מינרווה מקגונגל לא הייתה יכולה לדעת

פיקצר ראשון שאני מפרסמת, אז לא להתנפל עליי בתגובות שזה גרוע...וויתור זכויות לרולינג, כמובן.

-----

"סיריוס, תכנס כבר פנימה! תראה- עכשיו פילץ' בקומה השלישית, פיבס בחמישית ו… היי, גברת נוריס בקומה השנייה! אתה יודע מה זה אומר, נכון?" ג'יימס צחקק וחיוך רחב הסתמן על פניו. באותו רגע הדלת נפתחה ולוציוס מאלפוי, מדריך בשנתו האחרונה בהוגוורטס, נכנס לחדר.

לוציוס בהה בסיריוס שאמר לעצמו, כביכול, "תן לי אותה!" ועטה מבט משועשע על פניו לפני שהבחין במאלפוי.

"לא ידעתי שלמדריכים מותר להיכנס לחדר המועדון שלא שלהם…" סינן סיריוס בכעס.

"חשבתי ששמעתי קולות בוקעים מן החדר הזה בשעה שעברתי כאן, מר בלק, ומתוקף תפקידי כמדריך עלי לברר מהו מקור הרעש. אז מה, דיברת אל עצמך? או שיש כאן מישהו תחת גלימת היעלמות, מישהו כמו ג'יימס פוטר…?" הוא שאל בקול מאיים.

"ולמה, אם מותר לי לשאול, כבוד המדריך חושב שג'יימס פוטר יסתתר תחת גלימת היעלמות בחדר שלו, אם אין כל חוק האוסר עליו להתהלך חופשי ברחבי חדר זה?" שאל סיריוס, ספק משועשע ספק מלגלג.

"חמש נקודות יורדות לגריפינדור על דיבורך ה- אין לומר- בוטה לגמרי. ועכשיו – עם מי דיברת?" קולו היה מאיים ביותר, אי אפשר היה לטעות בכך. בדיוק כשסיריוס התכוון לגמגם למאלפוי איזה תירוץ עלוב, ניק נכנס דרך הדלת (בלי לפתוח אותה, כמובן) וריחף לעבר שניהם. עוד לפני שניק הספיק לפתוח את פיו, סיריוס קפץ על המציאה ואמר: "זה שוב אתה, ניק! לא, לא ראיתי את לילי. בדיוק התכוונתי לספר ללוציוס שאתה נכנסת קודם, משום שכבוד המדריך שמע רעשים." השקר בא לו בקלות רבה. ניק לא נראה מבולבל כלל. כנראה שמאות השנים בהוגוורטס סיפקו לו הפתעות רבות ומוזרות מזו.

"ולמה שתגיד לרוח הרפאים 'תן לי אותה', בלק?" חקר מאלפוי.

"בתור תעלול ניסיתי לקחת לו את צנצנת הדיו, מאלפוי. היית צריך לראות את פניו כשנגע בדיו הקפוא!" ניק צחק צחוק מזוייף ביותר. "דרך אגב, לא ידוע לי שלמדריכים מותר להסתובב אחרי חצות במקומות שאין להם הרשאה לכך. אחרי הכל, גם הם תלמידים. אז תסלחו לי, עליי ללכת לברר עם פילץ' ובנוסף למצוא את לילי. תראו אותה, מתחמקת מרוח רפאים…" הוא הוסיף בקול משועשע מעט. מאלפוי מלמל משהו לא ברור והסתלק.

"אתה יודע, אולי באמת כדאי שאגש לפילץ' לברר זאת. אך לפני כן – מה קרה כאן?"

"תודה, ניק. הצלת אותנו מאובדן רב של נקודות בית. אנחנו אסירי תודה לך!" סיריוס חייך את חיוכו הקונדסי המוגזם. 

"שמתי לב שאתה מדבר ברבים. ג'יימס שוב משוטט בטירה, נכון? הזהרתי אתכם שבוע שעבר! אני הולך לחפש אותו עכשיו, ממש ברגע זה ו-"

"הרגע, ניקול. אני כאן." לחש ג'יימס והסיר את גלימת ההיעלמות.

"אבל עדיין יצאת – נכון??? למעשה, הגעתי הנה כדי להזהיר אתכם ששמעתי במקרה את פיבס מספר לפרופסור סלהגורן ששמע רעש מכיוון חדר המדליות וחשבתי שמקימי הרעש עלולים להיות אתם… וחוץ מזה, כמה פעמים עלי להזכיר לך להפסיק לקרוא לי ניקול? תקרא לי ניק,  ניקולס ואפילו סר ניקולס דה מימזי, רק לא ניקול!"

"באמת, סר ניקול הכמעט בלי ראש, כבר טרחתי לא פעם לענות לך ש-"

"גם את הכינוי 'כמעט בלי ראש' לא אסבול! ועכשיו, בבקשה ולהתראות!" ניק חצה בריחוף את החדר ויצא דרך הקיר הימני. ג'יימס משך בכתפיו ובלי לחשוב פעמיים השניים נכנסו תחת גלימת ההיעלמות.

"מה רצית לומר לי קודם?" שאל סיריוס בשעשוע.

"שגברת נוריס ראתה את סבר-מאוס ועלתה לקרוא לפילץ'".

"ומה עכשיו?" צהל סיריוס.

"עכשיו הוא למטה במרתפים, בדרכו למיטתו. אבל מקודם הוא היה עם פילץ' ופרופסור סלהגורן – נראה שסלהגורן הסתפק בסבר-מאוס כמקים הרעש בחדר המדליות. נוכל לבדוק את שעון החול של סלית'רין דבר ראשון מחר בבוקר. אני מתערב איתך שלסלית'רין ירדו נקודות!" השניים צחקקו לשנייה אחת. בשנייה הבאה, סיריוס חטף את המפה מידיו של ג'יימס וקרא בטון שאין לערער עליו: "הערב המפה אצלי! קדימה, יצאנו!" ואכן, ג'יימס לא ערער הפעם והם יצאו לחושך של המסדרון.

"הכל אצלך?" לחש סיריוס ונענה בהנהון קל.

"הגיע הזמן ללמד את סבר-מאוס לקח על השיחה שערך אתמול עם לילי! אבל נצטרך ללכת בדרך העקיפה- תסתובב, עכשיו!- פיבס מתקרב!" למזלם, רוח הרפאים השובב לא הבחין בהם או בקולותיהם והמשיך הלאה. השניים נשמו מחדש ושבו ללכת.

לאחר כעשר דקות, בהן התחמקו מדמבלדור, ממקגונגל ומגברת נוריס, הם הגיעו למטה, למרתף.

ג'יימס הוציא פתק ישן מכיסו, פתק שלילי כתבה עבורו (לו ידעה איך ישתמש בפתק בוודאי הייתה מסרבת לכותבו) ובתנועת שרביט קלה הפתק נעלם בקיר הסודי, דרכו נכנסו חברי סלית'רין למועדון שלהם.

"קדימה," לחש סיריוס. "בעוד פחות מדקה סבר-מאוס עומד לצאת לכאן בדרכו ליער האסור…"

באמת היה צורך למהר, משום שסבר-מאוס חש צורך עז להקדים ולהתייצב ביער האסור בתוך פחות מדקה. לרגע הכל היה שקט, ואז- ללא אזהרה מוקדמת- סנייפ שותק בכל גופו.

"תם ונשלם הקונדס, כמעט." לחש סיריוס והשניים התקרבו לסנייפ המשותק.

"הזהרתי אותך, סבר-מאוס, שתפסיק להיפגש עם לילי. היא לא ראוייה לחלאה שכמוך!" לחש ג'יימס ובעט בכוח בבטנו של סנייפ המעולף.

"ועכשיו תשלם את התוצאות!" השלים אותו סיריוס ותקע כף עם ג'יימס. השניים החלו לחגוג ולהשתולל, מעט יותר מדי. בדיוק כשסיריוס באמת עבר את הגבול ועמד להטיל את קללת הקרושיאטוס על סנייפ, לופין הגיע.

"מספיק! סיריוס, ג'יימס, מספיק!" השניים הסתובבו בהפתעה.

"רמוס! אתה- מה- איך-?" קרא ג'יימס בקול תמים למדי, תמים יותר מדי.

"הצלחתי להתחמק מפילץ'." הסביר לופין קצרות וליכסן מבט לעבר סנייפ, כאילו כדי לוודא שהוא שומע את דבריו. "ועכשיו תפסיקו!" הוא שלף את שרביטו ונראה מאיים למדי. שביב של אור זרח עליו וג'יימס הבחין בבהלה בצל זאבי על הפנים האנושיות. "אל תאלצו אותי לנקוט באמצאים חריפים ולהסגיר אתכם." הוא סיים באזהרה.

"רמוס!" קרא ג'יימס כלא מאמין.

"שלא תעז!" הוסיף סיריוס והביט בסנייפ במבט נבזי שלא נסתר מעיניו של לופין.

"תענישו אותו כמה שתרצו, אבל בלי להשתמש בקרושיאטוס! זה לטובתכם, אני לא רוצה שתבלו את שארית חייכם באזקבאן במקום כאן, באמת!" לופין נכנע. הוא לא יכול נגדם, בפירוש לא.

"עכשיו אתה כבר מדבר כמו חבר, רמוס. אתה יודע מה, סיריוס? נראה לי שנעבור לשלב ב' של התוכנית שלנו. רמוס, איפה פיטר?" אמר-שאל ג'יימס.

"הוא מחפש את הפתק עם הסיסמא לאמבטיית המדריכים, הבנתי שמתחשק לו לעשות מקלחת טובה אחרי הטריק שעשינו היום." רמוס שוב ליכסן מבט לעבר סנייפ, אך אף אחד לא שת ליבו למבט זה.

"כדאי שנלך לחפש אותו, ואתה – שלא תעז להתקרב יותר ללילי!" הזהיר ג'יימס והשלושה התרחקו. לאחר שסנייפ, במראה מרושל ואומלל, התרחק מעיניהם, הם עטו שוב את גלימת ההיעלמות וג'יימס הוציא את פיסת הקלף שנראתה מבריקה ונוצצת. ניכר עליה שלא עשתה שנה באוויר העולם.

"אני נשבע בזאת שאני מחפש צרות…" לחש ג'יימס והמפה החלה להירקם לאיטה.

"חייבים לשכלל אותה שתיפתח מהר יותר." רטן סיריוס בזמן שהשלושה הביטו בה בשתיקה.

לבסוף, לאחר כחמש דקות, המפה התגלתה לעיניהם במלואה.

"אני מקווה שהוא ייבלע את הפתיון ויחפש את פיטר ברחבי הטירה עד שייתפס… רמוס – ממש שיחקת אותה!" העיר סיריוס.

"תודה! גם אתם הייתם מעולים, חברה!" אמר לופין וקרן מאושר.

"הנה סנייפ זז…" סיריוס העביר את הקלף לחלק שבו הם עומדים כעת. "הפרופסור מקגונגל בדרך אלינו – שיט, היא תתקל בנו!" הוא הוסיף בבהלה. ואכן, חששותיו לא היו לשוא. הפרופסור מקגונגל נבהלה כהוגן כשנתקלה בהם, וקראה בקול תקיף: "מי שם? צא מהגלימה, מיד!" שלושתם יצאו והביטו בפרופסור, עוטים על פניהם מבטי הקלה.

"מה לעז-" קראה פרופסור מקגונגל, אך רמוס קטע אותה.

"חיפשנו אותך, פרופסור," מבטה של הפרופסור מקגונגל הפך מכועס למופתע. "אמש גילתה לנו לילי שכמה מתלמידי סלית'רין, ובראשם סוורוס סנייפ, מתכננים הלילה ערב מיוחד של עינוי בני-מוגלגים. לפי דבריה של לילי, החבורה מתכננת לאיים על חייהם של מספר בני-מוגלגים הלומדים כאן ולענות אותם בקללות שאין עליהן מחילה. כמובן שמיד כששמענו על כך מיהרנו לחפש אותך, פרופסור, הן את מומחית ביותר בעניינים שכאלו." רמוס ידע להחניף למורים. ואכן, פניה של הפרופסור הוצפו בסומק קל, אך היא איננה מיהרה לבלוע כל-כך מהר את הפתיון.

"זה לא סוד שאתם לא בדיוק מחבבים זה את זה, אני אינני מאמינה לשטויות הללו! עשר נקודות יורדות לגריפינדור, ואם תרצו שלא יותר תספרו לי מה באמת אתם עושים כאן!" היא קראה בזעם.

"פרופסור, באמת-" קול השרוש מהמסדרון שלפניהם קטע את שיחתם. ארבעתם הסתובבו והופתעו לגלות את פילץ', גורר אחריו שלושה תלמידי סלית'רין- דולוחוב, בלטריקס ורודולפוס, וממלמל דבר-מה על כך שכבר תפס עוד תלמיד אחד הערב.

"מה אתם עושים כאן?" צווחה הפרופסור מקגונגל והביטה בהם בתדהמה.

"תפסתי אותם בקומה החמישית, פרופסור." אמר פילץ' וחייך את חיוכו הנבזי שהיה מאוס על כל התלמידים, תלמידי סלית'רין וגריפינדור כאחד.

באותו רגע הגיח הפרופסור סלהגורן ולצידו פיטר פטיגרו.

"חיפשתי אותך, מינרווה!" אמר סלהגורן ומבטו חלף על פני תלמידי הבית שלו. "פטיגרו מיילל משהו על ערב מיוחד. הוא בבית שלך ולכן אשאיר לך את הטיפול. ומה הם עושים כאן?" הוא פנה אל פילץ'.

"את זה תשאל אותם!" השיב פילץ'. "מצאתי אותם משוטטים בקומה החמישית!"

צעדים נוספים נשמעו במסדרון ולאחר רגע הופיע הפרופסור קטלברן, אוחז בחולצתו הבלוייה של סוורוס סנייפ. חיוך דקיק הסתמן על פניהם של הקונדסאים.

"אני דורשת הסבר!" שאגה הפרופסור מקגונגל.

"פרופסור-" קראו יחד סנייפ, רמוס, דולוחוב וג'יימס.

"לא כולכם יחד! פטיגרו – אתה תתחיל!" פיטר זז באי-נוחות וצייץ: "לילי אמרה לנו שהסלית'רינים מתכננים היום ערב מיוחד. אז בזמן שהשאר הלכו לעצור אותם, אני- החלש והקטן שבחבורה- הלכתי לחפש את לילי ולהזהיר אותה, שכן היא בת מוגלגים… אבל אז נתקלתי בפרופסור סלהגורן." הוא הצטנף.

"ניסית להזהיר את לילי אוונס? חשבת שאתה מסוגל להגן עליה יותר משהיא מסוגלת לשמור על עצמה?" היא שאלה באי-אמון. פיטר הביט בג'יימס כמבקש עידוד.

"פרופסור-"

"הבנתי, אך אין שום סיבה בשעולם לנהוג כך! עוד שלוש נקודות יורדות מגריפינדור!" הסלית'רינים חייכו בעליצות.

"ואתם-" היא נבחה על הסלית'רינים, שמחקו מיד את החיוך מפניהם, "מה יש לכם לומר?"

"אה- אין לנו מושג על מה פטיגרו מדבר, פרופסור." בלטריקס בחרה לייצג את בני ביתה.

"ואתה???" היא פנתה לסנייפ ונראתה כאילו היא עומדת לטרוף אותו בעוד רגע.

"א-אני לא יודע על מה הם מדברים, פרו-פרופסור!" הוא גמגם והתכווץ תחת מבטה הנוקב.

"אני לא קונה את הגמגומים הללו, סנייפ. סלהגורן, מאחר והם בני ביתך, אתה אחראי לעונשם. אני מצפה שתעניש אותם בכבדות!" סלהגורן הנהן בקושי.

"שלושים נקודות יורדות לבית סלית'רין." הוא נאנח.

"רק שלושים?!" הפרופסור מקגונגל רתחה.

"שלושים לכל אחד…" מיהר סלהגורן לתקן את עצמו. צווחות תלמידי סלית'רין הרקיעו שחקים, אך דבר לא עזר.

"אני אלווה את תלמידיי לחדרם." סוף סוף הפרופסור מקגונגל נראתה מסופקת מעט.

הם הלכו בשתיקה, בלי להיתקל באף מורה, פילץ' או פיבס, למרות שדווקא הפעם הקונדסאים היו שמחים להיתקל באחד מהם. לבסוף, כשהגיעו לדיוקן האישה השמנה, הפרופסור לחשה: "סוכריות ברטי בוסט בכל הטעמים" והתלמידים נכנסו.

שנייה לפני שהדלת נסגרה בחזרה, נמלחה הפרופסור מקגונגל בדעתה וקראה לפיטר. כשזה התייצב מולה, רועד, היא הוסיפה: "ובגלל חוסר שיקול הדעת שלך, אתה תקבל גם עונש. התייצב ביום ראשון הקרוב במשרד שלי!"

פטיגרו לא יכול היה לדעת, וגם לא הפרופסור מינרווה מקגונגל בעצמה, שלאחר מספר עשרות שנים היא תשב אצל מדאם רוזמרטה ותדבר עם רוזמרטה ושר הקסמים על מותו של פטיגרו. היא לא הייתה יכולה לדעת שבין השאר היא גם תגיד שהחמירה עם פטיגרו יותר מדי, תיזכר ברגע הזה ממש ותזיל דמעה.