סיפורו של מסע

סיפורו של מסע

מחברת: syzygy-galaxia

מתרגמת: Lis Lupin

הערה: הסיפור עצמו מופיע בפרק אחד, אבל כיוון שאני די חסרת זמן, החלטתי לחלק את זה לפרקים קטנים מאוד...קצת יותר מ-6 או 7 פרקים...לא ממש בטוחה כמה, כשהאחרונים הם יותר ארוכים מהראשונים. הסיפור המקורי הוא בספרדית.

קריאה מהנה!

פרק 1

"אני אהיה בסדר," הוא אמר להם בעוד רון נתן לו טפיחה על הזרועה הימנית וחייך אליו בחיבה. "זה לא כאילו אני הולך לכוכב אחר, אבל אני חייב את זה." הוא הוסיף,  מביט בהרמיוני שהייתה קרובה לדמעות באותה מידה שרון היה קרוב להתבדח כדי שהרגע יראה כמו כל דבר אחר, רק לא לפרידה.

"בודאי. אני לא יודע הרבה, אך אני בטוח יכול להבדיל בין חללית למטוס." הארי פרץ בצחוק. והרמיוני פרצה בבכי.

"נו הרמיוני, אל תבכי." אמר לה רון, מניח את זרועו סביב כתפיה. "אני מתחיל הרגיש כמו בחתונה של פלר וביל. אי אפשר היה ללכת בשקט מבלי להיתקל באישה מתייפחת, במקרה הטוב."

"אתה כזה חסר רגשות." אמרה לו הרמיוני, בעודה מנסה לקנח את אפה, ליבש את דמעותיה ולדבר בטון נוזף באותו זמן. רון פלבל בעיניו.

"שמעתי את זה יותר פעמים מהשיר החדש של 'הווירד סיסטרס', אז זה לא מפתיע אותי וגם לא מעליב אותי. הרמיוני, תני חיבוק לחברך הארי ותנסי שהפרדה תהיה כמה שפחות כואבת."

בכייה של הרמיוני, שעד עתה היה פחות או יותר בשליטה, התפרץ שוב והיא השליכה את עצמה אל זרועותיו של הארי.

"נו באמת, הרמיוני," אמר לה הארי. "את לא חושבת שאת מגזימה קצת?" הבכי של הרמיוני התחזק עוד יותר, אם זה יכל להיות אפשרי. הארי חיבק אותה חזק יותר, וליטף את גבה ברכות. "זה רק למספר שבועות, ואני אכתוב לכם באופן קבוע." חברתו התרחקה ממנו מעט, עיניה ואפה אדומים.

"אתה מבטיח?" היא שאלה אותו.

"אני מבטיח."

הרמיוני חייכה אליו.

"אני אתגעגע אליך." היא הוסיפה בלחש.

הארי נענע את ראשו מעט וחייך אליה, מעביר את ידו על שיערה החום והנפוח.

"גם אני. אני לא הולך לתמיד, הרמיוני."

הוא היה החבר הכי טוב שלה, שהולך רחוק למשך הרבה שבועות, אחרי שעמד למות במלחמתו נגד וולדמורט. כבר עבר חודש מאז, ובשם מרלין, עוד יותר זמן מאז שהם נפרדו לכל כך הרבה זמן. הוא לא הלך לתמיד, אבל אותן מילים רק הצליחו להזכיר לה שברגע מסוים, לפני המלחמה הסופית, הסיכוי שהוא ילך לתמיד היה זהה לזה שהוא לא ילך. לכן לא היה אכפת לה שהיא מגזימה. היא עוד הרגישה שגוש תקוע בגרונה אך היא הכריחה את עצמה לחייך אליו, ובסופו של דבר יצא לה עווית מוזרה. הארי הנהן בראשו ואז הסתובב אל רון ובחיבוק אחרון נפרד ממנו גם כן. הוא רכן כדי להרים את התיק הקטן שהיה על הרצפה, ומבלי להגיד מילה נוספת הלך לעבר האולם אליו הם כבר לא יכלו ללכת אחריו.

"הגיע הזמן ללכת." אמר רון להרמיוני, שהנהנה ונתלתה על זרועו של חברה, ושניהם יחדיו צעדו לעבר היציאה של נמל התעופה הבינלאומי של לונדון. הבוקר התחיל לזרוח והיה מעורפל.

"אני חייב להתוודות בפניך, הרמיוני." אמר רון.

"כן?"

"אני לא יודע איך נראות חלליות."

הרמיוני חייכה.

"תיארתי לעצמי...זה שהצלחת להגיד את השם בלי לטעות זה כבר הצלחה."

רון ניסה להעלות על פניו הבעה נעלבת והרמיוני פרצה בצחוק, אוחזת בזרועו של חברה הג'ינג'י, הולכים לעבר תא טלפון עזוב שנראה היה שאף אחד לא שם לב אליו, אבל שלהם הוא שימש כמקום טוב להתעתק ממנו.

-----

שלום!

שמחה שהגעתם עד כאן, ואם אהבתם - השמחה כפולה.

פאנפיק זה יתעדכן כל ימי שני...אם לא יהיו עיכובים ותקלות

תגיבו, תעירו הערות/הארות...הכל מתקבל בברכה!

להת' בפרק הבא,

ליס

		הפרק הבא