עולם חדש

שלום, קוראים לי סוזן וולטרס אבל כולם קוראים לי סוזי.
אני בת 11 ואני גרה בלונדון, אנגליה.
אני בת בכורה לשלושה אחים: אלי, אדם וג'ואנה. להוריי קוראים נורמן וטורי.
יש לי שיער שחור ארוך וחלק, עור בהיר ועיניים גדולות ושחורות.
אני לומדת בבית-ספר עירוני בלונדון ואני חייבת לציין שאני לא תלמידה מוכשרת במיוחד. המקצוע היחיד שאני מקבלת בו מעל "מספיק" הוא ספורט מפני שאני מאוד טובה בתפיסת כדורים ואני תופסת גם את הכדור הקטן ביותר.
בן-דודי רוברט מלמד אותי בחינם בשעות אחר הצהריים מהסיבה שהוריי לא יכולים להרשות לעצמם לממן מורה פרטי.הדבר היחיד שאני יכולה להתנחם בו הוא שעוד כמה ימים מסתיימת שנת הלימודים.
"סוזן! סוזן וולטרס! איפה את חושבת שאת נמצאת?! אולי עוד מעט נגמרת השנה אבל זה לא אומר שצריך לחלום!" נבחה עלי המורה הקשוחה להיסטוריה, גברת מקדונלד.
"סליחה.." מילמלתי כשהבנתי איפה אני. עכשיו אתם מבינים למה אני לא תלמידה מצטיינת? השיעורים כל-כך משעממים אותי עד שאני נרדמת!
אחרי השיעור, כשנגמר היום, הלכתי הביתה סוף-סוף. היום עבר וכבר הגיע הערב. אני קראתי ספר, אחיי הקטנים התארגנו לשינה והוריי קראו את החשבונות בסלון.
"איך נצליח להתמודד עם זה? שנה הבאה אנחנו צריכים לשלוח גם את אלי לבית-הספר... נצטרך לעבוד יותר שעות" שמעתי אותם מדברים בעצב.
פתאום נשמעה דפיקה בדלת. "סוזי תפתחי אנחנו עסוקים!" אמא צעקה לי.
"טוב..." עניתי לעצמי.
כשפתחתי את הדלת מול עיניי עמדה דמות גבוהה עם גלימה ירוקה שהגיעה לה עד כפות הרגליים, שערה היה אסוף בגולגול ועל אפה היו מונחים משקפיים.
"שלום אני פרופסור מקגונגל" אמרה בחביבות.
" תיכנסי בבקשה".  מעניין למה היא פה...
הוריי הרימו את ראשם מהחשבונות ונדהמו לראות את הדמות המוזרה. "אפשר להציע לך תה?" שאלה אמא .
"בבקשה, שניים סוכר" אמרה בחיוך הפרופסור ואז לחשה לי:" זה בקשר ללימודים שלך". אוי לי...
כשאמא חזרה עם התה הפרופסור לא חיכתה רגע והתחילה לדבר: "אני פה בקשר ללימודים של סוזן." ואמא פלטה אנחה קצרה.
" באיזה בית-ספר היא לומדת בשנה הבאה?" שאלה הפרופסור כאילו התעלמה מהתגובה של אמא.
" בית הספר העירוני של לונדון " הצטרף גם אבא לשיחה שאני לא בטוחה שאני רוצה לשמוע.
 "יש לי הצעה קצת יותר מעניינת" אמרה הפרופסור וזה התחיל לסקרן אותי."האם את מעוניינת ללמוד בבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות?" פנתה אליי.
"אמממ איזה מין בית ספר זה?" התעניינתי.
"זאת שאלה יפה. הוגוורטס הוא בית ספר לקוסמים ולמכשפות. לפעמים יש מיקרים כמו שלך סוזן, שיש קוסמים שהוריהם מוגלגים, כלומר חסרי קסם.את מעוניינת לעבור ללמוד בהוגוורטס?" היא אמרה כאילו הכינה את התשובה מראש.
"אני לא מאמין.אין דבר כזה קסם". אמר אבא.
"תיתפלא". ענתה לו הפרופסור. היא נעמדה ושלפה מתוך כיסי גלימתה שרביט ובנפנוף קל היא הוציאה מהכיור שבמטבח סילון מים קטן, ואיתו כתבה באותיות גדולות: יש דבר כזה קסם.
"וואו" אמרו אלי,אדם וג'ואנה שצפו מהצד.
"פנימיית הוגוורטס שוכנת בסקוטלנד. אם את מעוניינת את רק צריכה להגיד. וכמובן שתוכלי להתכתב עם הורייך ולפגוש אותם בחגים. אז מה את אומרת?"
הסתכלתי על אמא ואבא והם חייכו אליי. "בסדר".
"אבל מה העלויות של זה? אני לא בטוחה שנוכל להרשמות את זה לעצמנו." אמא העירה ופניה נפלו.
"אל תדאגי אנחנו נסדר הכל. אז סוזן תארזי מזוודות ומחר ב-11 בבוקר בדיוק תיהי מוכנה. הארי פוטר הוא האדם המושלם להשאיר אותך אצלו.
"מי זה הארי פוטר?" 
"את עוד תדעי..."

תגובות בבקשה!

		הפרק הבא