snow and Mirrors

לא היה משהו שונה באחר הצהריים הזה מאשר בכל אחר צהריים של יום שבת. חדר המודעון של גריפינדור היה מלא והומה, וחוץ מהשלג הכבד שירד בחוץ היום הזה התחיל להסתמן לסיריוס בלק כמו עוד יום משעמם וחדגוני. רמוס הציע לו ללמוד לבחינה בהתגוננות מפני כוחות האופל אבל לא היה שם משהו שהוא לא ידע כבר, כפי שטרח להזכיר באופן מאוד מעצבן לג`יימס ולפיטר.

לא ששניהם היו יותר טובים: ג`יימס ישב בכורסא ליד החלון המכוסה אד וצייר שוב, באופן אובססיבי, את שמה של לילי על הקלף אותו היה אמור למלא בחיבור על סגולות ציפורני דרקונים לשיעור שיקויים, ופיטר קרא באיזשהו ספר על הוגסמיד ועל הצריף המצווח. ועכשיו הוא הקריא להם גם קטע נבחר:

 "הצריף המצווח אוכלס בראשונה על ידי רוחות כאשר מאריאת איש גולבן וקורסיו מבנגלדש קבעו לערוך בו דו קרב, ובאופן שאינו מובן לאף קוסם או מוגל כיום, הצליחו להרוג אחד את השני. אך רוחותיהם של השניים המשיכו בקרב האימתני שלהם במשך דורות על גבי דורות. השמועות של הקרב משכו רוחות אחרות של לוחמים שמתו ומהר מאוד הצריף התמלא ברוחות שהתחלקו לשתי הסיעות שנלחמו אחת בשנייה עד חורמה. כל סיעה סרבה לעזוב את הצריף, בטוענה שהצריך הפך לביתה הקבוע, והקרב ביניהן המשיך. מטרת הקרב מאוד לא ברורה לכל צופה מבחוץ שהרי שתי הרוחות כבר מתו, וכל מי שניסה לברר מה בדיוק קורה בצריף חזר כשדעתו טרופה עליו ומלמולים בלתי הגיוניים עולים מפיו, מה שגרם לתושבי העיירה הוגסמיד להתרחק מהצריף המקולל המשמיע קולות מוזרים..."

"מרלין, פיטר!" קרא סיריוס בזעם לאחר שבמשך חמש דקות הוא היה היחיד שהקשיב לזרם השטויות המתמשך שעלה לו על העצבים. "אתה יודע היטב מה בדיוק יש בצריף המצווח וזה לא הרוחות של מארי-מה-שמו והחבר שלו אלא רמוס כשהוא משתנה! מתי תתבגר כבר!?" הוא צעק על פיטר.

משמאלו רמוס סגר את הספר ממנו התכונן בחבטה רמה וקם בחדות: "מתי אתה תתבגר כבר! אולי אתה רוצה לצעוק את זה כדי שכל בית הספר ידע?! מתי תלמד לשמור על הפה הגדול שלך סגור!?" הוא צעק עליו ויצא מחדר המועדון בצעד מהיר.

לפתע סיריוס הבין מה אמר, ומבט מהיר מסביבו לא הראה, למזלו, שמישהו שמע אותו. הוא הרים מבט אל ג`יימס. "הוא די צודק, אתה יודע," אמר ג`יימס בשעמום, לא מרים את עיניו מהקלף. פיטר, לעומתו, רעד כל כך מהחלפת הצעקות שהספר המטומטם על הצריף המצווח נפל מברכיו.

"לאן הוא הולך?" פיטר צייץ בפחד. "עכשיו הכל שלג, וקר, ואין לו שום מעיל," הוא המשיך וסיריוס קם אף הוא.

"אני יוצא לחפש אותו," הוא אמר לשניהם וג`יימס הנהן בחוסר עניין, עסוק בלעגל טיפה יותר את האות א` של שם משפחתה של לילי. פיטר הנהן אף הוא, ואז קפץ ממקומו וקרא: "אבל לא לקחת מעיל!". סיריוס כבר לא שמע.

"ירחוני!" הוא יצא מהתמונה של האישה השמנה והביט ימינה ושמאלה. איפה הוא יכול להיות? הוא רץ לאולם הגדול, צועק בכל כוח ריאותיו את שמו של רמוס, אבל חוץ מהנזיר השמן לא היה שם אף אחד. הוא נאבק לעלות בגרם המדרגות החלקלק מרוב מים עד לספרייה, סוקר במבטו את המושבים הריקים. הוא גם לא שם. וגם לא במטבח וגם לא במחסן הריק של פילץ`.

לבסוף הוא יצא החוצה. אמנם זה טירוף, אבל כמו שהוא הכיר את ירחוני מאחורי כל החכמה והטפות המוסר הוא היה לא פחות מטורף מהם.

הניחוש התברר כנכון. השלג היורד בפתיתים קטנים ויבשים לא הספיק למחוק את הצעדים הגדולים, צעדי ריצה, שהובילו מהדלת הראשית לכיוון היער האסור. הוא מיהר לגמוע אותם, רץ בכל כוחו, עוקף את מגרש הקווידיץ` ומתבונן בפראות לכל חלקי היער.

לא רחוק מגבול היער, נשען על גבו של עץ ענק וערום מעלים, היה רמוס. מבטו היה מקובע בקרקע ובעזרת מקל דק הוא שרטט בשלג עיגולים חסרי משמעות.

"ירחוני!" קרא סיריוס בהקלה ורץ אליו, מתנשם ומפיו עולה הבל. רמוס הרים את ראשו והביט בו במבט שהיה כולו קרח. סיריוס כרע על ברכיו לידו ושם את ידו על כתפו של רמוס. רמוס הזיז את כתפו בזעם.

"אני מצטער! אני באמת מצטער! לא קלטתי מה אני אומר! פשוט פיטר..." הוא התחיל.

"אתה תמיד מאשים את פיטר! ובכן, הנה חדשות: פיטר לא אשם בזה שאתה כל שני וחמישי כמעט חושף את העובדה שאני אדם-זאב!" הוא צעק עליו. סיריוס נרתע. רמוס מעולם לא צעק. לא בלי סיבה מאוד מוצדקת.

"אני יודע שפיטר לא אשם, הוא פשוט הרגיז אותי כל כך..." הוא התחיל שוב אך שוב שוסע על ידי רמוס.

"שהחלטת ללכת ולספר לכל גריפינדור שמסתובב ביניהם אדם-זאב שרודף את הצריף המצווח האגדי!" רמוס המשיך במקום סיריוס. כתפיו של סיריוס שחו ולא היה לו מענה. הוא כבש את מבטו בקרקע.

"אתה יודע," רמוס הביט אליו במבט שואל אמיתי "לפעמים אני שואל את עצמי אם באמת אכפת לך. כלומר, אם בשבילכם זו רק עוד הרפתקאה. אם אתם באמת תופסים כמה זה כואב פיזית ונפשית להיות חצי אדם! להפוך כל הזמן לזאב בזמנים קבועים, להסתיר את זה מכל העולם כדי שלא יסתכלו עליך כאילו אתה עכביש דוחה..." אמר רמוס במרירות ומשהו נצבט עמוק בחזהו של סיריוס.

"`היי, רמוס הופך עוד מעט לזאב שוב, בואו ונלך לחקור את הוגסמיד בלי רשות!` או `משעמם לי, איזה מזל שהיום ירח מלא ויהיה לנו מה לעשות`. זה מה שאני בשבילך? אמצעי לבידור? להפגת השעמום ולעבור על הכללים?" שאל רמוס שוב בשקט. סיריוס פכר את ידיו בעצבנות.

"אתה אמור להיות חבר שלי!" הוא צעק עליו וסיריוס הרים את ראשו במהירות.

"אני כן חבר שלך! אם לא הייתי חבר שלך לא הייתי טורח ללמוד במשך כל השנים האלו איך להפוך לאנימאגוס! ואם לא הייתי חבר שלך כבר מזמן הייתי מוצא לעצמי חברים שלא משתנים כל פעם שיש ירח מלא!" קרא סיריוס במחאה, פוגש את מבטו הלוהט של רמוס.

"אתה בהחלט לא מראה את זה," אמר רמוס בשקט.

סיריוס השתוקק לחבק את רמוס ולקחת ממנו את כל המרירות והספקות שיש לו בדבר חברותם. הוא נאנח עמוקות ושם את ידו שוב על כתפו של רמוס. הפעם רמוס לא משך הצידה.

"אני יודע שהייתי לא בסדר. וסביר להניח שלא רק הפעם הזו אלא גם בפעמים אחרות. ותאמין לי שכן אכפת לי ממך. אכפת לי מאוד. אתה בשבילי בראש ובראשונה חבר ולא אדם-זאב. ובאמת שגם אם לפעמים אני פולט שטויות..." מבטו של רמוס עבר אליו והוא הרים גבה סקפטית, "טוב, אז גם כשאני פולט שטויות, תאמין לי שאכפת לי ממך," אמר סיריוס ובעקבות זה השתררה דממה. דממה כל כך כבדה עד כי סיריוס יכל לשמוע את רמוס נושם לידו, שפתיו אדומות מהקור.

ידו של סיריוס עדיין הייתה על כתפו של רמוס והוא נשען קדימה, מרגיש את נשימתו החמה של רמוס מתנפצת על פניו. ידו עברה בשיערו של רמוס, לא קצר ולא ארוך, מרגיש את הדגדוג הנעים שהמגע יצר. רמוס הרים את פניו, מופתע, מתבונן בסיריוס המתקרב אליו לאט אך לא נרתע. ידו של רמוס עלתה לכתפו של סיריוס ועצרה אותו ברכות: "מה אתה עושה?" הוא שאל, כמעט בלי קול.

סיריוס התחייך. "מראה לך בדיוק כמה אכפת לי ממך," הוא אמר עם שמץ של הומור בעיניו. רמוס עדיין לא הוריד את ידו.

"אתה בטוח?" רמוס שאל כששפתיו של סיריוס היו קרובות כדי סנטימטר לשפתיו שלו. סיריוס עצר בתנוחה הזו.

"אלא אם כן אתה לא רוצה," הוא אמר לרמוס.

שנייה. שנייה שנראתה כמו נצח חלפה לה לפני שרמוס הוריד את ידו וסגר את המרחק בין שפתותיהם, מנשק את סיריוס. סיריוס הרגיש את הקור של השפתיים שנלחצו לשלו, את המתיקות המסחררת של הנשיקה עוטפת אותו מכל כיוון. הוא היטה את ראשו של רמוס ולשונו חדרה לפיו, מוצאת שם את החמימות לה ציפה, פוגשת בלשונו של רמוס ומשתעשעת איתה קצרות.

רמוס שחרר אנקה קצרה וידיו משכו את גופו של סיריוס אליו, סוגרות את המרחק בין שניהם. ידיו של סיריוס ליטפו את פניו של רמוס והוא ניתק את עצמו משפתיו וטייל לאורך קו הלסת החד ובמורד גרונו של רמוס. ידיו של רמוס חיבקו את ראשו של סיריוס, מושכות אותו יותר קרוב. ראשו מוטה אחורה ועיניו עצומות.

ידיו של סיריוס טיילו עד למותניו של רמוס ועלו חזרה, פותחות כפתור אחד בגלימתו בשאלה. בתשובה משך אותו רמוס למטה לשלג הרך, היבש, הרחק מהעץ הערום עליו נשענו קודם. סיריוס חזר ונשק לרמוס על שפתיו, מרגיש איך הוא נבלע בנשיקה ושוכח את עצמו כנגד המתיקות והשלמות של המגע שהעביר חום במורד עמוד שדרתו.

אצבעותיו פתחו עוד כפתור ועוד כפתור, חושפות את הגוף הרזה, החיוור. סיריוס עצר לשנייה והביט בגוף המכוסה צלקות וגרונו נחנק. הוא נשק לכל אחת מהצלקות באיטיות, לשונו עוברת על מתווה הצלקת על העור ומעבירה גלים של חום ברמוס.

אצבעותיו של רמוס הגיעו לכתפורי גלימתו של סיריוס, פותחות אותה במהירות. סיריוס הזדקף, מניח לגלימה ליפול חלקית מעליו, נשאר במכנס אותו לבש מתחתיה. רמוס פתח עוד את כפתורי גלימתו, נשאר אף הוא במכנס החם שמתחתיה, וסיריוס ראה על מפתח הלב צלקת עגולה קטנה, שכיווצה את ליבו הוא. הוא רכן, ידיו מחבקות את גבו של רמוס, וסגר את פיו על הצלקת העגולה, לומד את צורתה המושלמת בעזרת לשונו. ידיו של רמוס שיחקו בשיערו ומשכו את ראשו לעוד נשיקה.

סיריוס פקח את עיניו ומצא את עצמו מול מבטו החודר של רמוס. היה זה מבט מקבל, אוהב. סיריוס הושיט את ידיו ובאצבעות מרפרפות סגר את עפעפיו של רמוס, סוגר את עיניו הוא ומתכונן שוב לצלול לנשיקה שתיקח את נשימתו...

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

פיטר פלט נחירה רועשת במיוחד וסיריוס הזדקף. הוא היה במיטתו, שוכב על בטנו ומחבק את הכרית שלו כאילו הייתה רמוס.

רמוס?

לאט לאט החלום התחיל לחזור אליו, ועם כל פרט שחזר הוא נדהם יותר ויותר. מה זה אומר? האם זה קרה באמת? האם היום הוא שוב פלט משהו שהוא לא היה צריך לפלוט? האם הוא נישק את רמוס? חלום ומציאות התערבבו בראשו.

הוא קם ממיטתו וניגש למיטה של רמוס, שם שכב רמוס כששמיכתו מכסה רק את כפות רגליו. הוא תמיד בעט את השמיכה מעליו בלילה. הרגל מגונה.

סיריוס התיישב בעדינות על קצה המיטה, מביט בנער הישן. הוא התבונן בחזה המכוסה צלקות. איך הוא זכר בכזו בהירות את המיקום של כל אחת מהן?

זה התחיל להפחיד אותו, אבל זה לא מנע ממנו להושיט את ידו ולטמון אותה בשיערו של רמוס, מרגיש את הקצוות המשיים נכרכים מסביב לאצבעותיו. רמוס לא זז וסיריוס משך את ידו אחורה.

כולם ישנו, לא מודעים בכלל לחלום המוזר שסיריוס כרגע חלם. פיטר בעט ברגלו קצרות והגיש לפיו משהו דמיוני. ג`יימס ישן בתנוחה כמעט בלתי אפשרית במוזרותה - מעשה מאוד ג`יימס פוטרי - ופיו פתוח.

סיריוס רצה לחזור למיטה שלו אבל אז משהו תפס את עינו. הצלקת העגולה, המושלמת בצורתה, על מפתח הלב. וכמה שהוא רצה להתנתק, הוא לא יכל שלא לרכון ולסגור עליה את פיו בנשיקה קצרה לפני שחזר למיטתו ונדר לשכוח את הכל.

מהר מאוד הוא שוב נרדם, והפעם שנתו הייתה נטולת חלומות.