לילי וג'יימס שנה שישית

וויתור זכיות וכל זה

תקופה:הקונדסאים

נקודת מבט:לילי

 הפתק

אוי איזה שיעמום.

עושה שיעורים, יופי לי איזה יורמית.

ג'יימס התקרב אלי. 'מה הדביל רוצה?' אבל הוא לא כזה דביל. הוא מצטיין והוא די יפה. מה אני חושבת לעצמי? יפה? ג'יימס-יש-לי-אגו-בגודל של-הוגוורטס-פוטר?! הוא התיישב לידי. יופי לי. הוא מקרב את היד שלו ליד שלי.

מוזר. אוקיי הוא נותן לי פתק. מי הוא חושב שהוא? תלמיד שנה ראשונה משועמם או מדריך שלומד בשנה השישית?

באותו רגע שנאתי אותו קצת פחות... אבל עדיין די הרבה!

והנה הוא קם. ואני נשארת על הספה בחדר המועדון של גריפינדור, עם הפתק הזה. סבבה לי.

אני אפתח את הפתק בלילה, לבד.

אוף, אני לא עומדת בפיתוי. פתחתי את הפתק. 'לילי, רוצה לצאת להוגסמיד ביציאה הבאה?' יופי.ממש יופי.

לצאת עם אחד הבנים המקובלים והנחשקים בהוגוורטס (למרות שאני די שונאת אותו...) או להכין שיעורים?

בחירה קשה. נו טוב, אני אתן הזדמנות אחת.

הוא טוען שהוא השתנה, טוב הוא כבר לא מטיל קללות סתם על תלמידים במסדרון, אבל עדיין הוא פוץ די נפוח...

זו הדרך הכי טובה שיש לי כרגע להחזיר לסיסי. סיסי הפוצית!

אוף. היא כל הזמן קוראת לי גזר. זה מעצבן. מאוד. והיא דלוקה על ג'יימס, לא בחשאי. זה לא יפה לנצל אנשים, אבל פעם אחת. להוכיח שהוא השתנה. אוף בסדר.

אבל איך אני אומרת לו? או, יש לי רעיון ממש טוב! אני אשב לידו בשיעור ואתן לו פתק!

אדיוטי, אבל גם הוא עשה את זה! טוב הכנתי פתק, התוכנית תצא לפועל! מחר. אולי. נראה.

		הפרק הבא