בחזרה לעבר

תודה על התגובות ^^
פרק שלישי חלק ראשון לפנכם ^^

תהנו, ואל תשכחו להגיב D:

__________________

"הארי, אתה בסדר?" שאלה אנה.
"כן. את?"
"אני בסדר, נדמה לי... איפה אנחנו?"
"לדעתי כרגע אנחנו נמצאים במדשאות"
אנה והארי הופיעו במדשאות הוגוורטס בשעות בין הערביים. הם היו לבדם.
"את בטוחה שהגענו לשנה הנכונה? המקום ריק!" אמר הארי בחשש קל, מסתכל סביבו כמחפש משהו.
"אני בטוחה, הארי!" השיבה אנה, " אני חושבת שהם באולם הגדול. בטח הגענו לערב תחילת השנה שלהם" היא נעמדה וניקתה את עצמה.
"אז... שנלך?" שאל הארי ונעמד אף הוא.
"כן, כדאי.." אנה התחילה להתקדם אל עבר הטירה, והארי בעקבותיה.
הם הלכו בשתיקה למשך כמה דקות עד שהגיעו לפתח הטירה. דלתותיה היו פתוחות לרווחה.
כשנכנסו, שמעו אנה והארי רחשים מכיוון האולם הגדול. הם התקדמו לעבר הדלתות, כשלפתע הגיח מאחוריהם קול מוכר.
"ובכן. מה יש לנו כאן?" הם הסתובבו וראו את שרת בית הספר, ארגוס פילץ', עומד מולם ומחייך חיוך נבזי. בידו שכבה מכורבלת גברת נוריס החתולה.
"איך זה שהוא פה?" מלמלה אנה להארי בעצבנות, שיערה משנה צבעו לכתום כהה.
"לא יודע. בן כמה הוא בכלל?" הגיעה התשובה.
"מתגנבים לטירה, אה? צריך לעשות משהו בנוגע לזה" אמר פילץ' ברשעות גלויה והתקדם לעבר דלתות האולם הגדול.
"חכו פה" הוא אמר ונכנס פנימה.
שני הילדים עמדו בשקט במשך כמה דקות, וחיכו.
לפתע נפתחה הדלת, וממנה יצא פילץ' ואחריו אדם גבוה ורזה, זקנו הלבן ארוך עד למתניו ועיניו הכחולות נוצצות מאחורי זוג משקפיים מרובעים. היה זה הפרופסור אלבוס דמבלדור.
"תודה רבה, ארגוס. אני אמשיך מכאן" פתח דמבלדור בקול נעים ופילץ' נכנס פנימה, מעט לא מרוצה.
"ומי אתם? אתם לא תלמידים שלי- את זה אני יודע." הוא המשיך בקול מהורהר.
"אנחנו לא תלמידים שלך- לא עכשיו, בכל אופן." אמרה אנה בבטחון.
"אנחנו באים מהעתיד" הוציא הארי במהירות.
"קודם כל, מהם שמותיכם?" שאל דמבלדור בהתרגשות סמויה.
"אני אנה בלק, וזה הארי  פוטר" אנה הצביעה על עצמה ואז על הארי.
"פוטר ובלק... נשמע מוכר. ואיך אני אדע שאתם לא אוכלי מוות?" שאל דמבלדור בחשדנות.
"אתה אוהב את הממתק קרמבו!" פלטה אנה בסתמיות.
ודמבלדור חייך. הארי הסתכל על חברתו בבלבול אך לא אמר דבר.
"אני מאמין לכם. כיצד הגעתם, ומה מעשיכם כאן?" שאל המנהל בסקרנות.
"אנחנו במשימה. אתה שלחת אותנו. המשימה היא סודית. אסור לנו לגלות לך דבר על העתיד- הוראות ממך" שיקרה אנה במיומנות. "הגענו עם שיקוי שרקחנו" היא הוסיפה.
"יפה מאוד. מה הסיפור שלכם? תחילה נחוץ לכם סיפור כיסוי כדי שתיטמעו בחברה" אמר דמבלדור בעיניים נוצצות.
"כן. אנחנו נהיה אנה והארי  פוטר- אחים. לדעתי הסיפור הטוב ביותר יהיה שגדלנו עם הסנדק שלנו עד השנה, והוא שלח אותנו לכאן מפני שהוא חושב שכאן נהיה הכי בטוחים" הציעה אנה בקול חלש אך בטוח.
"טוב מאוד. ועכשיו ניכנס ונמיין אתכם- אני מאמין שפרופסור מקגונגל ומצנפת המיון שלה ממיינים את תלמידי השנה האחרונים ברגעים אלה ממש" אמר דמבלדור ופתח את הדלתות. "בואו איתי." הוא אמר ונכנס.
כאשר הם נכנסו, כל הפנים שהיו באולם הגדול נפנו להביט בהם.
דמבלדור התעלם מהמבטים והתקדם אל עבר שולחן המורים, הארי ואנה אחריו.
הם עמדו ליד הפרופסור, שעמד מול האולם כגדול והחל לנאום.
"ברוכים הבאים לעוד שנה בהוגוורטס, חדשים ווותיקים. לפני שנתחיל בסעודה הנפלאה, אציג בפניכם שני תלמידים חדשים- אנה והארי  פוטר. הארי ואנה למדו בביתם עד השנה. הם יכנסו לשנה החמישית שלהם. אבל קודם- נמיין אותם" הוא אמר והתיישב על כסאו שבאמצע שולחן המורים.
פרופסור מקגונגל הציבה מחדש את הכסא הנמוך על במת האולם והחזיקה את המצנפת בידה השמאלית. היא נראתה מעט מבולבלת.
הארי ואנה התיישבו כל אחד בתורו והתמיינו שניהם לבית גריפינדור.
לאחר שהתיישבו השניים, החלה הארוחה.
השניים סרקו בעיניהם את כל השולחן הגריפינדורי, וחיפשו את הקונדסאים, שישבו ביחד ודיברו במהירות.
"נלך להכיר אותם?" שאל הארי בהתרגשות, כשהוא מצפה בקוצר רוח לשיחה עם אביו.
הוא הסתכל ונדהם- אביו נראה ממש כמוהו. היה זה ממש כאילו הוא הסתכל על עצמו במראה, חוץ מעיניהם השונות, כמובן.
אנה הסתכלה על אביה בעניין ושינתה את מראה בריכוז. "איך אני נראית?" שאלה את הארי בחיוך.
"כמוהו. בדיוק כמוהו." הוא ענה וחייך גם הוא. "אז אנחנו יכולים כבר ללכת אליהם?" שאל שוב בהתרגשות.
"כן. "אמרה אנה. השניים קמו והתקדמו לעבר ארבעת הבנים שישבו ואכלו.
פיטר פטיגרו וסריוס בלק טרפו את האוכל כאילו אין מחר. אנה התכווצה מעט למראו של פיטר, שצחק עם חבריו.
סריוס לא נראה כמו המבוגר שהיא פגשה בשנתה השלישית- הוא היה צעיר בהרבה ועיניו נראו יותר מאושרות וקלילות- הן טרם עברו את השנים הארוכות בכלא המכשפים.
גיימס נראה כמו העתק מדוייק של הארי, למעט עיניו השחומות שצבעם היה כזה של שוקולד.
לופין נראה הרבה יותר טוב- שיערו היה זהוב ועיניו דבש נוזלי טהור. לגופו היו פחות צלקות והוא נראה מאושר, קונדסאי לתפארת.
רמוס וג'יימס היו באמצע שיחה ערה כשאנה והארי התיישבו ליד ארבעת הילדים.
שני הקונדסאים הסתכלו על החדשים.
"שלום" פנה אליהם רמוס בחביבות והושיט את ידו.
"שלום" ענתה אנה בחיוך.
"אני הוא רמוס לופין. זה- גיימס פוטר." אמר רמוס בחיוך והצביע על חברו.

הפרק הקודם		הפרק הבא