הוגוורטס תולדות

וויתור זכויות לג'יי קיי רולינג :)


"רוון!" רוונה שמעה צעקה הקוראת לה בשם חיבה.
רוונה הסתובבה. חברתה הטובה, הלdה, מיהרה אליה, חוצה את הכיתה החצי ריקה בבית הספר בובאטון שבצרפת.
"את מודעת לכך שבעוד חמישה חודשים נגמרים הלימודים?!" היא צעקה בהתרגשות.
"אמממ... אין מה להתרגש, יש בכל זאת עוד חמישה חודשים..." היא השיבה.
"אבל אני חייבת לתת לו מתנה!"
"מתנה...?" התבלבלה רוונה.
"את לא זוכרת? הוא צריך לזכור אותי גם אחרי הלימודים. מה אני יכולה להביא לו?" הסבירה הלגה.
"אה... יום החברות שלכם הוא רק בעוד חודש וחצי." ענתה רוונה בשיעמום.
"אבל גודריק לא יזכור אותי אחרי הלימודים!" צעקה הלגה.
"את צריכה להיות חברה של סלזאר." גיחכה רוונה.
"אל תעזי! למרות שהוא די חמוד..."
"העלמות רייבנקלו והפאלפאף, נא לגשת אליי מיד!" נשמעה צעקה בקול דק.
שתי הבנות הסתובבו בבהלה.
"הבהלת אותנו," נאנקה הלגה.
למה הוא חייב לחקות מורות? שאלה את עצמה רוונה, נאנחת בתוך עצמה.
"החננה והתמימה האלו, אבל כן, איכשהו נתקעתי איתכן." הוא נאנח. "אתן יודעות, קשה מאוד להיות החברה של סלזאר סלית'רין. את יכולה רק לחלום עליי." הוא הפנה את המשפט האחרון לעבר הלגה.
"איפה גודריק?" שאלה רוונה. "אה, שכחתי, הוא כבר תפוס, על ידי הלגה."
"שמעת אותה בעצמך. היא תבגוד בו בסוף, עם איך שהיא מרכלת ככה על בנים אחרים." צחקק סלזאר.
"כן, כמו שלא זרקת את לינדה ביום הלימודים האחרון שנה שעברה." הטיחה בו הלגה בזעם.
"כן, את מקנאה. תכונות כאלו טובות, כל מי שיהיה כמוני הוא בר מזל." צחק סלזאר.
"אתה יודע, שאיפה לכוח ועורמה הן בדיוק התכונות שכל אחד ירצה." התבדחה רוונה.
"כן, אנחנו לפחות עם תכונות טובות," חייכה הלגה. "רוונה חכמה ואני טובת לב וארוכת רוח. זה יותר טוב ממך, לא?"
"למה אני רק 'חכמה'? חוכמה זה לא הכל בחיים." הזעיפה רוונה את פניה.
הלגה וסלזאר החליפו מבטים.
ואז הלגה אמרה: "בדיוק בגלל זה אמרתי את מה שאמרתי."
"אז אני אמיץ ומלך הבנות, אה?" נשמעה קריאה מהולה בצחוק.
"אתה מלך הבנות, כן," התחנפה הלגה אל חברה, גודריק.
"את מלך הבנות הייתי משמיטה, זה לא ראוי לך, כי אתה סתם שחצן מבפנים." אמרה רוונה חרישית.
"דברי חכמים שנאמרים על ידי חכמה והם כל כך טפשיים..." נאנח גודריק.
"למה הם טפשיים? זה ברור שאתה לא מלך הבנות, הרי יש בן אחד, חתיך ומוצלח יותר ממך, יש לציין, שהוא זה שצריך לקבל את התואר 'מלך הבנות'."
"סלזאר, דיי!" צחקה רוונה.
"נפלת גם את בקסמיי." נאנח סלזאר.
"כשאני אפול בקסמייך העולם ייחרב." התגוננה רוונה.
הלגה וגודריק צחקו.
"אני רוצה שנשמור על קשר," מלמלה הלגה. "אחרי הלימודים. אחרי בובאטון."
"בואו נעבוד יחד, באותה עבודה," התבדח גודריק. "אחרי זה נישן יחד, במיטת קומותיים כפולה."
"אין דבר כזה." גלגלה רוונה את עיניה.
"אז איך אומרים 'מיטה עם ארבע קומות'?" שאל גודריק.
"מה דעתך על פשוט: 'מיטות צמודות', או משהו כזה?" התיישבה רוונה על כיסא קרוב, משלבת את ידיה.
"אני יודע, גאונות לא יכולות לעמוד הרבה זמן כי קשה לרגליים שלהן לעמוד במשקל גופן על כמות השכל שלהן, אבל המורה רוצה לנעול את הכיתה," העיר סלזאר.
"החוצה!" המורה קראה מהכניסה. "אתם לא צריכים לבלות פה את כל היום. ישנם כללים, זה אחרי הכל בית ספר. אתם לא אוהבים אותם? תבנו לכם בית ספר משלכם ובו הכללים שאתם מעדיפים."
"זה יהיה גדול," ענה לה גודריק, שמח על העובדה שהוא הרגע התחצף.
"עוד פעם אחת ותקבל ריתוק," נאנחה המורה.
"בואו נבנה בית ספר!" התרגשה הלגה.
איך אפשר 'לבנות' בית ספר? תהתה רוונה. בית ספר זה המון אחריות והם לא הכי אחראים, כלומר, הם לא אחראים בכלל. ועוד במהדברים שהמורה אמרה? היא סתם העירה לנו היערה. היא לה התכוונה ברצינות. היא גיחכה לעצמה בשקט.
"אתם לא מתכננים מוקדם מד-" קטעה אותם רוונה, אך נקטעה בעצמה.
"רעיון גדול! נחלק אותם לבתים, עם התכונות שלנו, עם זה נוכל להגיע למקום בכיר במשרד הקסמים," התחיל סלזאר לתכנן.
"אתה והמזימות שלך..." נאנחה הלגה.
"אני והתוכנית הגאוניות שלי," תיקן אותה סלזאר. "היית גם מתה להיות החברה שלי."
"היי, היא תפוסה!" קרא גודריק.
הלגה צחקקה על תשומת הלב.
"תתכננו, אני אתקן שגיאות כתיב. הלכתי לישון," אמרה רוונה.
"עכשיו צהריים," קרא גודריק.
"נכון, אבל עם בלבולי השכל שלכם, מתעייפים כבר אז." ענתה רוונה והוסיפה: " חוץ מזה, אני אעבוד יותר מכולכם יחד, שגיאות הכתיב שלכם הן דבר נפוץ ואיום במיוחד."
היא החלה ללכת לשמע קולות המחאה שהחלו להישמע.
לבסוף גודריק קרא: "התיכנונים יגיעו אלייך מחר!"
"טוב." היא מלמלה והתרחקה משם, לחדרי השינה של התלמידים. אולי זה באמת יהיה מעניין אם תלמידים דומים בתכונות יישנו יחדיו, חשבה לעצמה. בחדרים שונים שצריך אליהם
ססמאות, עם חדרי מועדון משלהם... היא נכנסה למיטה ופתחה ספר קריאה,  מתענגת על השקט ששרר בחדר.

______________________________________________________________________________________________________________________________________________________

"גדול!" קראה רוונה בעודה קוראת את תכנוני חבריה. "אני יכולה להוסיף כמה היערות?"
"תנו לשכל לעשות את שלו," גלגל סלזאר את עיניו.
"אפשר לבנות מעונות," הציעה רוונה. "חדרי מועדון עם כניסה למעונות.חדרי המועדון יהיו מוסתרים תחת מסווה של פסל או תמונה וצריך לתת ססמא כדי להיכנס."
הלגה חייכה. "אמרתי לך פעם שאת גאונה?"
"פעם הבאה זאת תהיה האלפיים והאחת עשרה." נאנחה רוונה.
"אז... עוד רעיונות?" שאל גודריק.
רוונה שמה לב שכולם מביטים בה בצפייה.
"אפשר... להמציא מצנפת ולמיין את הילדים. היא, בגלל שהיא נמצאת על הראש שלהם, תעשה את העבודה הטובה ביותר בהלטת הכרה. היא תקרא את הילד ותמיין אותו. נצטרך להתאים
תכונות מפתח לכל אחד מאיתנו, ככה ש- 'מלך הבנות' לא נכלל בתכונות האלו..." החלק האחרון נאמר לגודריק.
גודריק נאנק.
"...לאחר מכן נצטרך לבנות את בית הספר והדבר הכי חשוב - שעל כמה נתערב ששכחתם אותו? - לבחור שם לבית הספר."
מלמולים נשמעו משלושת הנערים. הם בהחלט שכחו.
"נחשוב על זה מאוחר יותר..." מלמלה הלגה. "עכשיו נתמקד במבנה בית הספר?"
רוונה רחשה לה כבוד על כך שהלנה העלתה על דעת עצמה נושא שכזה, אך נושא בית הספר שהם עתידים לבנות ריתק אותה כל כך, עד שהיא שכחה מהמחשבה הזאת די מהר.
את השעות הבאות בילו הרבעייה בתכנונים, מבנה, חדרי מועדון ומעונות. חממות, ביתן לשומר ויציאה לעיר הגדולה. הם אפילו סגרו על מיקום. בית הספר יצא להוגסמיד. החיסרון היחיד שלו
היה שיש בו כניסה ישירה ליער מסוכן, אז הם החליטו להוציא את היער מהמקומות הנגישים בבית הספר.
נותר גם השם. אותו הם ישמרו למחר, כך החליטו, כי רעיונות טובים, לא באים בעשר בלילה.

		הפרק הבא