יצירת הלב-צבע החיים

יצירת הלב

שם הפיקצר: "יצירת הלב-צבע החיים"
שם הכותבת: רוני.
פאנדום: אנטיגונה-סופקלס
שיפ: מאסטרו\קייטלין . אנטגיונה\היימון 
דירוג: PG13 
ז'אנר: אנגסט, רומאנס.
וויתור זכויות: כל הזכויות שמורות לסופקלס היווני ,ולאהרון שבתאי מתרגם הספר. 
תודות:תודה רבה לאלה שביאטה לי את הפאנפיק.
הערות:לפאנפיק יש חמישה פרקים,אני אפרסם כל יום פרק אחד:) שיהיה לכם חג שמח .
וקריאה נעימה

~o~ o~

הקנווס היה ריק, יריעה שלמה וחלקה שמטרתה להעביר רגש-תחושה משהו שאנשים יראו וישארו בפליאה ויגידו "וואו זוהי יצירה" ,"אין מילים לתאר את הפלא הזה", כל אלו משפטים מעטים אשר עליהם חולמים כל הציירים.

לתת רגש, לתת חיים לעצם דומם, לתת לו את הכוח להתחיל מחדש, לתת לו לחיות למרות היותו חפץ.

הצייר הביט בקנווס, מכחולו בידו ומחשבות רבות לא מניחות ללבו- מה יצייר? איך יתקן את עוונו, יעלים את הכתם השחור מין הקנווס? איזה עיטורים ישים ואיזה רגש יעביר?, כשליבו פועם בפחד מתמיד.

איזה מין ציור יצייר? האם יצייר במכחול או האם ישתמש בפנדה? האין זו שאלה חשובה, לדעת באיזה חפץ לתת לדבר נשמה ? "אוי אלי שבשמיים מה רע עווני? האין שום רגש בעולם שיכול לתאר את סבלי?" קרא המאסטרו, פונה אל תקרת הסטודיו במבט של איש המביט במרומי השמיים, שתמיד יהוו בשבילו מכשול וגבול, אשר אותו אדם לא יוכל לעבור לעולם. 

הוא הסיר את מבטו מן התקרה ופסע במעורפל אל כורסאתו, המרחק הקצר נראה בעיניו כנצח, ארוך יותר ממעבר נהר הנילוס ביום גשום. מחשבות מרגעים קודמים העיקו בחוזקה על ליבו ופחד בלתי עביר נותר נטוע במקומו.

כשהגיע המאסטרו לכיסאו והתיישב בתשישות, הוא הביט מסביבו על החדר, נודד מציור לתמונה ולכורסא הניצבת מלפניו, צבעה היה כצבע הוורדים של קייטלין. השם גרם לו לפרוץ בצחוק מר ועצוב. "קייטלין, קייטלין, קייטלין. איך זה שבסופו של דבר הכול מסתכם בך?". 

הוא הסיר את מבטו מן הספה כשדמעות עלו בעיניו. הוא השפיל את מבטו מטה, נותן להן לגלוש על לחיו ולנחות על הקרקע, כמי מצולות טהורים, מי המצולות שבגללם הוא פגש אותה לראשונה, זורחת יותר מתמיד ובידה ספר, ספר אשר בו הייתה נטועה קללה, קללה אשר עוד מימי יוון העתיקה איימה לפגוע באנשים, כפי שהיא איימה לפגוע בה.

המאסטרו התעורר מזיכרונותיו ומחה את הדמעות, ראייתו חזרה אליו ועיניו נחו על הספר, עליו נחתו דמעותיו. הוא היה עם פניו אל הקרקע והשם שעליו היה חרוט, מגולף מעץ, היה אנטיגונה, הספר שבגללו הכול התחיל. הוא הרים את הספר והחל לקרוא את סיפור האוהבים, שבו מעולם לא היו ניצולים.

		הפרק הבא