רגשות אסורים

דראקו מאלפוי התאהב בה בשנתם השלישית בהוגוורטס . 

יותר נכון , הוא הבין שהוא התאהב בה בשנתם השלישית של הוגוורטס. הוא תמיד היה מאוהב בה. 

מגיל קטן הוא הדחיק את הרגשות שלו. החביא אותם מאחורי מסך של אדישות קור ושנאה . 

ואז, היא סטרה לו . אף אחד לא סטר לו - לדראקו מאלפוי , בנו של לוציוס מאלפוי ! אף אחד לא העיז לסטור לו ! 

אבל היא כן , לה היה את האומץ לסטור לו , היא , הבוצדמית הגריפינדורית המעצבנת הזאת לקחה את ליבו ופוררה אותו לחתיכות קטנות וקפואות בלי להניד עפעף.

הוא העריץ את האומץ ואת השכל שלה , הוא אהב אותה יותר מכל דבר אחר - ולכן מטרתו הייתה לשבור את רוחה . 

ואל תחשבו שהוא לא ניסה , הוא בהחלט ניסה . אבל היא הבוצדמית הקטנה הזאת עמדה מולו באומץ של צבא שלם , עם יופיה המדהים ואישיותה הסוחפת , וסטרה לו .

באותו רגע הוא הבין שמאוהב בה , ויותר מזה , הוא הבין שהוא לעולם לא יוכל לעשות עם זה כלום . כי היא הייתה הרמיוני גריינג'ר , החכמה , היפה , ההרפתקנית , שוברת הלבבות הקטנה שלו , בת המוגלגים הגריפינדורית הזאת שנכנסה בסערה אל ליבו ומעולם לא יצאה משם. 

במשך השנים הוא למד להסתיר את תחושותיו טוב וטוב יותר , להקהות את רגשותיו שלאט לאט נמוגו , ואז הוא היה מוכן , הוא היה מוכן להצטרף אל אדון האופל , הוא היה מוכן לצאת נגד כל הבוצדמים המסריחים ולהרוג אותם . להרוג אותה. לאחר המלחמה הוא לא ראה אותה , אך היא תמיד נשארה בליבו . הוא התחתן וחי באושר אך היא תמיד הייתה אהבת הנעורים האבודה שלו , זו שהיה עושה הכל כדי שתהיה שלו , ולו רק לדקה אחת .

הוא ניסה לשכוח ממנה רוב הזמן , מחביא את רגשותיו תחת החומות הגדולות שהקיפו את ליבו . אך מידי פעם , בחדרי חדרים , הוא חשב עליה , מתגעגע ועצוב .  

תשע עשרה שנים אחר כך הוא ראה אותה , עומדת ברציף תשע ושלושה רבעים , קורנת מאושר עם ילדיה ובעלה - רון וויזלי , בוגד הדם הלא יוצלח ההוא. 

הוא ידע שמגיע לה הרבה יותר מוויזלי , למעשה , הגיע לה הרבה יותר אפילו ממנו , שפחד מאביו כל כך עד שלא העיז לגלת לה מה הוא מרגיש . 

לראשונה בזה שנים דראקו מאלפוי הרגיש משהו , הוא הרגיש את ליבו מתנער מאבק השנים , מסיר מעליו את החומות הרבות , והא הרגיש - כל כך הרבה רגשות בבת אחת ! הוא שמח לראות אותה כך , מאושרת , מקבלת את החיים שתמיד רצתה , הוא קינא בוויזלי שזכה לעמוד שם איתה אפילו שלא מגיע לו ,הוא היה עצוב , כי הוא זה שהיה צריך להיות איתה שם עכשיו . ועוד רגש אחד , קטן , דוקר את ליבו כמו סכין , רגש שמאפיין אהבות נעורים נכזבות כמו זו , תחושת הפספוס .