אשפית בזמן

וויתור זכויות לג'יי קיי רולינג :)


פרק 1

חודש יולי החופש הגדול שעת ערב בבית של הארי וג'יני פוטר.

הארי ישב על יד המעקה במרפסת הכניסה לביתם שלו ושל ג'יני. הוא היה שקוע במחשבות, כך שאפילו לא שמע את לילי שצעקה על ג'יימס באותו זמן להחזיר לה את הבובה שלה.

אחת לחודש היה הארי יושב ומשחזר את הרפתקאותיו, מסכם את עברו, חושב מה היה יכול לשנות, אילו מקרים היה יכול לחסוך.

הוא לא אהב את תחושת האשמה שבאה כמו בעסקת חבילה כאשר שקע בזיכרונות.

אנשים רבים מתו בשבילו. אנשים רבים נותרו ללא משפחה בגללו. אפילו ג'יני ורון- אשתו וחברו הטוב ביותר- סבלו בגללו.

הוא כבש את פניו בידיו. וכל זה בגללי, חשב. אבל ניצחתי את וולדמורט, ניחם את עצמו. הצלחתי.

בעוד הוא שקוע בתוך הוויכוח הפנימי,  בתוך עצמו, ג'יני צפתה בו מחלון המטבח, מבינה גם אם לא יסביר. היא ידעה שעול המלחמה על הוגוורטס תמיד יעורר בהם אי-שקט ועצב. ג'ני זכרה טוב את נעוריה, למרות שקוותה שעם

גילה יימחו הזיכרונות ויישכחו.

היא הייתה צריכה לדעת שזה לא יקרה.

אבל את הרהוריה קטעו שני נפנופי צמות אדומות שחסמו את שדא ראייתה ומשקל כבד שנחת על גבה והפתיע אותה. ג'יני הסתובבה במהירות. לילי טיפסה על גבה של ג'יני, צמותיה מדגדגות את פניה של ג'יני ומסתירות את הארי.

ג'יימס הזעיף פנים, מנסה לתפוס את לילי הצוחקת.

"מה קורה כאן?" שאלה ג'יני בתוכחה שגרמה ללילי להפסיק לצחוק.

ג'יימס פתאום התעניין מאוד בציפורניים שלו.

"ג'יימס, אתה הגדול." נעצה בו ג'יני מבט.

"הוא לקח לי את הבובה, והיא עוד לבושה בצורה אופנתית," מיהרה לילי לענות במקומו ולקבל יתרון. "אז לקחתי אותה בחזרה." היא הרימה בובה עם שיער צהוב ועיניים חומות לבושה שמלה פרחונית וטייטס.

ג'יני הנידה בראשה. שלהארי יהיו עוד כמה דקות לעצמו. היא כבר תפתור את המריבה.

הארי הידק את מעילו סביב גופו. התחיל להיות קר, כדאי להיכנס. אבל אור בהמשך השביל הפתיע אותו והוא נשאר לשבת.

ילדה נעמדה מולו.היא סקרה אותו בחשדנות והנהנה לעצמה.

הארי זקף גבה. "מה קרה, חמודה?" שאל. הילדה הייתה בערך בגילו של אלבוס. היא לבשה בגדים שנראו להארי משונים. שמלה ארוכה וגרביונים בצבע בורדו, תואמים. נעלי סירה עם סקווץ' וקוקיות שקולעות את שערה החום לשני

קוקיות.פניה היו יפים ומתוקים למרות סגנון בגדיה המיושן.הילדה הזעיפה את פניה המלאכיים. "למה דווקא 'חמודה'?" רטנה בקול צלול, שנשמע כאילו היא מדברת עם לקוח שבא לקנות  פריט מסויים.

הארי שם לב לג'יני  שהרימה גבה ממקומה שליד חלון המטבח. היא הנהנה, אך נראה שמישהו מפריע לה לצאת מהמטבח.

"אתה הארי פוטר, נכון?" שאלה הילדה בנימה עניינית.

"כן," ענה הארי. כנראה שהיא מבוגרת יותר מאיך שהיא נראת והיא שינתה צורה, שיער הארי. הוא שמע במעומעם את צעקותיה של ג'יני שכנראה ניסתה לצאת מהמטבח עדיין.

הדלת נפתחה ונסגרה מאחורי ג'יני. "תשארו דקה בפנים. ג'יימס, אתה הגדול. אני מצפה ממך להפסיק לריב עם לילי ולהתחיל להתנהג כמו אח בכור." היא אמרה וצעדה אל עבר הארי.

"מי זאת?" שאלה ג'יני והחוותה לעבר הילדה.

"תשאלי אותה," משך הארי בכתפיו.

ג'יני הרימה גבה אל עבר הילדה.

"האגודה מעדיפה להישאר אלמונית," דקלמה הילדה.

"את צריכה משהו?" התחילה ג'יני להתעצבן.

"לתת חבילה," צחקקה הילדה.

הארי וג'יני החליפו מבטים.

"מה לעשות, אני שליחה ואם אפשר תקחו אותה כבר. יש לי עוד מאה עשרים וחמש חבילות לחלק היום." היא הושיטה להם ארנק קטן.

הארי חייך ולקח את הארנק. "זה לא כמו ארנק הפאייטים שהיה להרמיוני?"

הילדה משכה בכתפיה. "היא בפנים." לפתע היא הלכה כמה צעדים לאחור ונעלמה.

כנראה התעתקה, ניחש הארי. הוא הכניס את ידו לתוך הארנק. "הרמיוני בפנים?" שאל.

הוא הרגיש יד אוחזת בו. "מצאתי," מלמל.

הוא משך חזק והוציא משם... ילדה נוספת, אבל נראה שהיא קטנה מהילדה שהביאה את ה'משלוח'.

היה לה שיער שחור ארוך שהגיע עד מותניה וקווצה קטנה ממנו צנחה כל פעם על עינה השמאלית וכיסתה אותה. הילדה הזיזה את הקווצה אל מאחורי אוזנה, אך היא חזרה למקומה. היא נראתה בערך בגיל של לילי,

שבסיום החופש הגדול תתחיל ללמוד בהוגוורטס. בגדיה נראו להארי מוכרים אבל הוא לא ידע מאיפה. היא החזיקה מזוודה שגם נראתה מוכרת, אך הארי לא הצליח להבין מהיכן. תגית הייתה מוצמדת לחולצתה ועליה היו כתובים כמה

פרטים:

'לוסי, בת 11, הובאה לקרובי משפחתה הארי וג'יני פוטר'

ג'יני הביטה בילדה-שהתברר ששמה לוסי- ברחמים.

הארי הניד בראשו. אם הילדה היא קרובת משפחתם הם יקבלו אותה אל ביתם. הוא לא רצה להיות כמו דודיו. אם הוא יעשה כזה דבר, הוא לעולם לא יסלח לעצמו.

"לא נהיה כמו הדודים שלי, נכון?" אמר בחיוך. "היא תהיה שווה ללילי, לג'יימס ולאלבוס. אם היא קרובת משפחה שלנו, נגדל אותה, אבל שימי לב לגיל שלה. היא תלך להוגוורטס השנה, עם לילי."

ג'יני חייכה. היא ליטפה את ראש הילדה ואמרה: "טוב, אז בואי, לוסי, אנחנו קרובי משפחה שלך, כנראה, וזה ביתך החדש." היא נתנה ללוסי חיבוק ולוסי אמרה: "תודה, אני... מקווה שאני לא אעשה צרות, גברת..." ג'יני חייכה.

"פוטר," היא אמרה. "אבל את יכולה לקרוא לי ג'יני." לוסי חייכה ונתנה לג'יני יד. "טוב, ג'יני."

		הפרק הבא