובכות.

"קודם כל תירגעי, תשתי מים, היא תהיה בסדר, אני בטוח בכך" אמר לה רון ונתן לה נשיקה על הלחי.

"תודה רון, אני לא יודעת מה הייתי עושה אם לא הייתי כאן" אמרה הרמיוני וחייכה אליו חיוך קטן.

"אני כאן תמיד בשביל לעזור לך" אמר רון בנימה הכי מנחמת שיכל להגות.

"אין עלייך!!!" אמרה ונישקה אותו....

___________________________________________

כמו שכבר אמרתי לכם, אמרו לי להוסיף פרקים באותו פרק....

אשמח אם תקראו ותמליצו לחבר, וכמובן תכתבו תגובות(:

____________________________________________________

כעבור שנה וחצי:

הארי התעורר לבוקר אוורירי וצח, ציפורים צייצו בשמיים, אבל הצרות רק התחילו, מצבה של אמא של הרמיוני הולך ומחמיר, ג'יני מגלה התעלמות מוחלטת ממנו ועדיין מוצפים שקרים על השוד שביצע.

"בוקר טוב" אמרה צ'ו מתמתחת ומפהקת בו זמנית.

"בוקר טוב גם לך" אמר הארי ונישק אותה, הארי וצ'ו כבר גרים ביחד כחודשיים.

"את באה איתי למחילה, אני הולך לעזור קצת לרון, הרמיוני בדיכאון." שאל אותה הארי.

"ברור, כל מה שתרצה, הריי הרמיוני היא גם חברה שלי" צ'ו חייכה אליו.

הם התעתקו למחילה, הארי ישב לצידה של הרמיוני וניסה להרגיע אותה, על אף ששניהם מאוהבים באנשים אחרים, הקשר בין הרמיוני והארי עמוק וקרוב מאוד, יש דברים שהרמיוני מספרת רק להארי, הוא כמו אח בשבילה והיא כמו אחות בשבילו.

בינתיים צ'ו עשתה סיבוב במחילה, היא לא רצתה להתערב בשיחות נפש של הארי והרמיוני, היא ראתה את ג'יני עוד ישנה.

צ'ו נכנסה לחדר שאלה וראתה שעדיין יש לה תמונות שלה ושל הארי מחובקים, מתנשקים, עושים שטויות.

"החדר שלי נהיה מוקד תיירותי?" שמעה צ'ו קול מאחוריה.

"מצטערת" מלמלה צ'ו.

"מה את רוצה?" שאלה ג'יני בקול קר.

"רק ראיתי תמונות שלך ושל הארי ותהיתי לעצמי שגם אחריי כל מה שהוא עשה לך וכל מה שהוא דיבר עלייך, את עדיין אוהבת אותו?" שאלה צ'ו מהססת.

"זה תמונות ילדות, חובה לשמור אותם" אמרה ג'יני בקרירות.

"אני והארי שוקלים להתחתן" אמרה צ'ו וניסתה לגרות את ג'יני.

"יופי שיהיה לכם במזל" אמרה ג'יני כמתעלמת מהערה שזרקה צ'ו, אבל משהו בקולה היה שונה, טיפה קטנה זלגה בענייה והיא עצרה אותה.

"טוב, אז אני ארד להארי" אמרה צ'ו בעצבנות.

"ביי!" אמרה ג'יני בלי אוויר, היא הרגישה חנוקה, שום דבר לא עניין אותה, הארי רוצה להתחתן? ועוד עם צו'? ואני תמיד חשבתי שהוא אהב אותי, תמיד חיכיתי לו, תמיד הייתה ותמיד תהיה לי פינה בלב בשבילו....

-------------------------------------------------------------------------------

תגובות פליז!!