סוף סוף מישהו

שם: סוף סוף מספר 1

כותבת: ליזה

וויתור זכויות:

בקשה: מישהו יכול לרשום לי מה אומר כל דירוג? כי אין לי שמץ מה כל אחד אומר... (G R וכאלה...)

הינשוף נכנס דרך החלו ונחת על שולחן בעודו מפיל את העיתון על חתיכת עץ משופעת למרגלות ציור של ילדה בעלת עיניים כחולות בוהקות ומחשמלות, שיער חום בהיר ולבוש מוגלגי אופנתי בהחלט. היא נתנה לו חמישה מטבעות והוא התעופף לשלום. היא רפרפה על נושאי העיתון ועזבה אותו.

"אין משהו ששווה קריאה?"

"לפי הכותרות הראשונות? לא."

"דווקא חשבתי שאמור להיות משהו מעניין... עוד מעט מתחילה שנת הלימודים ואני לא חשבתי שיוותרו על הוגוורטס כל-כך בקלות..."

"יודע מה? אני אתן לך לתת לה את התה ואני אבדוק אם יש כתבה על הוגוורטס, הולך?"

"יאללה."

הוא עלה בגרם המדרגות התלולות משתדל שלא לשפוך את התה. הוא דפק על דלת החדר.

"יבוא" אמר קול רועד ועייף מפנים החדר.

"הנה התה שלך סבתא" אמר בחיוך והגיש לה את הספל. "את מרגישה יותר טוב?"

"כן" אמרה הזקנה ולגמה מן התה. הוא לא האמין לה כל-כך. "אתה יכול ללכת, אסתדר בעצמי." הוסיפה כשראתה את הבעת פניו.

בהרגשה לא טובה במיוחד הוא פנה בחזרה לכיוון הדלת.

"נוויל, אתה חייב לראות את זה." אמרה אנה כשהגיע למטה, הבעתה היתה חלולה אך בקולה נשמע צל של פחד.

הוא ראה כתבה דיי ארוכה עם תמונה של המורה אותו תיעב יותר מכל: סוורוס סנייפ, ומשני צדדיו ראה שלושה אנשים שהיו כנראה אוכלי מוות. הכותרת של הכתבה הייתה: 'הוגוורטס החדשה-כי קסם הוא כוח בו צריך לדעת להשתמש'

'בשנה שעברה מנהל הוגוורטס הישן: אלבוס דמבלדור, נפטר בטרם עת השאיר אחריו את תפקיד ניהול בית הספר ריק, לכן (וזאת תגובתו הרשמית של שר הקסמים) במקום לקחת מישהו חיצוני שיכול להשחית את מוחות דור העתיד, לקחנו מורה אשר תרם רבות לבית הספר ועליו דמבלדור סמך במאת האחוזים: סוורוס סנייפ.

'השנה הולכים להיות שינויים בהוגוורטס, גם בהתנהגות התלמידים, וגם בהתנהגות הסגל כאחד' מסר אמש סנייפ לכתבנו. 'אני לא עומד להכחיש שיש תלמידים אצלם הסכנה טבועה כבר בשורש, אבל את כולם אפשר לאלף, רק תלוי עד כמה רוצים בזה."

לנוויל נמאס לקרוא את הכתבה הזאת, איך הם מעזים?! "נפטר בטרם עת" כן בטח... "פחדנים" הוא מילמל לעצמו "אין להם אומץ לספר שהם אלה שרצחו אותו כדי לא לפתח מרד..."

הוא עלה לחדרו, הציור אחריו במסגרת אחת בערך, הוא נכנס והלך למגירה שנמצאת ליד מיתתו, והוציא משם קופסא מלאה בעטיפות המסטיק הכי מתנפח של דרובל. הוא בהה בהן כאילו הן הדבר הכי מרגיע שקיים.

"מעניין מה היא היתה אומרת על זה..." נשמע קול עגום מאחוריו, היא ידעה על מה הוא חושב, מעניין מה אמא היתה אומרת?

תנועה פתאומית בתוך הקופסא הוציא אותו מהרהוריו, מתוך הקופסא קפץ קרפד ירוק.

"טרבור!" שמח נוויל "כבר יומיים שאני מחפש אותך!" הוא צחק קצת וכך גם אנה.

"ככה אתה נוויל, נוויל! כשאתה עצוב אתה נוואס ולא נוויל!" התבדחה אנה.

הם צחקו הרבה באותו יום, נהנו והכינו פיצה J (נוויל הכין לפי ההוראות של אנה) זה היה יום נהדר. אם הם רק ידעו מה הולך להיות מחר...

		הפרק הבא