פאניקה (פיקצר)

הפיקצר הנ״ל מוקדם בחום לדניאל דואק!

קריאה מהנה!

----------

לילי פוטר ישבה במעבדה שלה, מזיזה את טבעת האירוסים שלה בעצבנות, בוהה בשמלה הלבנה שהייתה תלויה מולה. היא תכננה והכינה את רובה לעצמה לכבוד החתונה שלה.

היא לא יכלה להאמין שבעוד כמה ימים היא תלך לאורך המעבר, ותשבע אמונים לאדם שהיא אוהבת יותר מכל. הכל נראה כמו חלום.

רק לפני ארבע-חמש שנים, היא לא חלמה אפילו על להביט בבחור שהיא כל כך מאוהבת בו, במבט אחר מ״האויב״.

היא חייכה למחשבה זו.

ועכשיו היא עמדה להיות אשתו והוא בעלה. היא עמדה להיות לילי סקורפיוס* מאלפוי. 

וכעת היא הרגישה אפילו יותר לחוצה ממקודם. המחשבות הללו צצו בעקבות חדשות שהיא חששה אפילו לחשוב עליהן. זו הייתה תחושה בעבר, אבל עכשיו היא ידעה שזה נכון בוודאות.

היא מוכרחה לספר לו.

כמו לפי אות, השעון צלצל שבע. הגיע הזמן שלה לחזור הביתה אחרי סגירת הבוטיק להיום. 

אחרי הוגוורטס, היא התחילה קריירה באופנה. היא תמיד הייתה טובה בזה.

היא רצתה לפתוח בוטיק משלה ומשפחתה עזרה לך בכך בהרבה דרכים.

היא השקיעה מאמץ בחיסכון הכסף שהרוויחה כשעבדה אצל החנות של דודה, ג׳ורג׳, במהלך הקיץ. זה לא היה הרבה, אבל היא חסכה.

ואז הגיעה הכספת בגרינגוטס שנפתחה לגישה שלה ברגע שהגיעה לבגרות.

זו הייתה מתנת יום הולדת 11 מההורים שלה.

הם פתחו את הכספת בכדי שעד שהיא תגיע לגיל שבע עשרה ותרכוש בעלות על הכספת, יהיה לה מספיק כסף בשביל לעשות מה שתרצה במשך די הרבה זמן.

דודה, ג׳ורג׳, רצה גם הוא להשקיע, ומכיוון שזה אומר עוד חסכונות לחנות שלה, היא הסכימה לקחת את הכסף, אבל רק כהלוואה.כשדוד ג׳ורג׳ לא הסכים, ועדיין התכוון להשקיע כסף, היא הציעה לו בעלות משותפת על החנות, והוא הסכים, מכיוון שידע שאין עוד דרך בה לילי תסכים.  

היא בכל זאת הייתה חצי-וויזלי, עקשנית, חמת מזג וכל שאר התכונות שהיו לנשות וויזלי.

כמו שאר בני המשפחה שלה, כגון דוד רון ואביה, גם ג׳יימס וסקורפיוס הצטרפו. 

היא נכנסה לדירה שהיא חלקה עם הארוס שלה. היא נכנסה למטבח, ויכלה להריח ריח של פסטה.

נראה שסקורפיוס חזר מהמשימה שלו ובישל ארוחת ערב לשניהם.

סקורפיוס היה כעת הילאי מוסמך, אחרי שסיים את האימונים שלו בשנה שעברה. 

״שלום, אהובה. הכנתי פסטה. לכי להתרענן, אני אערוך את השולחן.״ 

היא חייכה אליו. היא אהבה פסטה.

אבל כרגע הצליל והריח של זה גרמו לה בחילה. 

״אוממממ.... סקורפ. לא ממש מתחשק לי פסטה היום. אנחנו יכולים פשוט להזמין פיצה או משהו.״ 

הוא הביט בה כאילו היא השתגעה. היא אהבה פסטה. מה קורה לה? 

״אוממ.... או-קיי, אם את אומרת...״ 

״תודה. אז אני פשוט אלך להתרענן אם כך.״ היא אמרה, הולכת לכיוון חדרם. ״או, ואני רוצה פיצה עם בייקון ופפרוני.״ 

״כן....״ 

כחצי שעה מאוחר יותר: 

״ממממממ..... זה טעים....״ 

״אוממ... אז, לילי, מה קורה פה?״ 

״הוממ? למה אתה מתכוון?״ 

״את יודעת...״ 

״מה?״ 

״ובכן, רק זה שאת לא רצית לאכול פסטה והזמנת פיצה במקום.... זה לא רגיל בשבילך, ואת יותר טורפת מאוכלת.

מעולם לא היה לך תיאבון כזה, ואת נראית זוועה. קרה משהו?״ 

״אומממ...״ מנקה את הגרון, ״אני רציתי לספר לך, אבל חשבתי שאעשה את זה אחרי הארוחה.... אבל אני צריכה להגיד את זה...״ לוקחת נשימה עמוקה, ומסתכלת על סקורפיוס שהמתין שתמשיך, ״אניבהריון...״ 

״מה? לא קלטתי את זה....״ 

״אני. בהריון, סקורפ.״ 

הוא פשוט הביט בה, פיו נפתח ונסגר, לא מוציא שום מילה, עיניו פקוחות לרווחה... 

״אבל זה אפשרי? אנחנו לא...״ 

״כ-ן.... אוממ... מסתבר שזה יעיל רק ב- 97%...״ 

״מה?! הם צריכים לרשום את זה על האריזה!״ 

״הם רשמו, סקורפ.״ 

״לא... הם לא!״ 

הוא רץ אל חדר השינה וחזר כעבור כמה שניות, קורא.... 

״ובכן, הם צריכים לרשום את זה באותיות גדולות ושחורות!״ 

״סקורפ...״ 

הוא התיישב בכבדות לידה. ״תני לי שתי שניות, ליל... בבקשה.״ 

היא רק חייכה אליו, והלכה חזרה לחדר שלהם, להחליף בגדים. 

היא לבשה את בגדי הלילה שלה עם הרבה מאמץ. היא נאלצה להוציא את העצבים על משהו. 

׳רציתי לשבור לו את הפרצוף, כן.... בגלל  הדרך שבה הוא הגיב.... אבל אני מניחה שזה נורמאלי. אחרי הכל, גם אני נכנסתי לפאניקה.  אבל בטח שלא בצורה הזו.׳ היא חשבה לעצמה בזמן שפרשה למיטתה. 

היא שקעה לתוך השינה הלא-כל-כך-שלווה, כשהיא הרגישה את זרועותיו עוטפות אותה. היא פקחה את עיניה, על מנת להביט בבריכות האפורות היפיפיות שהיא התאהבה בהן ועדיין אהבה, אבל כרגע הייתה מעט מעוצבנת. 

״אני מצטער, לילי, אני יודע שנכנסתי לפאניקה, אבל זה פשוט בא אליי בהפתעה. בבקשה תסלחי לי. אני אוהב אותך ותמיד אוהב. התינוק רק יוסיף לאהבה שכבר יש לי כלפייך.״ 

״הו, סקורפ, גם אני אוהבת אותך.״ דמעות זולגות מעיניה... 

״אז, כבר חשבת על צבע שאת רוצה בשביל חדר הילדים?״ 

לילי המצחקקת ענתה, ״סקורפ, אנחנו אפילו עדיין לא יודעים את מין התינוק.״ 

״אה, כן...״

______________________

*הערת המתרגמת;

בנצרות מוסיפים לאישה גם את שמו הפרטי של הבעל כשמתחתנים.