אהבה מעבר לפינה

אֶמַה סמית` בדיוק השנה הגיעה להוגוורטס , היא עברה מבובאטון שבצרפת בדיוק בשביל השנה השישית בהוגוורטס. אמה, ילדה ממוצעת עם שיער חום ארוך ועיניים ירוקות נלחצה מהמעבר להוגוורטס. לעזוב הכל ולעבור למקום שאת לא מכירה בו אף אחד? – לא מתאים לה. אבל היא אילצה את עצמה לחשוב שהכל בסדר ויהיה בסדר. שמיינו אותה, המצנפת התלבטה הרבה:

"מצד אחד", אמרה לה המצנפת באוזן "המון חוכמה אני רואה פה.. אוה אוה.. גם לא מעט כישרון.. ואיזה רצון להוכיח את עצמך.. מזה?.. מיוחדת הא.. יש גם אומץ.. הרבה אומץ.. נחמדות גם ישנה.. ממש קשה..  אז מה לעשות איתך?" אמה נכנסה כבר ללחץ.. `כל כך קשה למצנפת להחליט?` חשבה לעצמה `זה לא אמור לקחת זמן לא?.. אוי מרלין.. אוי-` נקטעו מחשבותיה בזמן שהמצנפת צעקה: "ג-ר-י-פ-י-נ-ד-ו-ר". היא לא יודעת בדיוק מה היא הרגישה באותו רגע, זה היה מין שילוב כזה של הקלה,שמחה,בלבול,אושר והכל היה מהר כל כך, ששמחה לקום מהכיסא וללכת.

***

בשולחן של גריפינדור קיבלו אותה בכבוד ובתשואות. היא ישבה ליד ילדה עם שיער חום מקורזל ועיניים חומות, הילדה מיד הסתובבה לאמה ואמרה "שלום, אני הרמיוני גריינג`ר אני שמחה ששיבצו אותך איתנו,בגריפינדור. נעים מאוד להכיר אותך" וחייכה חיוך גדול. "היי,אני אמה סמית`.. תודה נעים להכיר גם אותך.." אמרה אמה במבוכה.. הרמיוני פנתה ואמרה לילד ג`ינג`י שישב לידה מהצד השני ולילד שישב מול אמה "רון,הארי בואו תכירו" והצביעה על אמה והמשיכה "זאת אמה סמית`" ופנתה לאמה ואמרה "אמה אלו הם רון וויזלי" והצביעה על הג`ינג`י "והארי פוטר" והצביעה על הילד שחור השיער בעל העיניים הירוקות שישב מולה. "היי מה קורה?" אמרו הארי ורון ביחד "אממ.. בב..בבסדר.." גמגמה אמה מרוב מבוכה, בצרפת היו לה הרבה חברות.. היא לא הייתה ביישנית כלל.. המהירות שבה הכירה אותם הייתה מפתיעה. בהמשך הארוחה היה נפלא, היא הכירה יותר טוב את הרמיוני,הארי ורון ונהנתה מאוד. הם עלו למעלה עם כולם לחדר המועדון (אמה השתדלה לזכור את הסיסמא כי לא רצתה שיהיו לה פאדיחות.. סיסמא מוזרה:"גרביל בדלעת") חדר המועדון היה חמים ונעים, כורסאות נוחות מפוזרות,האח בוערת ואווירה גריפינדורית עד מאוד. הרמיוני עלתה איתה למגורי הבנות וצירפו את אמה לחדר של הרמיוני (שהיה גם עם לבנדר בראון ופרוואטי פאטיל). הרמיוני הסבירה לה כל מה שצריך לדעת על הבתים, מה כל אחד מהם מסמל (גריפנדור-אומץ,סלית`רין-עורמה,רייבנקלו-חוכמה,הפלפאף-נחמדות), היא גם הזכירה משהו שאומר `שגריפינדור וסלית`רין הם פשוט מאז ומתמיד אויבים` שזה אומר להתרחק מהסלית`רינים.. אמה לא הבינה למה, אבל העדיפה פשוט לקבל את זה ולשתוק. הרמיוני גם הכירה לה את ג`יני וויזלי אחותו הקטנה של רון,שהיא בדיוק הייתה בשנה החמישית. עם הכל.. המיון,הארוחה,ההיכרות וההסברים שזה היה נפלא.. הראש שלה כבר היא מפוצץ ממחשבות.. והיא פשוט צנחה על המיטה לשינה עמוקה,שלווה וטובה.

***

למחרת, אחריי ארוחת הבוקר וגם אחריי שכבר קיבלה אמה את מערכת השעות שלה מפרופסור מקגונגל היא ראתה שיש לה שיעור הבא `טיפול בחיות פלא` שזה אמור להיות ליד הביקתה של האגריד בחוץ, שגם את האגריד היא כבר הספיקה להכיר. אמה עדיין לא הסתובבה בהוגוורטס וראתה הכל,למרות שגם אלה שלמדו בהוגוורטס את כל 7 השנים לא מכירים את כל הטירה,אבל היא עדיין לא הייתה במדשאות בחוץ ליד האגם, לא הלכה לביקתה ובכללי לא כל כך הסתובבה. הרמיוני הייתה תקועה בספרייה,אמה הבינה כבר שזה הטבע שלה.. ראו עליה. הארי ורון היו עסוקים בשחמט קוסמים, אז היא הלכה לבדה לטייל. אמה החליטה שתצא החוצה למדשאות כי במילא יש לה עוד מעט את השיעור. היא יצאה מדלתות הטירה הביטה ונשמתה נעצרה,היא לא יכלה להאמין לכמה יפה הנוף הזה באור יום, אגם ענק צלול ויפה בצבעי טורקיז כחול, מדשאות רחבות ירוקות,יער שחור אפל רחוק ולידו בקתה ביתית למדיי. היא התחילה להתהלך לבדה המומה מהנוף,מתפלאת, מוקסמת מהקסם.. (אם תשאלו אותי המראה שלה היה דומה לזה שהיה על פניהם של פרד וג`ורג` בפעם הראשונה שנכנסו לחנות התעלולים של זונקו). היא בדיוק ראתה שלל ינשופים עפים אל הטירה מעליה (היא עדיין ממשיכה ללכת בלי לשים לב) ינשופים בכל הצבעים היפים שהם יכולים להיות.. היא חשבה לעצמה `בבובאטון לא היה כזה דבר.. היה יפה.. אבל לא ככה יש פה הרבה עצים מפוזרים.. הרבה בולי עץ לשבת עליהם.. מדהים.. מזה.. כמה ינשופים בכל הצבעים,בכל הגדלים.. וואי הינה אחד ממש קטן שחור.. איזה מאמ-` נקטע חוט המחשבה שלה בדיוק שנפלה בגלל בול עץ שהיה שם, ונפלטה מגרונה  צרחה של בהלה, אבל, היא לא הרגישה את הנפילה כואבת – להפך היא נחתה על משהו רך... או בעצם על מישהו?

***

היא פתחה את עיניה והדבר הראשון שראתה הוא לא מה שצפתה לראות. היא חשבה שבטח היא תראה שהיא נחתה על עלים.. אולי על בוץ.. משהו שבלם את הנפילה. במקום זה היא הביטה של נער עם שיער בלונדיני כסוף,שרירי שכנראה שכבר שם לו בכיף.. `ובנתיים אני שוכבת עליו` חשבה לעצמה לרגע. היא התאוששה ואמרה מהר "אוייי  סליחה אני מזה מצטערת!!" והיא באה לקום ממנו הוא שם את ידו מסביב לאגן שלה ומשך אותה בחזרה עליו "אוה זה בסדר" אמר הנער וחייך חיוך ממיס "אז מה שמך?" שאל בקלות, "אמממ..מממממ...מההה...אממההה.." אמה גמגמה כאשר הבחינה בעיניים האפורות שלו שבחנו אותה, היא הייתה בטוחה שהוא מפשיט אותה במבטו.. כי היא הרגישה שהוא נתקע על חלקים אינטימיים בגופה קצת יותר מדיי זמן מהדרוש. "ועכשיו הכל ביחד" אמר הנער בסבלנות "אמה סמית`" ענתה מנסה לייצב את קולה כמה שיכלה. "אני דראקו מאלפוי,אמרו לך פעם שאת יפה?" אמר בביטחון, היא הסמיקה.. חושבת לעצמה `איזו שיחה יפה.. אוה.. רגע.. אני לא שוכבת עליו במקרה?.. אוה כן.. זה.. לא נורא.. הוא החמיא לי.. ` וחיוך נמרך על פניה  "תודה" אמרה בחיוך מתוק.. היא לגמרי מהופנטת מדראקו,החתיך, שהיא שוכבת עליו.. דראקו הביט בעיניה,הרים את ידיו ליטף את הלחי שלה בעדינות ובידו השנייה הזיז קצוות שיער חום מפניה, הוא הביט בעיניה הירוקות כאילו רואה לתוכה,לעמקי נשמתה-מבט חודרני כזה.. שיש למאלפויים אבל.. זה היה מבט לא בקשיחות אלא באהבה. היא הביטה בעיניו, דרך עיניים כאילו יש להם קשר של שנים, בעודו מלטף את הלחי שלה הוא התרומם אליה ונישק אותה ארוכות על שפתיה, היא הופתעה אבל המשיכה וזרמה איתו.. היא הרגישה שזה כל כך נכון. היא נמסה תחת שפתיו העדינות.. צבען אדום חזק כל כך.. הוא מושך. כשהם התנתקו אחד מהשנייה , אמה נזכרת בשיעור ואמרה במהירות "תשמע דראקו,אני אראה אותך אחר כך.. יש לי שיע-" דראקו קטע אותה ואמר "תגידי איך זה שלא ראיתי אותך פה אף פעם?.. כאילו זה בית ספר ענק עם אלפי תלמידים.. אבל לפחות בפנים כאילו לזכור.. ופנים כמו שלך לא הייתי שוכח.. אז איך זה?" אמה הסמיקה שוב וענתה "אוהה.. אממ.. עברתי לפה השנה מבובאטון שבצרפת" ענתה אמה, "אני חייבת ללכת יש לי שיעור,נדבר כבר" היא הוסיפה מהר, נשקה לו נשיקה מהירה.. קמה ורצה לכיוון הבקתה כדי לא לאחר לשיעור.

		הפרק הבא