אבדה קדברה

השנאה הייתה הרגש העיקרי בנהיים.אבל כל אחד מהם ידע שיש בזה יותר מזה.דראקו לא שנא את הארי,הוא קינא בו.
הוא קינא בו על זה שיש לו חברים אמיתיים, אחרי הכל ילדה חנפנית ושני
גורילות חסרות מוח,לא נחשבים לחברים.
הוא קינא בו על זה שאין לו אבא שיכפה עליו לעשות דברים שהוא לא רוצה.הוא קינא בו על זה שכל כך אוהבים אותו.ועוד על מה?על זה שנשאר בחיים,ששרד.אז מה?גם דראקו נשאר בחיים,והוא שורד כל יום מזורגג בעולם הזה.והוא לא רואה שאנשים אוהבים אותו כל כך או מעריצים אותו על זה.לא שדראקו צריך את זה,באמת שלא.
דראקו מתעצבן,ומחליט ללכת לשירותי המדריכים.מקום שהוא באמת יוכל להירגע שם.לובש חולצת טריקו קצרה,ולוקח את שרביטו בכיסו,ליתר ביטחון.



הארי לא בטוח אם הוא שונא את דראקו.למעשה,הוא לא מבין למה בכלל הם אמורים לשנוא אחד את השני.הוא יודע שדראקו שונא אותו,ולכן גם על הארי לשנוא אותו,להחזיר מלחמה.להחזיר קללה שהוא זורק אחת,להחזיר דחיפה שהוא דוחף בחוזקה,לפגוע בו בדבר הכי חשוב לו כשהוא עושה את זה.
הארי לא אוהב את זה,את כל הסיטואציה הקבועה שחוזרת על עצמה כל הזמן.הוא לא מבין למה דראקו והוא לא יכולים פשוט...לעבור אחד ליד השני במסדרון בלי לדחוף,לקלל,לריב,לפגוע.הוא לא רוצה
שהם יהיו חברים בנפש כמובן,הוא רק רוצה...שלום.הוא לא רוצה לריב איתו,בשביל מה זה טוב?
הארי מבולבל,וחושב על מקלחת חמימה בשירותי המדריכים בלילה כזה קר. מוריד את משקפיו ושם אותם על השידה בחדרו.
מוריד את חולצתו ובמקום לובש חולצת כפתורים ולא מכפתר אותה,משאיר אותה פתחוה מכסה רק את גבו וזרועותיו,בטנו חשופה.


דראקו מתהלך במסדרון החשוך להנאתו הלא כל כך גדולה,מוצא עצמו עומד מול דמות חשוכה.
ממלמל לומוס בשקט, ומכוון את שרביטו על הדמות. לעיניו נגלה שער שחור כלילה, עיניים ירוקות בוהקות, שפתיים אדומות...., מנמיך את מבטו, ובטן שרירית ועור שנהב וחלק נגלה לעיניו, ופיו מתייבש מסיבה לא מוסברת. מעלה את מבטו שנית, ופוגש במבטו התמים והמבולבל של הארי.
מודע לזה שהוא מסמיק כמו שהוא מרגיש, והבעת פניו לא מתאימה לו, לוקח את עצמו בידיים ומעתה על פניו מבט מזלזל וערמומי.
"נו,נו,נו,מה יש לנו כאן.פוטר."הוא גער בשנאה.
הארי עצם את עיניו בחוזקה. שוב הקול הזה שהוא תמיד משתמש בו שהם נפגשים. הקול שיש בו כל כך הרבה,שנאה.
הארי פתח את עיניו, מביט בדראקו בדרך שגרמה לו להצטמרר.


"עזוב אותי,מאלפוי."הארי נאנח, רוצה להימלט כמה שיותר מהר כדי לעצור את מה שהוא יודע שהולך לקרות עכשיו.
דראקו גיחך.
"ולמה לי פוטר?ממהר לאן שהוא?"דראקו שאל,הפעם קולו התחלף למלגלג.
הארי נשך את שפתיו.
"מאלפוי,"הוא אמר לאט, מתקרב אליו,"עזוב.אותי.כבר."הוא אמר, קרוב אליו יותר מתמיד, כך שדראקו כמעט ויכל להרגיש את עורו החלק.
פיו של דראקו התייבש שנית ושפתיו נפסקו, אבל הוא הכריח את עצמו להישאר רגוע.
מיד הוא העלה על פניו חיוך מזלזל.
"פוטר,פוטר,פוטר,"הוא נאנח,"מתי תבין שאני לעולם לא אעזוב אותך,הא?"הוא השיב, מתקרב אליו גם הוא.


"כנראה שאף פעם לא אבין זאת.אז תסביר לי.למה?"הארי שאל, גבותיו מתכווצות.
דראקו חשב על תשובתו.למה שהוא לא יעזוב אותו?אין לו סיבה טובה...מאיפה הוא הוציא את המשפט הזה בכלל?
"כי ככה בא לי,"הוא אמר לבסוף,"כי ככה זה תמיד יהיה פוטר,הבנת?"הוא התקרב אליו כשאמר זאת כך שהוא יכל להרגיש את נשימתו רופפת על שפתיו היבשות,הוא ליקק אותם.
"ולמה זה צריך להיות ככה בכלל?"הארי שאל,"מדוע זה לא יכול להיות אחרת?"הוא שאל בלחישה.
"בגלל שנועדנו להיות כך פוטר.ושום דבר לא ישנה את זה."הוא השיב.
"אתה בטוח?"הארי שאל בקול שדראקו אף פעם לא שמע.
דראקו בלע את רוקו בעצבנות.
"ברור שאני בטוח."הוא אמר בקול רועד.
הם הביטו זה בזה כמה שניות,ודראקו החליט שהוא לא יכול לתת לזה להמשיך לקרות.
"אני שונא אותך, פוטר."הוא גער בו לבסוף.
"זה הדדי, מאלפוי."הוא השיב באותו הקול.


היו כמה שניות דוממות של שקט,ולאחר מכן התנפלו אחד על השני בנשיקה סוערת, טורפים אחד את השני. כל השנאה, הרגשות, המחשבות ,התפרצו ברגע.
דראקו החליק את ידיו על מותניו החשופות של הארי, נהנה מהמגע החמים והחלק שלהם.
הארי העביר את ידיו בשערו של דראקו, גונח למגעם הנעים באצבעותיו.
דראקו הטיח את הארי לקיר בעוצמה, מנשק אותו בטירוף חושים.
הארי נאנק וגנח, מתמכר לריחו ולטעמו הנהדר של דראקו.
דראקו משך את הארי מהקיר באיזה שהוא שלב, והם החלו ללכת בצעדים כושלים לחדר המועדון של סלת`רין.
הם הגיעו לחדר מועדון, והם היו כבר במיטתו של דראקו, מענגים אחד את השני בצורה הכי טובה ונכונה שיכולה להיות.
ואז הגיע הרגע שדראקו חדר אל הארי מאחור, והארי גנח, תחושת הכאב הנעים מחלחלת בו כמו המילים שדראקו לוחש באוזניו.
דראקו המשיך להלום בתוך הארי, מלטף את זרועותיו,ואת גבו, וצווארו בעדינות, כאילו מרגיע אותו ומטריף את חושיו בדרך שהארי לא חשב שקיימת.
ואז הארי הרגיש את  הרעידות בגופו של דראקו, ואז הוא גנח, וגמר, והארי הרגיש את הזרע הדביק של דראקו נשפך לתוכו כמו הנשיקות הרטובות של דראקו, ואז הוא גמר בעצמו בגניחה רועמת.
והם התמוטטו אחד על השני,שוכבים ככה בשקט עד הבוקר.

עיניים ירוקות וגדלות נפתחו באיטיות, מתרגלות לאור השמש. לרגע הארי לא הבין הכין הוא נמצא. האור מגיע  מכיוון שונה, והמיטה פתאום גדולה יותר, והקיר היה ירוק ו...הו.הוא הביט לצידו היכן שדראקו נם בשלווה.דראקו פתח את עיניו באיטיות גם הוא מספר שניות לאחר מכן.
"מה לעזאזל..?"הוא סינן ואז הביט אל הארי.
"הו."הוא פלט במקום.
"כן, הו."הארי השיב.
שנהיים ידעו טוב מאוד שאתמול בלילה היה הלילה הטוב ביותר בחייהם, ואת זה, הם לא יכלו להכחיש.
לעומת זאת דראקו החליט לנהוג כמו תמיד.
"לעזאזל פוטר,עוף מהמיטה שלי, הומו אחד."הוא סינן.
"הו אז עכשיו אני הומו. להזכיר לך ש-"
"אוח, סתום כבר פוטר!"הוא קטע אותו ודחף אותו על המיטה.
"היי!"הארי מחה ודחף אותו בחזרה.
זה הוביל לסדרה של דחיפות והשתוללויות על המיטה ללא הרף,עד שהארי מצא עצמו כלוא מתחת לזרועותיו של דראקו.הם הביטו זה בזה לכמה שניות ואז התנשקו בתשוקה.
"הו אלוהים פוטר,אני שונא אותך."דראקו אמר ברכות כשהתנתקו,מלטף את שערו.
הארי הביט בעיניו,מחייך.
"זה הדדי,מאלפוי."

אוקי, הפיקצר הזה ראוי ל-ה-מ-ו-ן תגובות!!