פוקסטייל?!

ישבתי ברכבת.יותר מכל, דאגתי לאיזה בית יימנו אותי.לא לגריפינדור, זה בטוח. או רייבנקלו. או סלית'רין, אפילו שאבא שלי היה שם. ובטח שלא הפלפאף.

"היי! תתעוררי!" צעקה לוסי. כרגיל, לוסי תמיד מוודא שישמעו אותה. וכרגיל, אנשים באו להציץ מהחלון בדלת לבדוק מה קרה."לוסי, תהיי בשקט!" רטנתי. "מה את רוצה?" הוספתי, כשראיתי שהיא עוטה מסכה של התרגשות."תראי תראי תראי תראי תראי!!" היא התלהבה, ושינתה את צבע השיער שלה. התעייפתי משטויות המטאמורפוזיות שלה, אבל רציתי לשמוע מה יש לה לומר.

פתאום ראיתי את הטירה מהחלון.זאת הייתה טירה גבוהה יפהפיה, עם גנים ענקיים ושלט 'ברוכים הבאים' מהבהב.

"תלמידים חדשים, תלמידים חדשים" הדהד קול של מורה כלשהו במורד הרכבת."תמיד רציתי ללמוד את הלחש הזה!" התרגשה אליס. "נכון שזה לחש מעולה, רוזי?" היא פנתה אליי.חייכתי ופתחתי את פי לענות, אך סגרתי אותו מיידית. המורה הראה לנו סירות קטנות, והורה לנו להכנס אליהן. מחלת ים! מחלת ים! קול קטן במוחי הזהיר.התעלמתי ופניתי לסירה.

"או, כמה שאתם רטובים, מסכנים!" מלמלה אישה גבוהה כשהתעוררתי. "התעלפת, יקירתי, אבל את ערה בדיוק בזמן!" היא פנתה אליי."המיון מתחיל!" נשמע קולו של המנהל דיספט.

"פוטר, רוזי ראשונה!" קראה המצנפת. מסורת השיר נשכחה לפני כשלושים שנה, כשהיא התבלבלה במילים."פוקסטייל!" היא קראה.

התלמידים התחילו למלמל בהתרגשות.

		הפרק הבא