נעלמו אי שם\ ספונגיק

זה היה ערב קיץ חמים.זה לא נראה כמו ערב בו הולך להתבצע רצח.

אבל באותו ערב,לורד וולדמורט פסע אל ביתם של הפוטרים,גלימותיו הרבות משתרכות אחריו

הוא פרץ את הדלת.

הם נעלמו אי שם,

באו ואז הלכו כמו גלי הים,

הם נעלמו אי שם....

 לילי צרחה,ג'יימס צעק ''רוצי!''

וולדמורט הביט בג'יימס. ג'יימס היה חסר שרביט,חסר הגנה,חשוף לכל פגיעה...

וולדמורט שלף את שרביטו בכוונה להרוג,וזעק את מילות הקללה,הקללה שכשאומרים אותה אי אפשר להתחרט...

ובהבזק אור ירוק ג'יימס צנח על הריצפה חסר רוח חיים.

הוא נעלם אי שם,

לא ישוב עוד לעולם,

הוא נעלם אי שם....

ועכשיו הבאה בתור.חשב וולדמורט,והביט בפינת החדר.

לילי עמדה שם,חיוורת,רועדת,אך ידייההיו פרושות לצדדים,מגנות על בנה היחיד...

וולדמורט צחק. צחוק רועם,צחוק אכזר, קר ונטול שמחה או כל אנושיות. צחוק שאינו היה צחוק אמיתי.

שוב אותן מילים,שוב אותה צעקה "אבדה קדברה!" שפילחה את שמי הלילה, וגם לילי נפלה.

עכשיו ג'יימס לא יחכה ללילי בדד,

ילכו אי שם וימצאו זה את זה,יחזרו זה אל זה,

יחזירו את מה שנאבד,

אבל הארי,בנם,נותר לבד...