הארי פוטר והדור הבא

ז'אנר :פנטזיה (כנראה כי בכל זאת, הארי פוטר...)

פאנדום : הארי פוטר (כמובן)

שיפ : אפשר לומר שג'ן כי אין מי יודע כמה...(בינתיים)

דירוג : אין לי שמץ אז שמתי את הראשון...

וויתור זכוויויות : לג'יי קיי רולינג המלכה של כל הזמנים שהמציאה את הארי פוטר.

נ.ב 1 : זה הראשון שלי אז בלי התנפלויות... חוץ מזה שזה בטח לא יצא טוב אבל אולי אתם תהנו...

נ.ב 2 : ראה נ.ב 1.

הערות : -זה עוקב אחרי הפוטרים.

           -זה מהתקופה שבה אלבוס התחיל ללמוד בהוגוורטס.

           -הוויזלים בחופשה בחו"ל.

כל המשפחה חוץ מג'יני שהייתה חולה נכנסו לפונדק שלושת המטאטאים והלכו לכיוון הבר שם ראו את נוויל, שהיה עסוק בכנראה השכרת חדר ללקוח.

"היי נוויל, מה קורה?" שאל הארי.

"בסדר ואיתכם?"

"טוב, וג'יני מוסרת ד"ש לך ולילדים רק רציתי לבדוק שאתה באמת יודע איפה למצוא את השלישייה ושאתה יכול לשמור על הילדים..."

"בטח שכן, תלכו, אני כבר אגיע, ואל תדאג הארי, מקסימום תשאל את המנהלת שם. קוראים לה עלמה, והיא גם קוסמת."

"טוב." והם יצאו מהדלת והשאירו את נוויל להתמודד עם הלקוח המעצבן. הם הלכו ברחבי העיירה הוגסמיד והקשיבו לרעש שמסביב, ג'יימס ואלבוס התווכחו בשקט ולילי פשוט בההתה בעיירה היפה. אז הם הגיעו לבית נחמד ויפה שמשומה הווילונות היו סגורים ומשם היה רעש עמום של רוח. הארי דפק ומייד נפסק רעש הרוח ונשמעה קריאה בקולה של חנה, "פתוח!"

הוא פתח את הדלת וכשנכנס דרך על משהו רך ורטוב שהיה... שלג?! באמצע החופש הגדול?! בתוך בית?!?!?! איך זה הגיוני?

הוא שם לב שמדקה לדקה נעשה חמים יור עד שזה התאזן ולבסוף הצליח לשאול : "מה קרה כאן?"

על פניה של חנה הייתה הבעת אושר כזאת שנדמה היה כי עוד שנייה ותפרוץ בבכי.

"אליס קוסמת!!! זה נפלא!!! היא קוסמת ממש חזקה! היא הצליחה לחולל סופת שלג קטנה!"

משנייה לשנייה אליס האדימה מתחת לשיערה החום-בלונדיני.

"טוב אני צריכה ללכת, אבא כבר יבוא טוב חמודים?" היא התעתקה בקול הפקיקה המסורתי. לאחר שלושים שניות בערך שוב נשמע רעש הפקיקה ונוויל בא.איך שהוא הגיע הוא עטף את ביתו בחיבוק גדול.

"מזל טוב ילדה שלי! חנה סיפרה לי מה קרה... הארי שנייה אני נותן לך את זה."

הוא עזב את אליס ועלה למעלה, לאחר שתי דקות הוא חזר ובידו פיסת נייר קטנה ומקופלת. משהו בה הזכיר את מפת הקונדסאים.

"טוב אז אני הולך, תודה נוויל אני אחזור מחר בצהריים." והארי יצא מהבית, הוא הקיש על המפה שלוש פעמים בשרביט על נקודה קטנה מסומנת באדום ונעלם.

הוא הופיע בחדר קטן ונידח ולפי הריח חשב שזה מקלט."אציו מפתח!" ומפתח קטן טס לתוך היד שלו, הוא פתח את היידית המסתובבת שפותחת את המקלט, פתח אותו ויצא אל האור המסנוור. הוא ראה דלת שכתוב עליה עלמה ודפק. כעבור שתי שניות נשמע 

קריאת "פתוח!" והוא נכנס לחדר שהזכיר מעט את המשרד של אמבריג' חוץ מזה שהתמונות של החתולים לא זזו.

"שלום, אתה יודע אתה מזכיר קצת את התאור שבלה נתנה של אדם בשם הארי פוטר... אני עלמה, ואתה?" היא שלחה יד ללחיצה.

"אני באמת הארי פוטר ואת מכשפה נכון?"

"כן! כבוד הוא לי להכיר אותך אדון פוטר-"

"תקראי לי הארי בבקשה." 

"-טוב אז... אמממ... אתה מחפש מישהו?"

"את חנה ליבוביץ', ניר וייס ובלה רוזנבלום." 

"אה... הם כבר לא חיים כאן... אני אתן לך כתובת אם תרצה."

"כן בבקשה."

 היא לקחה מחברת גדולה והחלה לחפש בה. לבסוף הוציאה פתק ועט ועליו שירבטה את הכתובת : "רמז 5 קריית אתא" ונתנה לו את הפתק. "אם תרצה אני יכולה לקחת אותך לשם, יש להם היום חופש מהצבא אתה מבין. אז לקחת אותך?"

"כן זה יעזור."

הם התעתקו צדדית כי הוא לא היה אף פעם בארץ ההיא ואז הגיעו לבית עם גדר שחורה-לבנה וקומה אחת עם גינה גדולה, מכונית ומנגל ענקי. עלמה דפקה בדלת ובלה פתחה אותה. היא הייתה שונה ממה שזכר, מצד שני היא גדלה ב19 שנים.

"עלמה? בלי להעליב, אני לא בטוחה שזה הארי פוטר..."רק במשפט הזה הוא נכנס לשיחה.

"אני יכול להוכיח!" גם אם אני לא בטוח איך הוא חשב לעצמו... רגע! הפטרונוס! זאת יכולה להיות הוכחה!

"אבל אני לא יכול לעשות את זה בחוץ..."

"טוב נו... תכנס אבל רק כדי להוכיח..."

הם נכנסו לבית, הוא היה רגיל כזה, חוץ מהאורגלין שהזכיר את זה של גברת וויזלי.

"נו? תוכיח!"

"אה? אה כן... אקספקטו פטרונום!" ומהשרביט יצא אייל מדהים.

"אה טוב, אה, סליחה שלא האמנתי... אז מה רצית?"

"רציתי לדבר איתך, עם ניר ועם חנה."

"ומה אתם חוקרים במשרד ההילאים?"

"על המוות של ב... רגע, איך את יודעת שאנחנו חוקרים משהו?"

"כי אין סיכוי שסתם תעבור חצי עולם..."היא ענתה בפשטות. 

 "טוב הם יבואו ואני אגיד לכם ביחד"

"טוב" היא התקשרה אליהם ולאחר כמה דקות הם הגיעו.

 "טוב, אז אנחנו צריכים כל עזרה אפשרית, אנחנו חוקרים על המוות של בלטריקס לסטריינג'."

		הפרק הבא